שנה בלעדיה: אביה וארוסה של איזבלה גנדלין ז"ל שנרצחה בנובה בראיון

בשבעה באוקטובר, איזבלה ונדב נסעו לחגוג בפסטיבל הנובה. הזוג הצעיר אהב לחגוג את החיים. ורק בשנה האחרונה שלהם יחד הם נסעו ללא פחות מ- 11 יעדים שונים בחו"ל, חוו, טעמו, התאהבו והתרגשו. המסיבה בנובה, הייתה רק עוד אחת מנקודות הציון של הזוג הצעיר והיפה, שטרף את החיים ביחד.

איזבלה ונדב הגיעו למסיבה ברעים בשבת, בשש בבוקר, חצי שעה בלבד לפני המתקפה. כשפרצו האזעקות והתגבר ירי הטילים והרקטות, השניים מצאו מחסה במיגונית ליד עלומים, בידיעה שזה המקום הכי בטוח. יחד איתם הצטופפו במקום  כ-40 איש ואז נשמעו יריות קרובות.

נדב יצא לראות מה קורה בחוץ, ונאלץ למצוא מחסה. איזבלה נשארה במיגונית ושם גם נרצחה ע"י המחבלים שהגיעו למקום.

אחרי חיפושים רבים של בני המשפחה בבתי החולים ובכל מקום אפשרי בתקווה שאולי ניצלה או רק נפצעה,  הגיעה הבשורה המרה ביום שני בשעה שמונה בערב, כי איזבלה איננה בין החיים.

למחרת התקיימה ההלוויה בבית העלמין באשדוד.

"אני לומד בזכותה ובשבילה. יודע שהיא הייתה גאה בי"

איזבלה ז"ל עשתה תואר במנהל עסקים וסחר בינלאומי במכללה למנהל, עבדה בחברת שילוח באיירפורט-סיטי, ודחפה את בן זוגה נדב ללמוד ולהתפתח. בעידודה, הוא נרשם ללימודי הנדסאות בניין ולמרות השנה הארורה שחלפה, הקושי והכאב העצום לא הרשה לעצמו לוותר ולפרוש.

"אני לא משתף יותר מידי אנשים, בטח כאלה שלא יודעים על המקרה הטרגי והכואב. היה מקרה אחד שבו אמרתי למרצה שאני חייב לצאת כדי להספיק להגיע לאירוע לזכרה של ארוסתי שנרצחה והמרצה אמר לי "די עם השטויות, תחזור לשבת במקום. הסטודנטים שכן מכירים את המקרה התערבו והראו לו כתבות והוא היה נבוך והתנצל. זה פשוט מגיע מהמקום שאני לא רוצה שיתייחסו אליי שונה, בטח לא ברחמים או שיתנו לי הקלות בלימודים".

איזבלה ז"ל ונדב יהודה. היו אמורים להינשא ב-26.10

אביה סרגיי: "כובד הגעגוע רק הולך וגדל"

"הייתי רק בן 24 כשאיזבלה נולדה וגדלנו יחד", מספר אביה סרגיי. את נטלי, שיחד עמה הביא לעולם את איזבלה ואחותה אמילי, פגש בארץ. הם התגרשו כשאיזבלה הייתה בת 14. בהמשך בזוגיות חדשה זכה להביא לאיזבלה אחות קטנה נוספת, מילנה, שדומה לאיזבלה כמו שתי טיפות מים.

"גם לאחר הפרידה מאמה נטלי, שמרנו בינינו על יחסים חמים וקרובים. כשנוצר הקשר עם נדב, הוא נכנס עמוק לליבה של כל המשפחה", מספר סרגיי.

לסרגיי ואיזבלה היה קשר מאוד מיוחד והם היו מבלים הרבה יחד, יוצאים למסעדות אחרי העבודה, יושבים ומשוחחים ארוכות על כל נושא שבעולם. "ייעצתי לה לגבי הלימודים ולאחר מכן הייתי גאה בה כל כך על שמצאה עבודה טובה ומסודרת, שבה הייתה מאוד אהובה ומוערכת", הוא מספר.

איך מתמודדים עם הגעגוע?

"הזמן לא מרפא, להפך, כובד הגעגוע רק הולך וגדל. אני מתגעגע להכול. לזה שהייתה קוראת לי "אבוש", התוכניות שבנינו יחד, הנכדים שחיכיתי לקבל ממנה, טיולי הסקי שהיינו עושים יחד מאז שהייתה בת 10, כמעט כל שנה היינו נוסעים יחד רק אני והיא. יצא אפילו שלפני הקורונה עשינו טיול סקי יחד עם האחיות שלה, היינו שם כולנו יחד".

כיצד אתם מנציחים את זכרה?

"בניתי אתר אינטרנט לזכרה, שם העליתי את הסיפור שלה ואני אמשיך להעלות שם תמונות מהילדות שלה. יש אתרים ביוזמת העירייה ולשם סיפקנו את המידע, לקראת הפרויקט שיהיה בפארק אשדוד ים. יש המון דברים שהייתי רוצה לעשות כמו למשל להכין לוח מסודר מאבן ולהציב אותו ליד המיגונית בה נרצחה. לצערי זה אירוע טרגי של לא מעט משפחות שאיבדו את יקיריהן אז זה קצת יותר מורכב, אבל אני מאמין שגם זה יקרה. דבר נוסף להנצחתה זה מוצר שנקרא על שמה מטעם חברת הייטק בתחום החקלאות שהיא הייתה חלק ממנה ועבדה שם כשנה. כל אחד שפונה, כל מקום שאפשר להנציח אותה אני עושה את זה בכל מקום והזדמנות. אני מאמין שיהיו עוד הרבה גם בהמשך".

איזבלה ז"ל ואביה סרגיי יחד באחת מחופשות הסקי שהיו נוהגים לעשות יחד

"הכל עומד במקום"

שנה חלפה מאז שאיזבלה נרצחה, אבל נדב לא הזיז ושינה דבר. הוא עדיין מתגורר באותה הדירה המשותפת שלהם והכל נשאר במקום, כל הבגדים, הנעליים, האיפור שלה…
"אמרתי מראש ששנה אני לא מזיז כלום. אני מניח שבתום השנה אני אחפש דירה אחרת ואארוז הכל. אני מבין שאני אהיה חייב לעשות את זה ומתכוון לשמור כל דבר שהיה שלה".

זה לא קשה יותר?

"מנסים לעודד אותי להתקדם הלאה, כרגע אני לא שם. אני אוהב אותה ואמשיך לאהוב אותה כל החיים שלי. ככה אהבתי אותה וככה היא הלכה לי. היא תהיה חלק ממני כל החיים. אני מתגעגע לכל דבר שקשור אליה".

איך אתה מתמודד?

אני הולך לבקר אותה בבית העלמין. לפעמים בימי שישי, לפעמים בלילה. כשאני מרגיש שאני צריך ללכת אני הולך. אני עצבני וכועס בעיקר על המצב במדינה, על זה שהפקירו אותנו ושכל הטבח הזה קרה, לא יודע איך מתקדמים מפה. יש לי תחושה של חוסר אונים שלא חוויתי מעולם. מצד אחד אני יודע שעשיתי הכי טוב שאני יכול לעשות, מצד שני…"

מה לדעתך היא הייתה אומרת לך?

"אני יודע שהיא לא הייתה רוצה שאני במצב הזה. שהיא רוצה שאני אחיה, אשמח ואתקדם. אני גם בטוח שהיא גאה בי. מאוד, בעיקר על זה שאני לומד הנדסאי בניין במכללה למנהל, היא דחפה אותי ללימודים ואני בדיוק מסיים שנה א'. היא דחפה אותי ללמוד ואני לא מסוגל אפילו לחשוב על לעזוב. קשה לי, היא הייתה גאה בי, אף אחד לא האמין שאתחיל ללמוד. אני עושה את זה בשבילה ובזכותה".

"ככה אהבתי אותה וככה היא הלכה לי". איזבלה נרצחה שבועיים וחצי לפני החתונה

"הם לעד יישארו המשפחה שלי"

נדב איבד לפני שבע שנים את אמא שלו ולפני שנה את אהבת חייו איזבלה, אחרי מערכת יחסים של ארבע וחצי שנים. איזבלה הייתה כל חייו ועולמו, "אהבתי לעשות איתה כל דבר אפשרי… אין אהבה כזאת, כל הזמן רציתי להיות יחד איתה. בכל דבר. בדיעבד אני מסתכל ומבין שהייתי הבנאדם הכי מאושר בעולם איתה. אישה מושלמת- ספונטנית, כיפית, קלילה. אין לי איך לתאר במילים כמה שהיא חסרה לי", הוא מספר בכאב.

מאז האובדן הגדול, נדב נסע ל"התאוורר" בחופשת סנובורד, אחר כך טס יחד עם סרגיי, אשתו והאחיות של איזבלה ז"ל לקרואטיה, סלובניה ומונטנגרו. בפעם אחרת טסו יחד למילאנו.

"לא משנה מה יהיה בעתיד, אם אני אכיר מישהי, אתחתן, אביא ילדים לעולם… הם לעד יישארו המשפחה שלי. מבחינתי הכל עוד רחוק ואני לא בכיוון של לחשוב בכלל על מישהי אחרת בחיים שלי כרגע אבל אני יודע שלא משנה מה – מי שזאת לא תהיה, תדע שאני מגיע עם האהבה שלי לאיזבלה והמשפחה שלה, אומר נדב.

האזכרה שנה לזכרה של איזבלה גנדלין הי"ד הייתה אמורה להתקיים בשבת 28.9 לפי התאריך העברי, אבל המשפחה החליטה לקיימה ביום שני, 30.9 מכיוון שאמורה להגיע המשפחה של אמא שלה מניו יורק.

שנה בלעדיה. צילום: המועצה הדתית אשדוד