מגזין
יורה ומצלם: המילואימניק האשדודי שמתעד את המלחמה בעזה
אלון ג'ורג'י התעורר כמו כל תושבי אשדוד והארץ לאזעקות של אותה שבת, ותוך שעה כבר היה בדרך לבסיס על מדים – לא שוכח לקחת עמו את המצלמה הצמודה. מאז, למעלה מ- 50 יום שהוא משרת כרס"פ פלס"מ של גדוד 697, ולצד הלחימה הרצופה גם דואג לתעד הכל – את החברים ליחידה, שטחי הכינוס בלב הרצועה, רגעי הצחוק וגם את הקרבות עצמם - מהם למרבה הצער, חלק מהחיילים שתיעד לא חזרו. "התיעוד דרך המצלמה עוזר לי לשמור על קור רוח ועל דבקות במשימה שלשמה נכנסתי. אין לנו מדינה אחרת והיא מדהימה ביופייה ובגוונים האנושיים שהיא מורכבת ממנה", הוא מספר. כנסו לצפות בגלריית התמונות>>
1070 
תגובות
הדפסה
"אני אשאר על מדים כמה שצריך, אין לנו מדינה אחרת". אלון ג'ורג'י בלב עזה.(צילום: מיכאל דודאי)
אלון ג'ורג'י (27) מצלם כבר 11 שנים מאז שלמד במגמת תקשורת במקיף ו'. לאחר שהגיע למסקנה ש"הוא והמצלמה זה לנצח", ב-3 השנים האחרונות התמקצע בצילום בצורה יותר אינטנסיבית ולאט לאט התגבר על הפחדים שבאים כשהתחביב הופך למקצוע, ומאז הוא עוסק בצילום ועריכת וידאו ברמה הגבוהה ביותר שיש.
כבר מעל 50 ימים שאלון ("ג'ורג'י", כפי שהוא מכונה בפי כל), משרת בתור רס"פ פלס"מ של גדוד מילואים 697. עושה לוגיסטיקה ועבודה שחורה ובין לבין מצלם תמונות ורגעים נדירים בלב אזור הלחימה ברצועת עזה. ג'ורג'י מתעד את ההווי של חבריו ליחידה במהלך הקרבות וההפוגה, את רגעי המנוחה והצחוק, מנסה (ומצליח) לצוד את הניואנסים הקטנים ואת רגעי האנושיות גם בתוך התופת של המלחמה.
"פוחד להיכנס לאלבום התמונות ולגלות חבר שכבר לא איתנו"
בשבוע הראשון למלחמה, בין כל ההכנות והבלאגן, הצליח ג'ורג'י למצוא גם רגעים קטנים של נחת בתוך הגדוד. הוא צילםרבים מחבריו ליחידה, ובין השאר אף תיעד 4 זוגות אחים שמשרתים יחד בגדוד שלו.
בכל קליק שצילם, עולה בו המחשבה שהוא מנסה להשתיק: ״אולי זו התמונה האחרונה שלהם יחד״.
"לצערי הסטטיסטיקה פגעה גם בנו, ותיעדתי את התמונה האחרונה של משה לייטר ז"ל ואחיו הצעיר דוד, כמה ימים לפני שנכנסו להילחם יחד ברצועת עזה. משה ז"ל נפל בקרב ביחד עם עוד שלושה לוחמים שלו וכששמעתי על כך קפאתי במקום. פחדתי מהרגע שבו אכנס לאלבום התמונות ואחפש תמונה של החבר שכבר לא איתנו".
בימים שלאחר האירוע, מצא עצמו מתלבט אם ללכת לשבעה. היו המון רגשות מעורבים בתוך הסיטואציה הזו. לבסוף הרגיש חובה וצורך לכבד את המעמד ואת המשפחה והגיע לנחם.
"להפתעתי, גיליתי מילים חמות והמון אהבה מצד המשפחה שבתוך הכעס והעצב האדיר מצאו רגע להגיד לי תודה על התמונות האחרונות של משה שכבר פותחו ואוכלסו באלבום המשפחתי של הזיכרונות שלו. תמונות אחרונות שמראות את האור שהיה לו בעיניים, את הלב שנגע בכל אחד שהוא דיבר איתו", הוא משתף.
האחים לייטר לפני שנכנסו לעזה. משה (משמאל) נפל בקרב. צילום: אלון ג'ורג'י
אתה לא חושש להיות בתוך עזה עצמה?
"זה קצת דפוק להגיד את זה, אבל מבחינתי לתעד סיטואציה שכזו זו הזדמנות שכנראה לא תחזור. למזלי ולצערי , לפני שבועיים חברתי לצוות מיוחד ונכנסתי ביחד איתו לתעד בתוך רצועת עזה את הגדוד הלוחם שאני משרת בו בתור רס"פ. תמיד קיים חשש שחלילה משהו יקרה והסיטואציה תידרדר במהירות. אבל אני סומך על האנשים שאני עובד איתם ועל עצמי בתוך הסיטואציה. כשכבר נכנסו פנימה והתמודדתי עם השקט מחריש האוזניים לצד פיצוצי הטילים ומראות ההרס, מצאתי את עצמי מאוד מרוכז ומפוקס בתיעוד דרך המצלמה מה שעזר לי לשמור על קור רוח ועל דבקות במשימה שלשמה נכנסתי. בלי חשש או פחד, או שפשוט הדחקתי אותם".
איך אתה מצליח לצלם תוך כדי הלחימה מסביב?
"זו שאלה קשה, אני בן אדם מאוד רגיש לעצמי ולסביבה. היכולת ל״נתק״ עצמי מהסיטואציה ולהיות מקצוען זה שריר שנבנה עם השנים והניסיון שבא בדרך. אני פועל בשאיפה לבצע את מטרת העל שאני מגדיר לעצמי בתחילת כל יום צילום ולא שוכח להיות בן אדם לאורך הדרך".
מה הלאה?
"אני אשאר על מדים כמה שרק צריך, מתוך הבנה שאין לנו מדינה אחרת והיא מדהימה ביופייה ובגוונים האנושיים שהיא מורכבת ממנה. בתקווה שכל זה ייגמר מהר לפני מרץ, אז אני מתכנן ללכת את שביל ישראל בפעם השלישית".
ג'ורגי מתעד כל העת מה שהוא רואה וחווה
מוזמנים לעקוב בטיקטוק ובאינסטגרם
היישר מעזה. אלון ג'ורג'י (צילום: מיכאל דודאי)
עוד כתבות
עוד כתבות
מבזקים - אשדודי
