קדושי בלזן 13 באשדוד: הדיור הציבורי שבו מתים לבד מריקבון ולאף אחד לא אכפת

בשנת 2021 מתו 8 אנשים באשדוד, רובם זקנים, בודדים ועריריים שהחברה שכחה מקיומם. הם מתו במוות אכזרי, לבד. כשצוותי זק"א הגיעו אליהם גופתם הייתה במצב רקבון מתקדם לאחר ששכבה במקומה בין ימים לשבועות. דבר מותם נודע רק בעקבות ריח חריף שהזדחל לחדר המדרגות במקום מגוריהם.

המוות האחרון בשרשרת הקלות הבלתי נסבלת שמחדליה זועקים לשמיים התרחש בלילה של ה-30 בנובמבר יום שלישי. הדייר, גלמוד כבן 60 נמצא בחדרו בקומה התחתונה, בדיור הציבורי של חברת עמיגור ברחוב קדושי בלזן 13 ברובע א'. הוא היה מוטל בחדרו מספר ימים עד שגופתו הגיעה לשלב אובדן צלם אנוש וריח המוות החריף היכה את חושיהם של שכניו. חודש וחצי לפני כן, ב-17 באוקטובר, באותו המקום במבנה שניצב ברחוב קדושי בלזן 13, באותה הקומה מתחת לאדמה, ביחידת הדיור הצמודה, בדלת הסמוכה נפטר זקן בודד אחר באותה הדרך. סיבות המוות מגוונות וכל מקרה הוא אישי ומבוסס על היסטוריה רפואית, אך הדרך מצביעה על סיבות מוות נוספת: רקבון חברתי ואפס ערבות הדדית ופיקוח עירוני.

ב-1 בדצמבר, יום רביעי, יממה לאחר מותו האכזרי של הגלמוד בדיור המוגן בקדושי בלזן, התקיימה ישיבת המועצה החודשית של עיריית אשדוד. הישיבה עסקה בנושאים החשובים על סדר היום: מגרשי הטניס ברובע ד', דיון על חיובי הצריכה המשותפת בחשבונות מים, שיפוץ חזיתות בתים בעיר, בניית מחלפים ביציאה ובכניסה הצפונית לעיר והאם תוקם אוניברסיטה בעיר. אף מילה לא נאמרה בישיבה על מותו של הזקן וגם לא על מותו של חברו חודש וחצי לפני כן וגם לא על העובדה שב-2021 – 8 מתושבי העיר נמצאו מתים בשלב רקבון מתקדם.

אליעזר סמט בכיר בזק"א שמוזעק חדשות לבקרים לזירות שכאלו אומר ל'אשדודי': "אנחנו מטפלים בכבוד המת – אחד הדברים הכואבים ביותר זה מצב הריקבון. אנחנו לא יכולים לתת לאנשים למות ככה בבדידות. האנשים האלה מתים לבד באכזריות ללא אוכל ותרופות, אם זה מהקור ואם זה מהחום ובסוף אנחנו מוצאים אותם עם גופה מנופחת שאוכלים אותה תולעים.
בשורה התחתונה אנחנו צריכים לעצור ולהגיד שכולנו צריכים לקחת אחריות. ביטוח לאומי, ארנונה, ועד בית כל מי שמתעסק באנשים האלה וגובים מהם תשלומים – צריכים לדעת מה קורה איתם. יש לפעמים מקרים שבן אדם מגיע לגור בדיור ציבורי באיזו עיר והוא בכלל רשום על עיר אחרת".

על פי נתוני זק"א שהגיעו לידי 'אשדודי', ב-3 השנים האחרונות, במקרים הידועים בלבד, נפטרו באשדוד 19 אנשים שנמצאו ללא רוח חיים, הגיעו למצב רקבון ונמצאו רק לאחר ימים רבים. רובם ככולם של המקרים התרחשו ברובעים החלשים והישנים יותר של העיר, המועדים לפורענות, כגון, רובע ו', רובע ג' ורובע א'.

לדברי סמט, "אחת הבעיות היא שלא כל הרשויות מעוגנות יחד. גופי הממשלה לא עובדים יחד – הם צריכים להבין שיש פה אסון שאפשר וצריך למנוע אם הם ינדבו מידע. התחלנו תהליך עם תאגידי המים – יש שעוני מים חכמים – מודדים צריכת מים יומית ממוצעת וכשרואים צריכה גבוהה מאוד או נמוכה מאוד אז מרימים טלפון ממשרד הרווחה. יש מקרים של זקנים שנופלים באמבטיה והם לא יכולים לזוז והשכנים מתקשרים רק כשיש הצפה בבניין ומים זורמים החוצה מהדירה".

"זה נושא כל כך מורכב" אומר סמט, "ורק בסוף כשמגיע כתב ושואל שאלות אז מתחילים להאשים אחד את השני. יש מקומות שהם מועדים לכך – גרים שם זקנים בשכונות חלשות כמו למשל בשכונת הדר בחיפה".

ברחוב קדושי בלזן 13 – הדיור הציבורי שהפך לתחנה האחרונה של הכואבים והנדכאים יש 4 קומות. 3 מעל הקרקע וקומה מרתף אחת מתחת לאדמה. בקומה זו, דלת ליד דלת, נפטרו שני הזקנים בחודשיים האחרונים. אחד הדיירים, גבר בן 52 ממוצא רוסי, שהכיר את הנפטרים דיבר איתנו בביקור במקום. "שכן אמר לי אתה מרגיש את הריח?" הוא מספר על מקרה המוות האחרון.

זעקה לעזרה: ליטר של אלכוהול ביום

"מתי הוא היה פה כל היום הוא שתה הרבה – ליטר מינימום. פה היה כסא והיה יושב פה ושותה ואחר כך ירד למטה ולדירה ואז בוקר ועוד בוקר ועוד בוקר ואני לא רואה אותו. אחר כך אני ירדתי למטה והרחתי את הריח".

-כמה ימים לא ראית אותו?
"4 ימים אבל עכשיו לא קיץ – חורף – אז לוקח לריח זמן"

-יש פה מישהו ששומר ובודק?
"אין אף אחד".

-מי מנהל?
"עמיגור. אבל פה אף אחד לא מגיע".

-אוכל, עזרה, תרופות?
"כלום".

אליאנורה חורש, דיירת כבת 70 שמתגוררת במקום כבר 15 שנים מספרת ל'אשדודי': "לא עושים כלום. אף אחד מהעירייה לא ביקר כאן. פה חשוב רק 'מאני מאני'. אנחנו משלמים 170 שקל בחודש וגם חשמל מים והכל. אני רגילה כבר שלפה אף אחד לא מגיע ואני מפחדת ללכת לבית חולים, שם הולכים למות". על הדייר האחרון שנפטר במקום אומרת חורש: "הוא היה לבד. היה לו שעון זהב שאף אחד לא יודע מי לקח אותו".

-אחרי הזקן הראשון שנפטר מישהו בא לכאן?
"אף אחד לא היה פה ואף אחד מעמיגור לא בא לבקר. הבנת? זה החיים"

בחברת עמיגור מסבירים שהאחריות לדיור הציבורי אינה כוללת טיפול ברווחתם של הדיירים, בשונה מהתנאים הקיימים בדיור הציבורי. ארז שני, סמנכ"ל ודובר עמיגור אומר ל'אשדודי': "הבית שאתה מדבר עליו בקדושי בלזן הוא לא דיור מוגן של קשישים – הוא בית רגיל בקהילה של דיור ציבורי וגרים שם קשישים ולא קשישים. לנו למעט אכלוס הבית ובעיות תחזוקה אין שום דבר מעבר לזה – זה שייך למדינה ומנוהל על ידי המדינה. גם לקשישים שם אין שירותים מיוחדים – אתה צריך לבדוק עם מחלקת הרווחה בעירייה שעוסקת בזה".

עמיגור היא למעשה החברה המשכנת בדיור הציבורי שעובדת מול משרד הרווחה ומשרד השיכון והבינוי. בבתי הדיור המוגן יש נוהל "בוקר טוב" שבמסגרתו בודקים מה קורה עם הדיירים בכל בוקר. מתקשרים אל הדיירים שמחזיקים בדירה גם לחצן מצוקה ויש תורנים, אם בית ועובדת סוציאלית. "שמה באמת אנחנו מגלים דברים בכל בוקר על מישהו שנפל וכדומה". אומר שני, "הדיור הציבורי הוא של מדינת ישראל ועם כל הצער והעצב, ויש פה עצב, לנו אין שירותים מיוחדים".

-אתם לא הכתובת לעזרה?
"אנחנו לא הכתובת ובדרך כלל מניסיון שלנו אם יש כתובת זו הרווחה ברשויות המקומיות, במידה כמובן שהאיש רשום ברווחה ופנה לרווחה.

-יש סיטואציה שבה בן אדם מתגלגל לדיור ציבורי והוא לא עובר דרך אף תחנה של רווחה?
"בוודאי שיכול להיות מצב שכזה"

-האם זה כשל מערכתי?
"זה עניין של משרד השיכון – מה שהוא שקבע ואני לא רוצה להכנס לזה – זה לא ענייני".

-מה הכלים שיש לרשויות מקומיות להתמודד עם המצב הזה?
"אין לי מושג מה הכלים שיש לרשויות במקרה כאלו. לנו באשדוד היה מקרה קשה של אלכוהוליזם בדיור המוגן וערבנו את הרווחה בעירייה והתעלמו מאתנו תקופה ארוכה – זה היה לפני 4-5 שנים בערך – אמרו לנו תתמודדו לבד אתם עמיגור אבל איזה כלים לי יש – אני צריך פקידת סעד ופסיכיאטר מחוזי שיאשרו לי כדי להוציא מישהו לגמילה אבל זה לא בדיור הציבורי".

-מה הניסיון שלכם בעמיגור עם עיריית אשדוד?
"אני יודע שבעבר זה לא עבד טוב – לפני 5-6 שנים היה קשר פחות טוב. היום זה יותר טוב. זה עובד. עם זאת, יש מקומות בארץ שאני מרגיש את הרווחה הרבה יותר".

עיריית אשדוד: "נתלו אלפי שלטים בבניינים ברחבי העיר המעודדים את השכנים לשאול ולהתעניין בשלום שכניהם"

מעיריית אשדוד נמסר בתגובה: "עיריית אשדוד מביעה צער עמוק על מקרי המוות ומשתתפת בצער המשפחות.

לצערנו בכל המקרים המתוארים לא מדובר רק באוכלוסיית קשישים אלא בכל מי שמתגורר בגפו, לעתים מתוך בחירה ובמקרים רבים גם מבלי שהוא מוכר לשירותי הרווחה. נדגיש כי כבכל עיר גדולה, תושבים רבים בוחרים שלא לפנות לשירותי הרווחה ולפיכך איננו יודעים עליהם ובוודאי שלא ניתן לעמוד איתם בקשר. יחד עם זאת, בעיריית אשדוד נעשות פעולות יזומות שנועדו לאתר כל מי שזקוק לסיוע ולעזור לו ככל האפשר.

להלן דוגמאות לפעולות שיזמה העירייה: 'מוקד אבות ואימהות' – קשר יזום עם עשרות אלפי אזרחים ותיקים בני 65+ בעיר, על מנת לאתר את צרכיהם ולהפנותם במידת הצורך להמשך קבלת סיוע ומענה במחלקות הרווחה במנהל לשירותים חברתיים. נכון ל-14.12.2021 נוצר קשר עם מרבית האזרחים הוותיקים בעיר. כיום מוכרים לשירותים החברתיים בעיר כרבע מהאזרחים הוותיקים בני 65+ ועימם ישנו קשר של העו"ס המטפל/ת.

בנוסף ל'מוקד אבות ואמהות', בוצע מיפוי של כל מקבלי השירות המוכרים לפי רמת קשב וסיכון, והעובדים הסוציאליים יוצרים עימם קשר יזום ומסייעים בהתאם לצרכים.

פרויקטים רבים לערבות הדדית פועלים בעיר, בשילוב מתנדבים ובני נוער רבים. פרוייקט "דור ל-door" הוא דוגמא לעבודה משולבת שמטרתה לעודד ערבות הדדית ולכידות חברתית. במהלך המיזם נתלו אלפי שלטים בבניינים ברחבי העיר המעודדים את השכנים לשאול ולהתעניין בשלום שכניהם. זו הזדמנות לומר כי כל תושב שחושש לשלום שכנו, שלא נראה ו/או לא יוצר קשר, מוזמן ליצור קשר עם מוקד 106 כדי שגורמי הרווחה יסייעו מיד.

לתשומת לבך, המבנה הציבורי ברחוב קדושי בלזן אינו דיור מוגן אלא דירות עמיגור בקהילה. בדיורים המוגנים, רכזת המבנה עומדת בקשר רציף עם הדיירים בו, לפחות פעמיים ביום.

באשר לטענת עמיגור למקרה של אלכוהוליזם בדיור המוגן, לא ידוע על מקרה זה ומאחר ואין פרטים, לא נוכל להתייחס".

בשורה התחתונה// היכן היד שמושטת לעזרה?

צריך לומר את האמת. הפתרון הקל ביותר הוא להפנות את חיצי האשמה אל מחלקת הרווחה של העירייה, אל משרד הרווחה הממשלתי או אפילו לעמיגור, אבל פתרון אמיתי לבעיה מבוסס על ערבות הדדית שמוטלת על כולנו כחברה, כבני אנוש וכתושבי העיר. עם זאת, הכלים שמצויים בידי כל אחד מאתנו כפרט הם מוגבלים.

הפנייה לעירייה נעשית מעצם העובדה שזו מחזיקה במחלקת רווחה מתוקצבת שזו תפקידה ועל כתפיה מוטלת האחריות להגביר את הפיקוח, לשאול, לברר וליזום עזרה אקטיבית. השאלה המתבקשת היא כיצד במקום שמועד לפורענות כמו בקדושי בלזן 13, אף אחד "לא מרים דגל" לאחר המקרה הראשון ומגיע למקום כדי לבדוק מה מתרחש ומי הם הנפשות הפועלות, הנדכאות שדרות במקום. מילא, המקרה הראשון, כיצד אחרי המקרה השני, בדיוק חודש וחצי לאחר מכן אף אחד לא מבין שמתחת לאף של כולנו, מתרחשת טרגדיה שחוזרת על עצמה ועדיין, אין שום התערבות, שום יד שמושטת לעזרה.

בהלכה היהודית מדובר על חזקת "שור מועד" שאומרת כי כאשר מציאות מסוימת חזרה על עצמה מספר פעמים, השתנה המצב (ה'סטטוס') הקודם, ויש להעמיד את החזקה על המצב החדש. שור מוגדר כמועד אם הוא נגח שלוש פעמים. האם בעירייה מחכים לנפטר השלישי שימות מריקבון בקדושי בלזן 13?