מגזין
בנה מצלמה 'כמו של פעם' וצילם חיילים: תערוכת יחיד למידן גיל ארוש
בעידן שבו כמעט כל תמונה מקבלת פילטר או עיצוב מהיר, החליט מידן גיל ארוש ליצור מצלמה כמו "של פעם" ויצא לפרויקט תיעודי לאורכה ורוחבה של מדינת ישראל, מצפון לדרום ותיעד במשך ימים ולילות ארוכים את חיילי צה"ל הלוחמים ב'חרבות ברזל' אבל הוא לא סתם צילם אותם, הוא לקח איתו לכל מקום תיבת עץ גדול – מצלמה שבנה שמאוד מזכירה צילום מהעבר הרחוק ופיתח את הפורטרטים במקום. ביום חמישי, 6.6 הוא יציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו
570 צפיות 
תגובות
הדפסה
מידן גיל ארוש (צילום: עדי ארוש)
מידן גיל ארוש (34) מאשדוד במקור ומתגורר בתל אביב, יש לו רעמת תלתלים והוא בעצמו עמד אל מול המצלמה בעבר היותר רחוק שלו אבל בארבע השנים האחרונות הוא הפך לצלם מקצועי ובחמישי הקרוב, תיפתח תערוכת היחיד הראשונה שלו, של תמונות שצילם במשך כמה חודשים חיילים בשטחי כינוס ובלחימה בכל רחבי הארץ באמצעות מצלמה ייחודית שבנה בעצמו מעץ, שכוללת בתוכה גם עדשה וגם חדר חושך, כך שתהליך הפיתוח של התמונה קורה במקום: "זה סופר פרימיטיבי והפשטות של זה מקסימה ברמות"
ארוש לקח קופסת עץ ממש פשוטה שבתוכה יש ניירות פוטו-כימיים שרגישים לאור. בחלק הקידמי יש עדשה, בצד יש שרוול ומאחור עינית. התמונה נראית הפוכה כשמביטים, ויש מוט בצד דרכו עושים פוקוס. האור עובד דרך זכוכית בתוך הקופסה. אחרי לקיחת פוקוס, הוא מכניס את ידו דרך השרוול, מוציא דף צילום מניח אותו במסגרת עץ, ממש נועץ אותו, ואז מוריד את מכסה העדשה, לוקח מדידת אור של משהו כמו שתי שניות, לוקח את הדף ושם לפיתוח בשתי 'אמבטיות' מובנות שיושבות גם הן בתוך הקופסה. הכל קורה במקום ולאחר דקות ספורות הוא אוחז בידו תמונות קטנות יחסית, בגודל של 10 ס"מ על 12 וחצי ס"מ, כולן בשחור לבן.
איך הגעת לרעיון הזה בכלל, מרגיש כמו לחזור בזמן קצת, לא?
"יום אחד ראיתי בפייסבוק סרטון של בחור הודי עושה את הדבר הזה והחלטתי שאני רוצה ליצור כזה בעצמי. ב- באוקטובר 6 חזרתי מטיול בדרום אפריקה של שבועיים וחצי… מיד היה גל של התנדבויות ומאוד רציתי לעשות משהו כדי לתרום. בהתחלה התנדבתי במטבח ואז חיפשתי משהו שהוא יותר מהעולם שלי. נזכרתי בסרטון הזה ופשוט הלכתי על זה".
ארוש בפעולה בשטח (קרדיט: אלון מינץ)
למה לסרבל ולסחוב איתך את כל הציוד הזה במקום לקחת מצלמה דיגיטלית?
"נתחיל מזה שעם המצלמה המיוחדת הזו אני יכול לפתח את התמונות במקום ולתת לחיילים. התמונות שיש לי הם בעצם "עותקים כפולים", כל מי שצילמת צילמתי פעמיים וכן, יש מרווח של כמה דקות בין תמונה לתמונה כך שאף תמונה לא באמת זהה בדיוק לאחרת. מעבר לזה, אין תוצאות כאלה במצלמה דיגיטלית, זה מיוחד. עם פולרואיד כל אחד יכול ללכת אבל פה יש תוצר מיוחד שנראה כמו צילום ישן".
זה לגמרי נראה כמו צילום ישן. לזה כיוונת מלכתחילה?
"אחרי כמה ימים כשהסתכלתי על התוצרים הבנתי שזה נראה כאילו זה צולם במלחמת יום כיפור. התוצרים יצאו כל כך אותנטיים, כך שאין משהו שמסגיר את זה שזה צולם עכשיו. היום אני יכול לומר שה- "SAY" של התערוכה הוא שיש כאן מעגליות שחוזרת על עצמה. לצערי כל כמה שנים אנחנו במלחמה או מבצע ובאמת שכבר אי אפשר להבדיל מה זה מה ומתי זה מתי. וכן, הטכניקה של הצילום עצמו עוזרת להעביר את המסר".
רצה לתרום משהו לחיילים. מידן גיל ארוש (צילום: גלעד בר שלו)
למה צילמת דווקא חיילים?
"כל הפרויקט הזה נולד מתוך הרצון להעניק משהו לחיילים. זו הייתה ההתנדבות שלי במלחמה. הלכתי לבסיסים ולשטחי כינוס ונתתי להם מיד את הפורטרט שלהם, תוך כמה דקות. עשיתי את זה במשך כמה חודשים בכל רחבי הארץ. בהתחלה רק נתתי תמונות. עם הזמן וככל שהצילומים התרחבו, אספתי תרומות כדי לקנות את כל הציוד הזה דרך הרשתות החברתיות, מהמעגלים הקרובים וקצת יותר רחוקים. זה הגיע אחרי שהשקעתי בעצמי את הסכום הראשוני".
איך החיילים הגיבו?
"בכל מפגש שלי עם חייל צילמתי שתי תמונות. אחת נתתי להם מיד ואת השנייה שמרתי לעצמי אז יצא שצילמתי מאות. הם די התלהבו, התוצרים יצאו באמת על זמניים".
אני חוששת לשאול… אבל…
"כולם בחיים, יש אחד שאיבד שלוש אצבעות מירי של צלף. אני גם ממש שמח לומר שהרבה חיילים שצילמתי יגיעו לפתיחת התערוכה. זה מדהים אני זוכר כל מקום שהייתי בו ואת השמות של האנשים שצילמתי".
הפתיחה ביום חמישי הקרוב, 6.6 בשעה 20:00 בשביל המרץ 6 בת"א בגלריה בשם "מקום לאמנות". אצרה את התערוכה דנה חרסי.
עוד כתבות
המלצות נוספות
עוד כתבות
מבזקים - אשדודי
