אשדוד- עיר ההדמיות של ישראל

הבועות שבג'קוזי

אחד הסמלים הגדולים לאימפוטנציה של הנהלת העיר הנוכחית הוא ללא ספק הקאנטרי "העירוני". פה דווקא מדובר בהבטחת בחירות שאכן קוימה (הודות לסגן ראש העיר, אינג' שמעון כצנלסון), גם אם באיחור של 20 שנה – עומד מוכן לשימוש קאנטרי חדש ומדוגם, נבחרה חברת ניהול (הולמס פלייס) ואף נמכרו אלפי מנויים לתושבים הנרגשים. לפני חודשיים סיירנו במקום והבאנו תמונות מדהימות של קאנטרי מוכן לפעולה, בריכות מלאות, מכשירי כושר מחוברים לחשמל ואפילו ג'קוזי עם מים זורמים – אבל השערים נעולים. ואם במים עסקינן, אז בל נשכח את ההבטחה להקים פה גם פארק מים מטורף. כל כך מטורף , שאף יזם לא ניגש למכרז, ולא ברור מי בדיוק יכניס את היד לכיס וישלוף משם 70 מליון שקלים, עלות משוערת של הפרויקט.

הסיבה לעיכוב או לביטול פרויקטים הנוגעים לתיירות ופנאי ידועה כמובן לכולם – מאחר וראש העיר יחיאל לסרי "שבוי" פוליטית בידי אגודת ישראל וכל עתידו הפוליטי תלוי בתמיכת החרדים האשכנזים – אין כל משמעות לסטטוס קוו, והעירייה בראשותו לא תקדם ולא תפעיל שום אובייקט הפועל בשבתות וחגים, כמו עם הגלגל ענק – הזכיין במכרז נזכר כי הוא שומר שבת, והמכרז בוטל. 

גם פארק מים הבטיחו לנו. זוכרים?

תחבורה לשומקום

יציאות וכניסות לעיר של רבע מליון תושבים היא דבר בסיסי. לא מותרות ובטח לא משהו שצריך להבטיח… אלא פשוט לעשות לאלתר. מילא שראש העיר לא טרח להביא מקומות תעסוקה חדשים לעיר, גם את אלפי האשדודים שמוצאים פרנסתם מחוץ לאשדוד – הוא דואג לעכב כמעט שעה נוספת כל בוקר וערב, בעקבות "צוואר הבקבוק" בכניסות הדרומיות והצפוניות.

בגן יבנה הסמוכה יש 4 כניסות ויציאות, באשקלון גם, בנתיבות 5, אבל אצלנו באשדוד עדיין תקועים  בשנות ה70. המדינה אגב, עשתה את שלה והשלימה בניית כניסה ממחלף יבנה החדש, רק שהעירייה לא טרחה להשלים את החלק שלה. ומי ייקח אחריות? מנכ"ל העירייה?

"פרויקט הרי-וואי" –  פרויקט הדגל של משרד התחבורה באשדוד הוכרז ככישלון חרוץ. תשאלו כל תושב שנוסע בתחבורה ציבורית וכל נהג שעומד בפקקים ממושכים ומיותרים או מקיף חצי מהעיר כדי לבצע פנייה שמאלה. אשדוד, גברה ב-2011 על 16 ערים אחרות בארץ בקול קורא שפרסם אז משרד התחבורה. במסגרת הפרויקט הוקצו לאשדוד מעל חצי מיליארד שקל(!), אבל דוח חריף של מבקר המדינה חשף כי ההסכם נחתם רק ב-2014, ומראש נוספו לו 20 מיליון שקל. עד 2018 חרג תקציבו במאות מליוני שקלים, חלקם יוצאים ישירות מכיסם של תושבי העיר, והתוכנית לא בוצעה במלואה (חכו לקטסטרופה שמחכה לפרויקט בכיכר השפיץ). עיריית אשדוד וגם משרד התחבורה מתרשלים בבקרה על התוכנית וביישומה,. למה שיקחו אחריות?! הפרויקט אגב, הספיק לשנות שמו ל"אקו-MOOV". הכישלון נשאר אותו כישלון.

בספק אם מישהו מהתושבים זוכר את זה, אבל יחיאל לסרי הכריז בשנת 2021 על תחילת עבודות של רכבת חשמלית על גלגלים לאשדוד, כ"חלק מחזון העיר החכמה אותו אני מוביל, ובמרכזו מערכת תחבורה חכמה ומתקדמת למען איכות החיים של תושבי אשדוד!", הבטיח לסרי..  "מיד עם אישורה על ידי משרד התחבורה במהלך השנה הקרובה", עברו רק 3 שנים מאז.

פארק הייטק? הבטחות לרוב, גיזרות סרטים ופוסטים נוצצים, ובסוף מה נעשה? בבהילות אופיינית, בעירייה סגרו דיל עם גורם פרטי שיבוא להציל את המצב לפחות למראית עין ופתחו את המרכז חדשנות "אופן וואלי" בקניון אשדוד. קצת מגוחך לדבר על הייטק כשהתקרה במשרדים עדיין לא הושלמה. מביך.

ואגב, לפני שמצהירים בעירייה על להביא חברות הייטק לעיר – בינתיים לא הצליחו אפילו לשמור על המעט שהיה, כשבחודש מאי נסגרה חממת ההיי טק של שטראוס ("דה קיטשן"), שעזבה את אזור התעשייה באשדוד לטובת רחובות.

האשדודים לא סובלים מספיק עם פרויקט התחבורה הכושל? בואו נעשה עוד אחד

לך תבנה אצטדיון ב500 מליון שקל

15 שנה של סבבי לחימה ובהנהלת העיר לא מצאו לנכון בשום שלב למגן כראוי את מוסדות החינוך, את המרכזים המסחריים, להציב מיגוניות בפארקים ובגינות ציבוריות ועל אלפי התושבים ללא ממ"ד בשכונות הותיקות גם כתבנו מס' רב של פעמים.

אבל למה כן נמצא תקציב? לעוד פרויקט שנמצא באיחור של כמה שנים טובות – האצטדיון העירוני החדש, שהובטח כי המשחק הראשון ייערך בו בשנת 2022. 

על האפליה הקשה של עיריית אשדוד בכל הקשור לקבוצות הכדורגל בעיר עוד נעסוק בהרחבה, ועדיין – על מה הגאווה? מילא אם הייתה קבוצת כדורגל סוחפת אוהדים בעיר, שבעבר הייתה נחשבת עיר של כדורגל.

כעת, במקרה הטוב, האצטדיון ייפתח בשנת 2025. אולי עד אז יחזור הכדורגל לאשדוד.

קרדיט: צילום מסך וואלה ספורט

אז מה יהיה?

אם הקדנציה הנוכחית של ראש העיר חיאל לסרי, הוכיחה שכל "תכלית כהונתו" היא לרצות את הציבור החרדי-האשכנזי (אגודת ישראל) באשדוד –  על פני הרצון והחובה לדאוג לקידום האינטרסים של כלל הציבור האשדודי,  המסורתי-חילוני ברובו – אז ברור לכולם מה טומנת בחובם קדנציה נוספת של הנהלת העיר הנוכחית, כאשר הגורם הפוליטי היחיד שהתייצב מאחורי יחיאל לסרי הם אגודת ישראל.

אולם, אם האנשים שמנהלים באמת את העיר (מעל ראשו של לסרי, שהוא לכל היותר בבחינת "איש פרונט") חושבים שהם יצליחו להמשיך ולעבוד על ציבור התושבים, נכונה להם הפתעה.

הציבור האשדודי שבע מהדמיות והבטחות בחירות. הוא כבר מבין שאנחנו לא באמת בדרך להפוך לעיר תיירות (למרות הפוטנציאל), מוסדות איכותיים להשכלה גבוהה לא יגיעו לכאן בעתיד הנראה לעין, הדיור לצעירים הוא בגדר הבטחה ריקה, ומיטב הדור הצעיר ייצא החוצה לחפש להעשיר את השכלתו ופרנסתו (ויתעכב בפקקים ביציאה מהעיר) – וסביר להניח כי ההגירה השלילית המדאיגה תמשיך בכל הכוח. 

הבחירות הקרובות , הגורליות ביותר לעיר אשדוד מאז היווסדה – יקבעו לאן פניה של העיר הזאת:

האם אותה חבורה כושלת של עסקנים פוליטים, שחצנים, תאבי בצע וחסרי כל חזון  – תמשיך לדרדר את העיר ולקחת אותה אחורה כמעט בכל תחום (ועל הדרך להפוך אותה לעיר ענייה), או שיעלה כאן ראש עיר חדש, שיזרים דם חדש למערכת – ובעיקר יוביל הנהלת עיר חדשה שתדאג לכל הציבור האשדודי, ולא למגזר אחד כוחני שמטיל מרותו על כל השאר.

העיר אשדוד חייבת לעבור שינוי,  ולחזור להיות עיר שנותנת תקווה לדור הצעיר בה, ולהחזיר את האמונה כי מצפה לו כאן עתיד אמיתי. בחינוך, בדיור, בתעסוקה ובפנאי.

כל כך הרבה הדמיות והבטחות, כל כך מעט עשייה

אשדוד על דרך לשומקום. בתמונה: שביל האופניים הקצר בארץ (צילום: חן מור)