בעיניים שלהם: צלמי החדשות האשדודים מתעדים את המלחמה

"אין דבר כזה 'לא נשבר': כשאומרים צילומי מלחמה אי אפשר שלא לדבר על גדי קבלו (56) מאשדוד, או כמו שכולם קוראים לו "קבלו". הוא  צלם החדשות והמלחמות הרשמי של 'ידיעות אחרונות' ועושה עבודתו נאמנה כמו שרק הוא יודע כבר למעלה מ- 30 שנה: צילם את כל האינתיפאדה, הקליק בתוך עזה למעלה מ- 14 שנה, צילם את כל גוש קטיף, תיעד מאות אם לא אלפי פיגועים כולל פיגועי ירי, משפחת חטואל הי"ד ועוד אירועים רבים אחרים.

קבלו מוגדר כצלם של היחידות המיוחדות בצה"ל או כמו שמכנים אותו ה- "איתי אנג'ל של צילום הסטילס בישראל". על אף שביקשו ממנו לא פעם לטוס ולצלם מלחמות אחרות בעולם, דוגמת אוקראינה – הוא מחובר למדינת ישראל ומצלם רק פה. בשבת השחורה איבד לא מעט חברים. חלקם מתחנת המשטרה בשדרות, אחרים בנתיב העשרה וגם חבריו למקצוע הצילום: יניב זוהר ורועי עידן ז"ל – שהיה צמוד אליו במיוחד בשנה האחרונה.

איך אתה מצליח להתנתק מהסיטואציה הרגשית ולעשות את העבודה?

"אני יודע לאיזו משימה אני נשלח ומה המטרה שלה. אין דבר כזה לא נשבר. אני נשבר במקומות אחרים, בלילה, אחרי. יצא לי לעמוד ולבכות שם. אגב, מאוד קשה לי להיות בהלוויות אני בוכה עם כולם, הדמעות יורדות לי מעצמן. ה- 7 באוקטובר היה אירוע לא מובן בהתחלה, שלאט התגלה והתברר עוד ועוד… נכנסתי להלם מהכמות. לאן שלא הלכתי, איפה שלא סובבתי את הראש  – האירוע הזה תפס אותי. מראות קשים מאוד וכאחד שצילם לא מעט אני יכול לומר הפעם שהיו שם מראות…. […], מבחינתי עברנו מבית לבית, מסיפור לסיפור, מדם לדם. זה כאילו לא נגמר. מנקודת המבט שלי – כל יום שאני הולך לצלם הוא יום של תיעוד היסטורי, גם אם אני אצלם "סתם" חיילים בכביש או נעל של תינוק, לפעמים תמונה אחת יכולה לספר את כל הסיפור. אני מתעד לעיתון ומנגד אני מצלם להיסטוריה.

תמונה אחת שצילמת שמבחינתך ריגשה אותך במיוחד או משמעותית עבורך?

"מאז אותה השבת ב- 7 באוקטובר אני נמצא בשטח ולא מפסיק לצלם. היו הרבה תמונות. מתוך 30 שנה יש לי מאות אלפי תמונות. תמונה אחת עכשיו ששינתה לי היא מתוך בית בבארי ומצאתי שם חנוכיה שרופה בבית וזו התמונה שהלכתי עליה. קיבלתי עליה מאות אלפי תגובות ומאות טלפונים מאנשים שזו תמונה שהזכירה להם את השואה וסיפרה את כל הסיפור של החיים שלהם. מוזיאונים של שואה- בישראל ובעולם התקשרו אליי ואצל כולם התעורר הטריגר הזה של "לשרוף את היהודים". בכל מלחמה בעולם יש תמונה אחת שהופכת לסמל. כאן התמונה של החנוכיה מסמלת את מדינת ישראל, הופיעה בעבר בתיעודי השואה ומלווה אותנו גם עכשיו. בבית הזה לצערי שני ההורים נרצחו".

בתור אחד שהיה לא פעם בעזה… האם אתה אמור להיכנס גם הפעם?

"הייתי אמור להיכנס פעמיים ולא הסתדר, אבל אני בקרוב מאוד אמור להיכנס. הסתובבתי כבר בעבר בין כל המחבלים, עם יאסר ערפאת וכל הטרוריסטים הכי גדולים… אני בטוח אחזור לשם".

יש תמונה שחלמת לצלם ולא הצלחת?

"חלמתי לצלם את רון ארד חוזר. אין לי צילום שאני חולם עליו חוץ מזה. זה בשבילי הצילום שאני חולם עליו, אם פתאום הוא יצוץ יום אחד בגיל 80. איזה טירוף זה יהיה".

בכל מלחמה יש תמונה שהופכת לסמל. החנוכיה השרופה שצילם קבלו בקיבוץ בארי על שער עיתון 'ידיעות אחרונות' (מיום 12 באוקטובר)

אבי רוקח (52), צלם של אתר 'וואלה', מצלם 25 שנה. נשוי פלוס 3 מאשדוד

איך אתה מצליח להתנתק מהסיטואציה הרגשית ולעשות את העבודה?

"להתנתק מהסיטואציה קשה ביותר בעיקר שאיבדתי חבר קרוב ב7 לאוקטובר, רועי עידן צלם מוכשר שנירצח בתחילת הבוקר של אותה שבת ארורה, קשה לבצע את העבודה שהוא היה קולגה קרובה שבטח היינו עובדים צמוד בזמן הנוכחי".

תמונה אחת שצילמת שמבחינתך ריגשה אותך במיוחד או משמעותית עבורך?

"צילום שצילמתי ב- 7 באוקטובר. בתמונה העיר אשקלון שמצולמת מאשדוד, מעליה ישנה מלחמת כוכבים- שיגורים מעזה ויירוטים של כל כיפות הברזל באזור תחשבו על הכמות".

היית מוכן להיכנס יחד עם כוח לוחם לתוך עזה עצמה? לקרבות? חושש?

"אני מחכה לאישור להיכנס לצלם בעזה, הרבה בירוקרטיה".

יש תמונה שחלמת לצלם ולא הצלחת?

"תמונה שחלמתי לצלם דווקא יצאה לי במהלך הלחימה, חלום של כל צלם לשלב שלושה אלמנטים שמתחברים בתמונה אחת ואצלי זה היה ברקים מהשמיים, תאורה של צה"ל והפצצות על עזה. מה ניקרא גיהינום".

אבי רוקח במיצג המסיבה ברעים. (צילום אמיר כהן)

מופע זיקוקים מהגיהינום (צילום: אבי רוקח)

לירון מולדובן, בן 43, נשוי+3  מצלם 15 שנה חדשות, עבור ישראל היום

.

איך אתה מצליח להתנתק מהסיטואציה הרגשית ולעשות את העבודה?

"אני עובד על אוטומט, רק מצלם. המחשבות באות אחר כך בלילה".

יש תמונה שחלמת לצלם ולא הצלחת?

"חולם לצלם תמונה קבוצתית של כל החטופים כשהם בארץ בריאים ושלמים, מקווה שזה יתגשם. או של ישוב יהודי חדש ברצועת עזה שיסמל את התקומה שלנו".

חולם לצלם יחד את כל החטופים יחד בארץ. לירון מולדובן (צילום: שמעון לוזון)

תמונה אחת שצילמת שמבחינתך ריגשה אותך במיוחד או משמעותית עבורך?

"מיטת קומותיים בתוך חדר ממ״ד ספוגה בדם של בני המשפחה שנרצחה, בקיבוץ ניר עוז".

היית מוכן להיכנס יחד עם כוח לוחם לתוך עזה עצמה? לקרבות? חושש?

"הייתי מאוד מוכן להיכנס אבל לצערי נכות ברגל לא מאפשרת לי".

תמונה אחת שלא יוצאת מהראש. צילום: לירון מולדובן