לחבר את הדור הצעיר לקהילה דרך התנדבות: הבכירה במייקרוסופט שמתנדבת כראש שבט 'דותן' של הצופים

"צריך להשפיע לטובה על הדור הצעיר"

בת אל נולדה במקור בטבריה, ולאשדוד הגיע לפני למעלה מ-13 שנה בעקבות האהבה והנישואים. בעלה של בת אל, איל הדר, הוא סגן אלוף במילואים ונמצא בשירות רציף מאז תחילת המלחמה. "אני גאה בו ומודה לו בכל יום, ההישגים שלי הם לא מעט בזכות הפירגון והתמיכה שלו", אומרת בת אל.

איך את מגדירה את הילדים והנוער שמגיעים לצופים?

"כשאתה נמצא בפעילות של הצופים אתה נחשף לילדים ממקומות אחרים – פוגשים שבטים אחרים במחנות וטיולים. אבל לא כולם בצופים. הייתי מצפה שיהיו שבטים הרבה יותר גדולים באשדוד. בדותן יש משהו כמו 450 חניכים ועוד שני שבטים קטנים… אולי 1000 ילדים מתוך כל העיר הגדולה הזאת. זה עניין של היבט כלכלי וחינוך אוכלוסיה. יש מקום לעוד ילדים ואפשר להגדיל – רק שיהיה ביקוש. הערך כל כך גדול… אם זה עולה 800 ₪ בשנה (לא כולל הטיולים)- יש כאלה שמוצאים את הסכום על זה על זוג נעליים. חייב לשווק את העלות מול התועלת הזו.

יש פעילויות שמתקיימות בנוהל כמו מחנה קיץ ובשוטף לפי מתווה של התנועה… פורימון ופסטיבל שירים לפי תכנית שנתית שמתקיימת בכל עיר בארץ. אני כן הייתי רוצה לראות איך אפשר שיותר ילדים יגיעו. יש את המש"צים בחינם ויש את הצופים שזה בתשלום. והרבה יותר בעיניי אבל צריך לדעת לשווק את זה. באופן אישי אני חושבת שכשמשלמים על משהו מתייחסים אליו הרבה יותר ברצינות גם אם זה תשלום סמלי".

מאיפה מגיע הרצון להתנדב ולהתחייב, זה לא שיש לך המון זמן פנוי עם העודה ושאר העיסוקים

"אני לא מאמינה בלהתלונן ולא לעשות משהו. לקחת חלק בקהילה זו חובה מבחינתי וגם מאוד חשוב לי לתת דוגמה אישית לבנות שלי. אפשר לעשות גם וגם. זה בא על חשבון הזמן האישי שלי, לשבת בבתי קפה למשל אבל אני אוהבת את העשייה הזו ומאמינה בה. מאמינה בצעדים קטנים. אני חושבת שכלל שננסה להשפיע על הדור הצעיר הוא יתבגר ונצליח לשנות דפוסי חשיבה".

בהיכל התרבות ת"א - הארי פוטר בליווי התזמורת הפילהרמונית. יוצאים מהעיר בשביל לחוות תרבות

מה הכי חסר לבני נוער בעיר בעיניך?

"למעט הצופים, אין באמת מסגרות לנוער, הם משוטטים בגן בעיר. אני לא מדברת על מסיבות והופעות שעושים ב- 10 ₪ בקיץ. אני מדברת על השוטף. אישית לא שאלתי ישירות את בני הנוער מה חסר להם ומה הם רוצים. אני לא יודעת… אני גם לא יודעת מה מושך נערים בערים אחרות. אם יש להם חברים במכון כושר הם לבטח יצטרפו. לי אישית חסר שאין הצגות או הופעות… כל מה שקשור לתרבות לוקה בחסר".

"אשדוד היא בהמון מובנים מאוד פריפריאלית. זה נכון לנשים ולגברים. אני רואה את זה כי אני מתחככת ומדברת עם מורים בבתי הספר של הבנות שלי… זה התחיל בגן והמשיך לבתי הספר. החשיבה מאוד פריפריאלית. לי אישית זה מאוד מפריע ולכן הקפדתי לחשוף את הבנות שלי בדברים שקורים מחוץ לעיר. כל מיני הופעות בהיכל התרבות בת"א למשל כי לצערי ההצגות שמגיעות פה למשכן פונות לקהל מבוגר או לילדים קטנים בלבד. אין פעילויות ותרבות לבני נוער. יש ואקום לנוער בעיר. לתיאטרון 'אורנה פורת' למשל, יש הצגות עד גיל 18, הן פשוט לא מגיעות לעיר".

וחוץ מהצגות?

"ברמה האישית מפריע לי שהחשיבה פה שבלונית ותבניתית. יש דיסוננס קבוע בין עולם העבודה שלי לבין האנשים שאני חיה איתם. יש הרבה אנשים שעובדים בהייטק ואני מניחה שהם יהיו שותפים לתחושות האלה. פערי חשיבה ונקודות מבט. אני מנסה לעשות שינוי איפה שאפשר. הבנות שלי משתתפות במחנות קיץ עם ילדים ואוכלוסיות מחוץ לעיר. אני דוחפת אותן לפעילויות מחוץ לעיר כדי להכיר ולהיחשף לדברים שהעיר לא מציעה עבורן. אני מבינה שאנשים עושים מה שהם מכירים ויש פה כל מיני 'קליקות' אני בהסתכלות רגע מבחוץ, אני לא מוצאת סיבה לזה שאשדוד תהיה פריפריה, היא עיר מאוד גדולה ובמרחק של רק חצי שעה מת"א (לא כולל פקקים)".

מאמינה בעשייה ודוגמה אישית. לוקחת חלק השבוע בפעילות של עמותת "שוות" - שבוע הנערה הישראלית

לחבר את הילדים לקהילה דרך התנדבויות

מה לגבי מה שקורה בבתי הספר? יש לך חשיבה לגבי מה צריך לשפר גם שם?

"חורה לי מאוד שמגיעות תכניות במסגרת משרד החינוך או העירייה שנוחתות בעיקר בכיתות של המצטיינים בלבד… אם זה כיתות אחרות יש להם תגבור כדי שלא ינשרו. המצטיינים מקבלים ואלה שבאמצע- נשארים בלי כלום. בתי ספר בעיר מתהדרים בנוצות מהכיתות של המצטיינים. אין הרצאות לכיתות העיוניות הרגילות מוותרים עליהם קצת מראש. אני לא סתם אומרת. יש לי ילדה אחת בכיתת מחוננים ואחת במגמה עיונית. בתחושה שלי הדברים שמגיעים אליהן הן בעיקר לכיתות המופת והעיוניות נשארות מאחור. ברור לי שהכל עניין של תקציבים אבל ההפרדה הזו מראש מאוד מפריעה.

בכללי אני חושבת שצריך לחבר אותם יותר לקהילה דרך פרויקטי התנדבות. יש פרויקטים לפעמים סביב נושא השואה אבל אני לא יודעת… לא מרגישה שזה באמת מחבר אותם להיות אקטיביסטים, לקחת צד ולהתמיד בו. בבתי הספר הרבה פעמים יש שיעורים חופשיים או עם מורה מחליף שלא באמת עושים או לומדים בהם משהו. אין מערכי שיעור על נושאים אחרים כמו כלכלה… למשל הייתי ממליצה לקחת סטודנטים שבהתראה קצרה יבואו כמורים מחליפים ויתנו תכנים אחרים לילדים. למלא משבצות בבתי הספר ולתת ערך מוסף לתלמידים. זה יכול להיות בשיתוף פעולה עם העירייה, יש מלא דברים שאפשר לעשות כדי לתת לילדים מעבר. לצערי יש חוסר יצירתיות בבתי הספר ואם הורים לא חושפים בבית הם לא נחשפים לדברים".

ב- 8 במרץ מציינים בכל העולם את יום האישה הבינלאומי. את אישה, אמא, הייטקיסטית ומתנדבת פעילה. איך את מציינת את היום הזה?

"בעשייה בעיקר במקום דיבורים. הלוואי ואתן השראה לעוד נשים כמוני, להיות פעילות באשדוד ונוכחות בעיר. אני יודעת שהן קיימות. השינוי הוא רק על ידי עשייה ודוגמה אישית, אני חושבת שרק ככה אפשר באמת להשפיע ולקחת חלק".

עם הבעל והבנות. "מצאתי עצמי יותר מפעם אחת מגיעה לטיולים ומחנות כדי לבשל או לעשות שמירות בלילה"