הניחוחות של סלוניקי – המסעדה באשדוד: המהפכה הקולינרית של "סלון יווני" של גיא פרץ מציעה חוויה טעימה ומהנה במיוחד

מהצלחות הראשוני שנכנס תחת ההגדרה 'לחם ושות' יעני שותפיו, הלכנו על המיקס צלחת זיתים שהגיעו במיוחד מיוון מסתבר והבייגל הקולורי שמגיע עם שפע של ממרח הסקורדליה העדינה שכללה שילוב של עגבנייה, שמן זית, שקדים ובעיקר שום קונפי טעים שלא משתלט על הפה. בקיצור – אהבנו.

בין ההזמנה של הסקורדליה והזיתים לבין המאזטים הקרים שמציע הסלון, התפנקנו ביין לבן ('גוורצטרמינר') כדי להוסיף עוד קצת קלילות ואווירה טובה. למען האמת, כל הבא למסעדה יכול למצוא את עצמו בתוך התפריט הרחב ומהגוון של היינות והקוקטיילים וכמובן האוזו המוכר שנחשב ל'ערק' של היוונים. אפילו לשבת על בקבוק טוב יחד עם חברים אפשרי בהחלט.

אם כבר הזכרנו "חברים",  אז אם מגיעים כמה אנשים מומלץ מאד ליהנות מהמגוון הרחב של המאזטים  (חגיגה יוונית של 7-8 סוגים), איך שהפעם הגענו רק שני אנשים אל הסלון,  הסתפקנו בפלפלים המתוקים והחציל היווני.

הכול כמובן מגיע איך לא עם גבינת הפטה של המטבח המסורתי.

לעומת הפלפלים האדומים שהיו קצת נדושים, הופתענו לטובה מהחציל שהיה שרוף במידה נכונה ומדויקת, שיחד עם הפטה העניק חוויית טעמים טובים מעולה.

הבייגל הקולורי המסורתי לצד הפלפלים המתוקים והסקורדליה

אחרי עוד 'לחיים' עם הגוורץ הלבן – עברנו לסלט ה'פאטוש' היווני יחד עם סביצ'ה פיראוס. יש לציין שהתלבטנו מאוד בשל ההיצע הרב והמגוון שיש גם במנות הראשונות החמות, כמו למשל הארטישוק היווני בגריל, הסיגר לוקוס והמוסקה הביתית שמורכבת מגבינות וחצילים.

הסלט אולי טיפה יקר מדי (68) יחסית לחיתוך גס של ירקות שהגיעו, כמובן איך לא,  בשילוב עם ריבוע ענק של גבינת פטה שנראה במבט ראשוני מעט מוגזם, אבל נותן את הדגש על הירקות שמתחת. מנת הבייגל שנשארה מבעוד מועד הספיקה להעצים את הטעם ובכלל נראה שלאורך כל הארוחה אפשר להרגיש שמשתמשים באותם אלמנטים דומים שמקשרים בין המנות הראשות למאזטים ולעיקריות.

גם מנת הסביצ'ה פיראוס שהייתה בצורת קוביות הייתה נדיבה ומרעננת ויצרה קומיבנציה מעניינת עם הממרח הטירוקפטרי הפיקנטי בצד.

הסביצ'ה פיראוס לצד הממרח הטירוקפטרי. הכי יווני שיש

שלב העיקריות

במנות העיקריות הזמנו את הפילה לברק בגריל והמדליוני לוקוס. הפילה הגיעה כמנה גדולה מאוד ועשירה שהתאפיינה בשני נתחים. הרגשנו טוב מאוד את הצריבה המושלמת של הגריל על העור והנתח עצמו היה מאוד בשרני. גם כאן היה שימוש בהמון עשבים טריים כמו לאורך כל הארוחה שסיפקו תחושה של טריות, קלילות ואותנטיות.

מה שהיה יפה במנת הלוקוס היא שהדג התפרק בצורה מופתית לפלייקים עסיסיים וטעימים מאוד. מבחוץ ניתן היה להרגיש את הקריספיות עם חמאת ההדרים שנתנה טוויסט והשתלבה נהדר עם הדג. בסך הכול מנה משביעה מאוד עם תפוח אדמה מתחת שבא טוב ונמס בתוך הפה עם טעמי הגריל והפחמים.

לקראת הסוף החלטנו ללכת על הקינוח שלדעתנו היה הכי מסקרן. למרות היצע מעניין שכלל כנאפה טבעוני וסופגניות הלוקומדס הלאומיות, בחרנו במילפיי אתונה שקרץ מאוד. שכבות של בצק פריך, קרם פטיסייר ומעל הכול סירופ טפי פקאן מתקתק שסגר את הארוחה בצורה מושלמת יחד עם שקדים קלויים – טעים במיוחד ושווה ניסיון!

המילפיי אתונה של סלון יווני

ולסיום סיומת

בהחלט הרגיש לאורך כל הארוחה שחשבו לא מעט על כל מרכיב ומרכיב במנות שמאזנים אחד את השני ומשלימים אותם כך שמתקבלים טעמים ניטרליים שמשלבים בצורה מעוררת כבוד למטבח היווני של חמוציות, מתיקות ומליחות ועשו חשק לאכול עוד ועוד מבלי שיימאס. הגודל של המנות מותאם מראש לכך שהסועד יוכל ליהנות מכמה סוגי מנות ובעיקר מעניקה הרגשה של שפע – ממש כמו שהיוונים אוהבים לתת.

התפריט המגוון והחדש החלבי בעל המחירים היחסית נוחים למסעדת שף, אפשר לא מעט שימוש במרכיבים כמו חמאה וגבינות שונות שהפכו את התוצרים לפריכים וטעימים שעושים רושם מסקרן כנראה לקראת הפעם הבאה.