מגזין
"על אלופציה, מלחמה והמלאך השומר": הסיפור המרגש על ההתמודדות של חייל המילואים האשדודי
בוריס אילייב, תושב העיר, חשף אתמול ברשת החברתית פייסבוק על הרגע בו גילה שחלה במחלת האלופציה שהשאירה אותו ללא שיער בגוף ושיתף על ההתמודדות עם המחלה במהלך שירות המילואים בעת המלחמה בחזית. הוא לא שכח גם להוקיר תודה לאישתו מריה, שעמדה לצידו לאורך כל הזמן. "זה התחיל מקרחת קטנה בזקן שלא ייחסתי לה חשיבות, כמה חודשים אחר כך אני קירח לגמרי ובלי גבות".
534 צפיות 
תגובות
הדפסה
הלחימה השכיחה את האלופציה - בוריס אילייב על מדים (צילום: פייסבוק)
'זה רק עניין אסתטי': תושב העיר בוריס אילייב (35) נשוי למריה ואב לשני ילדים קטנים, חי את חייו כרגיל עד לפני קצת יותר משנה כאשר הגיחה אצלו לראשונה קרחת קטנה בזקן. בעוד הזמן עבר, מסתבר שהקרחת הזו הייתה פרוץ מחלה בשם אלופציה בה מאבדים את כל שיער הגוף כולל הריסים והגבות. עד היום לא ברור לרופאים ברחבי העולם, מה ה'טריגר' להתפרצות המחלה הזו, אך בכל זאת ההסבר שהם יכולים להגיד כמעט בוודאות שזה ככל הנראה גנטי, נגרם כתוצאה מלחץ פיסי וגורמים סביבתיים (חיידקים ויראלים ועוד).
עד פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' בשבעה באוקטובר היה עסוק אילייב בטיפולים בבתי החולים במחלה ובהתמודדות עם מראהו החדש. באותה השבת, כבר ב-11 בבוקר עלה על מדים בדרך להילחם.
אמש (שלישי) העלה פוסט על רגע גילוי המחלה, ההתמודדות והאישה לצידו אותה מכנה "המלאך השומר":
"אלופציה
לפני קצת יותר משנה הגיחה אצלי לראשונה קרחת קטנה בזקן. לא ייחסתי לזה חשיבות, מבחינתי היה סתם משהו שלא שמתי לב אליו לפני. מספר חודשים אחר כך אני קירח לגמרי ובלי גבות. התחילה התמודדות לא קלה עם עצמי. להסתכל במראה ולראות מישהו שונה היה לא פשוט. ההערות והמבטים בחוץ של מכרים שבעיקר חוששים לחיי (המחשבה שיש לי סרטן כמובן עלתה לכולם בראש) היו לא פשוטות. הגבות, הגבות זה מה שמפריע לי בעיקר, איך אני מחזיר את הגבות? אחרת זה נראה שהמצח לא נגמר. מחשבות תמידיות שיש מצב זה המראה החדש שלי לנצח ואין כל כך פתרון. כל יום מתעורר בבוקר ומנסה למשוך איזה זקיק שיער אחרון שנשאר באזור הגבה. ואני חושב לעצמי – הוא לא יוצא, יש!!! הוא עוד איתנו. הוא החזיק עוד חודשיים שלמים לאחר איבוד כל השיער גוף, עליו השלום.
עד ה-6.10.2023 זה היה עיקר העיסוק שלי".
"מלחמה
"7.10 בום. הכל משתנה. מתעורר בבוקר מעדכון שיש ירי טילים על אשדוד איפה שההורים גרים. בסדר, עם עין אחת פתוחה אני אומר, ברגיל סך הכל, כל כמה שנים זה קורה. מחליט לקום, תוך כדי טלפון לאמא, מדליק טלוויזיה ומבין את גודל הארוע. לא עוברים 4 שעות ואני כבר על מדים בדרך אל הלא נודע. 143 ימים של לחימה. מטורף! שיחה עם אבא בימים הראשונים מריצים צחוקים, מזל שאתה כבר קירח הוא אומר.
עיקר הלחימה הייתה בצפון מבחינתי. בין הפצמר"ים, הנ"ט, רעש הפגזים, והלחימה בבוץ ובשטח שכחתי מהאלופציה. את מי זה מעניין? עכשיו מתעסקים במשהו אחר. כל מה שקרה עד ל-6.10 פשוט לא מעניין.
בין לבין הגעתי לביקורת בבית חולים על המחלה, על מדים כמובן. הרופא שואל אותי מה אתה במילואים? תגיד אתה רוצה אני אארגן לך פטור? אני שואל אותו על מה? המחלה לא פגעה בי פיזית, אני מרגיש מצויין זה רק עניין אסטטי. הוא אומר לי בסדר אבל אפשר לשחק על זה. לא תודה עניתי לו, אני ממשיך במילואים".
המלאך השומר
"מלאכית יותר נכון. האישה שעמדה לצידי ותמכה ללא הפסקה מהרגע הראשון של האלופציה. בין הבדיחות בקבוצת הנשים 'מאמאצחיק' לבין הצחוקים בבית (אתם מבינים אין לי ולו שערה אחת בגוף) היא חיזקה וידעה להגיד את הדברים הנכונים במצבים הקשים. גם אותה תפסה המלחמה לא מוכנה בכלל. איך אמר מפקד הגדוד שלי אנחנו הלוחמים מתאמנים לאירועים האלה של לחימה ממושכת, בבית אף אחד לא התאמן לזה. היא נזרקה למלחמה בלי טירונות ובלי הכנה. הלחימה קצת שונה ובהרבה מובנים גם יותר קשה. לשמור על הבית מתפקד עם שני ילדים קטנים שרק שואלים שאלות ולך תסביר להם את כל המצב.
ומה אני אגיד לכם, לוחמת על, הקומנדו של הבית, אף אחד לא יכול עליה. בזכותה יכולתי להמשיך להילחם. מה שכן חייב לציין קירח על מדים דפק לה את השכל, ועכשיו נוצר בי חשש קל שאם יגדל השיער מתישהו אני אקום בוקר אחד מרעש מכונת תספורת מעל הראש שלי".
"היא חיזקה וידעה להגיד את הדברים הנכונים במצבים הקשים" מריה ובריאה (צילום: פייסבוק)
שוחחנו עם מריה, אשתו של בוריס על מנת להבין איך היא מתמודדת עם המציאות החדשה
ספרי לנו על הימים הראשונים…
"בהתחלה לא היה לנו מושג למה אנחנו נכנסים.. ברגע שהבנו מה זה ושאין השלכות בריאותיות לא היו שום חששות. מבחינתי זה בעלי, האיש שבחרתי לשותף שלי לחיים, עם שיער או בלי שיער זה לא משנה בכלל".
מה היה האתגר הכי גדול מבחינתך?
"האתגר הכי גדול מבחינתי היה שהוא יצליח לקבל את עצמו, כי בשבילי זה חסר משמעות לחלוטין. אוהבת אותו ללא תלות."
אהבה שאינה תלויה בדבר בעצם?
"כן. זה נשמע מאוד קיטשי אבל זה באמת כזה. לי זה חידד עד כמה אני אוהבת אותו בגלל הבנאדם שהוא וזה לא מונע משום דבר אחר. היום אני להפך חושבת שהוא הכי חתיך בעולם"
מריה, העלתה פוסט בקבוצה הפופולארית בפייסבוק 'מאמאצחיק' בחודש מאי האחרון, בעקבות גילוי המחלה ובו היא ספרת למעל 760 אלף נשים בקבוצה על ההתמודדות שלה עם העניין ואפילו הוסיפה קצת עם הומור. הפוסט זכה לקרוב ל-5K לייקים ומעל 700 תגובות גם מאנשים המתמודדים עם המחלה או שבן משפחה שלהם לקה בה. בקיצור שווה להיכנס לפוסט לקרוא ולהציץ בתגובות…
מריה בתגובה לפוסט שהעלה בוריס רשמה:
"אוהבת אותך עם גבות, בלי גבות, עם שיערה אחת בגבות (אם כי זה היה באמת שלב מאתגר), אוהבת אותך בטירוף ועד אין סוף וגאה בך על כל מה שעשית ועוד תעשה. מתרגשת מתחת לכל הרי הציניות שלי על כמה כל מי שלוחם לצדך מאוהב בך, כי מי כמוני יודעת כמה זה קל. עברנו 5 חודשים, ונעבור גם עוד 5 אם נצטרך, העיקר שתמיד תחזור אלינו הביתה.
רק חשוב לי שתדע, שרעש מכונת התספורת לא יהיה מעל הראש".
ריטה אימו של בוריס כתבה בתגובה לפוסט:
"יקר שלי. נולדת גם בלי שיער. שראיתי אותך בפעם הראשונה אמרתי לעצמי שאין יתר ילד כזה יפה ומתוק. אתה יפה תמיד ולא חשוב לי יש לך שיער או אין ואני אהבת אותך כמו תמיד כי אהבה של אמא לנצח. מתוק שלי תהיה תמיד בבית שלך עם משפחה שלך . בלי מלחמות. רק שמחה. אנחנו אוהבים אותך מאוד!!!!!"
ג'ני, אימה של מריה כתבה בתגובה לפוסט:
"בוריה, בני אהוב, בשבת האחרונה כשקפצתם לתה, שמתי לי לב בשקט שבאת בלי הקובע ושמחתי בלב שכנראה השלמת
ושתקתי לי ושמרתי לי בלב את האושר הקטן שהבנתי שעכשיו אתה שלם עם עצמך החדש ועוד שמחתי למריה שהיא לא תדאג יותר לשלום מצבך הנפשי, שחרור תרתי משמע מכובד המראה החדש ובעיקר אהבה עצמית אתה יפה בכל מצב ואתה יפה והכי יפה כבן אדם אוהבים אותך אין סוף."
עוד כתבות
עוד כתבות
מבזקים - אשדודי
