עיגולים של שמחה > האמנית אורית דור

איך העלייה לארץ השפיעה על היצירה?

"זו הייתה תקופה מאוד קשה, לא רציתי להישאר פה. לא הבנתי למה הגענו למדבר הזה (קרית גת בשנות ה-90'). בכלל לא רצינו להתחבר, גם לא ניסינו ללמוד עברית. עם השנים הפכתי מסבטה לאורית – אני היום מרגישה מאוד ישראלית. מה שכן, לקח לנו זמן עד שחזרנו לעסוק באמנות. עשינו המון שיעורים פרטיים ונרשמנו לכל מיני חוגים, למדנו כל פעם אצל מישהו אחר – בירושלים בבית הספר 'קוביה', אצל יגאל שולמן מבאר טוביה, בירושלים אצל דודו הראל  ובעצם עשינו למידה פרטית אצל אמנים שונים, כשמכל אחד לקחנו משהו אחר".

אם תהיתם אז גם אחותה התאומה – אירה קים מציירת עד היום והשתיים בקשר הדוק וקרוב וחולמות בנפרד ויחד על פריצה בעולם האמנות.

האחיות שמציירות (אלבום פרטי)

הדבר שהכי בולט אצלה ואולי, אפשר לומר, מבדל אותה מבחינת סגנון הציור שלה זה שהכול מעגלי. אני עוברת על יצירות שונות שתלויות בבית – כל אחת בקונספקט אחר לחלוטין כמעט, ועדיין אם אני מחפשת משהו שמקשר בין הכול, אפשר לומר בפשטות שהכול נעים לי – החל מכלי שחמט, לליצנים, לסט שלוש תמונות מהעיר ירושלים ועד לחמור מתוק שאני כמעט בטוחה שמחייך אליי.

אין לה משהו ספציפי שהיא מציירת, וגם הרעיונות לציורים – חלקם מגיעים מתוך מחשבות או זיכרון של משהו שראתה, חלק מרשמים או תמונות והיא עוברת עם כל יצירה תהליך שמזכיר לה הריון, ורק כשהילד "מבושל" מספיק ויוצא לעולם – מבחינה זו כבר אמנות גמורה.

ציירה גם את הבן שלה

ארבע לפנות בוקר – מציירת

היא ערה כבר מארבע לפנות בוקר, כך היא פותחת את היום שלה באופן קבוע, זה הזמן השקט שלה ליצור, לדמיין, להתחבר ולפרוק.

את מצליחה להתפרנס מהציור?

"זה לא פשוט. לצערי אין לי זמן כמעט להתעסק במכירה של היצירות שלי ורוב הזמן שלי היום הולך על לימוד – אני מעבירה שיעורים פרטיים החל מגילאי 12. יש נפילות, רגעים שאני אומרת לעצמי זהו, מספיק, אין בזה הכנסה אבל גם בימים שאני גמורה, ברגע שאני לוקחת מכחול ויושבת לצייר מצב הרוח שלי משתפר. אני משכימה לפני צאת החמה, שמה מוזיקה ברקע – לרוב ללא מילים ופשוט מציירת".

היא מציירת בעיקר על עץ ועל קנבסים, לפעמים דברים שעולים לראש, לעיתים בהשראת תמונות, אנשים (פורטרטים בדרך כלל בהזמנה) וכל העולה על רוחה. לפני כשמונה שנים הייתה לה 'תערוכת יחיד' משלה בבית האמנים הישן באשדוד, למרגלות גבעת יונה אבל מאז, יש לה חלום שהבית שלה יהפוך למוקד עלייה לרגל. מאז ש"הציפורים שלה עזבו את הקן", היצירות שלה פרושות בכול רחבי הבית, כמו מוזיאון קטן, מגוון ואינטימי.

מעגלים של יצירה

בעולם שבו כולם הפכו לצלמים בעיקר מאז עלייתה של אפליקציית אינסטגרם, היא מתעקשת שגם כולם יכולים להיות ציירים.
"בתוך כל אדם קיימת היכולת לצייר, לא צריך רקע כלשהו, פשוט לא כולם מתנסים. אני מאמינה שזה נמצא בתוך כל אדם, פשוט צריך לרצות וללמוד טכניקות. גם אם לא לעסוק בזה באופן קבוע, אין לי ספק שכל מי שמתנסה בציור, גם נהנה אחר כך הרבה יותר כשהוא מבקר למשל בתערוכות ומשתהה במוזיאונים אל מול יצירה", היא מסבירה.

אפרופו הקטע הזה של ההשתהות מול יצירה, מה עין מקצועית בוחנת?

"אני חושבת שהחיפוש העיקרי בכל יצירה הוא אחר אור וצל, זה משהו בסיסי עבור כל אמן. משם כמובן שניתן לנתח טכניקות כאלה ואחרות, לרדת לפרטים או להביט ביצירה כולה ומה זה גורם לי להרגיש".

מה מייחד אותך ביצירה שלך?

אני חושבת שלא משנה מה אני מציירת, מה שבולט אצלי זה שהכול מעגלי, גם אם אני מציירת ארכיטקטורה ומבנים, עדיין הציורים מרגישים עגולים. אני מציירת הכול מהכל – כלי שחמט, בתים, מכוניות, בניינים, חיות כמו חמור למשל – קווים עגולים עם נפח, מרגיש אולי קצת תלת ממד. מי שמכיר אותי אומר שמרגישים את היד ה"עגולה" שלי בכל ציור".

רגע לפני סיום…

את הציורים תוכלו לרכוש בעבור סכום הנע סביב כ- 4,000 ₪. חלקם עולים יותר וחלקם פחות, תלוי כמובן ביצירה עצמה ובגודל שלה.

כמו כן, היא מעבירה שיעורים פרטיים מגילאי 12 ומעלה. משך כל שיעור כשעתיים לפחות והעבודה היא בעיקר עם צבעי שמן.

לשאלות ויצירות נוספות מוזמנים להקליק כאן