מסע בין מלחמות: דיוויד קופרמן ומרינה מזנקו מחכים לרגע שיוכלו לחזור שוב לישראל

תספרו על הרגע שבו אתם מבינים שמתחילה מלחמה בישראל. איפה הייתם באותו זמן וכמה זה הפתיע אתכם?

קופרמן "היינו הקבוצה בבית מלון מחוץ לעיר לקראת משחק מול בני ריינה. הייתי ממש מבולבל כשהכול התחיל מכיוון שהאזעקות העירו אותי, ואז ממש נבהלתי כי חברה שלי הייתה לבד באשדוד וזו הייתה הפעם הראשונה שהיא שמעה את האזעקות. נבהלתי עוד יותר כשנודע לי שמחבלים נמצאים בשטח ישראל, רק רציתי לחזור לאשדוד ולהיות עם בת הזוג שלי"

מזנקו "האמת שכבר בהתחלה הגבתי די רגוע כי שמעתי על האפשרות שיהיו אזעקות עוד לפני שחתמתי על החוזה באשדוד וכולנו יודעים עד כמה כיפת ברזל מגנה על שמי ישראל. אם לומר את האמת אז במהלך החודש ששהיתי בישראל, שום דבר לא יכול היה לרמוז על תחילתו של מצב כזה.

כמובן שכשהמצב החל להחמיר עם כל שעה, הלב שלי כבר לא היה כל כך רגוע. מה שהיה מדהים לראות זה שהצוות של הקבוצה ביחד עם כל מי שעובד במכבי אשדוד הוא כל כך בטוח ומאמין בכוחו ובעבודתו של הצבא המקומי וזה גם השרה עליי ועל האמונה שגם לי יש לגבי הניצחון במלחמה".

קופרמן "ידעתי על האזעקות והמצב מול עזה לפני שהגעתי לאשדוד. להיות יהודי ולגור מחוץ לישראל, פירושו שאנחנו יודעים מה קורה במדינה ודואגים לביטחונם של כל האנשים שנמצאים בה. ידעתי שכשהגעתי לאשדוד שעלולים להיות סיכונים כאלו, קצת חששתי שהעיר קצת קרובה לעזה, אבל לא דאגתי מהמצב".

אתם מגיעים ממדינות שונות. מה ההבדלים בין מדינות המוצא שלכם לבין ישראל?

מזנקו "מבחינתי המצב די דומה לאוקראינה כי בשני המקרים מגיעים טרוריסטים שפורצים לתוך שטח של מדינה יחסית שלווה, מתחילים לרצוח את האוכלוסייה, לאנוס נשים, ולחטוף ולהתעלל בילדים ובמבוגרים סתם בשביל הכיף וחושבים שמה שהם עושים זה למען איזה צדק.

כמובן שההבדל הוא בגודל של המדינות וביכולת של המדינה להגיב מבחינת הנשק והטילים שלה, משהו שלמדינה שלי באוקראינה אין הרבה מזה כרגע ואנחנו מקווים ומחכים לתמיכה.

בנוסף גם העובדה שבישראל לאנשים יש קצת את הזמן להגיע למקום בטוח ומוכן. הלב שלי כואב מאוד על המדינה שלי ועל העם שלי ועכשיו גם על האנשים שנמצאים בישראל, כי רבים מהם הפכו לחברים שלי וקרובים אליי".

קופרמן "לכל מדינה יש את הסיכונים והסכנות שלה. בישראל הסיכון הגדול הוא האלמנט הביטחוני והייתי צריך ללמוד איך לחיות אתו. בקולומביה יש סיכונים אחרים שהייתי צריך לדעת איך לחיות אתם, כמו למשל שבישראל יותר בטוח לי ללכת ברחוב, וזה חלק ממה שעושה את השוני בין שתי המדינות האלו. אני באמת מקווה שההשפעות של המלחמה אינן מה שאנחנו רואים כעת. אני מאוד מפחד לראות את העלייה של האנטישמיות וקריאות אנטי יהודים ומהומות בכל העולם".

מרינה מזנקו עם המדים של מכבי אשדוד. רגילה כבר למצב של מלחמה (אינסטגרם)

כשהמלחמה תסתיים בתקווה שבקרוב, אתם חושבים שתחזרו לאשדוד?

מזנקו "אני מאוד מקווה שהליגה בישראל תחזור כמה שיותר מהר. מאוד אהבתי בתקופה הקצרה הזו את אשדוד ואת הצוות של המועדון, כולם אנשים טובים ומקצוענים בקטע של הכדורעף. שוחחתי כבר עם ההנהלה ואנחנו מחכים לסיומה של הלחימה ומתכוננים עוד לעונה".

קופרמן "ראשית אני מקווה שהאנשים שאיבדו את יקיריהם ואת חבריהם, יוכלו למצוא שלווה ולהמשיך את חייהם. אני מקווה שהפצועים יוכלו להחלים בקרוב, מקווה שהחיילים ששומרים על המדינה יוכלו לחזור לביתם במהרה ושלא יהיו עוד אזרחים הרוגים. אני מאוד מקווה שזה יקרה בקרוב, אני רוצה לחזור לאשדוד ולהמשיך את חיי והקריירה שלי בישראל".

לסיום, איזה מסר יש לכם להעביר לחברים שלכם לקבוצה ולכל מי שנמצא בישראל?

קופרמן "לשחקנים של הקבוצה שלי אני רוצה להגיד שאני מקווה שהם בסדר ושהמשפחות שלהם בסדר. אני מתגעגע אליהם ואני מקווה שאוכל לראות אותם בקרוב. אני ממש גאה בהם!"

מזנקו "אני רוצה לאחל לאנשים בישראל ניצחון מהיר במלחמה, שיהיה שלום ושיישארו חזקים. שיעריכו כל רגע ויאמינו בטוב ביותר. האמת תמיד מנצחת!"

דיוויד קופרמן במדי מ.ס אשדוד. מחכה לרגע שיחזור לישראל (טל אקוקה)