יום בחיי אשדודי: הפעם "זה" אורי אלמליח

אלמליח מכור למוזיקה. אבל לא כמו ״שכולם אומרים״… הוא מכור באמת: "נגיד בסיכום שנה של ספוטיפיי – הגעתי ל3,500 אמנים, 80 ז׳אנרים ו- 250,000 דקות האזנה! אין רגע ביום שאין לי מוזיקה ברקע".

משם הוא ממשיך ישר לזגורי שהוא חבר יקר, ספר מוכשר ודיג׳יי מטורף. בהמשך ל- OCD שלו, יש לו פטיש כבד ל״להיות מסופר״ כל הזמן. מיד לאחר מכן הוא ממשיך לחבר יקר אחר בשם אמיר, שהוא בעלים של שטיפת רכבים בתחנת 'דלק תפוז', שם הוא נוהג תמיד להגיד לשוטפים שהוא בדיוק מוכר את האוטו. "זה תמיד עובד, האוטו נקי יותר ויותר מפעם לפעם".

"בזמן הזה אני הולך לבדוק מה יש בגזרת הריחניים, שזה עוד פטיש הזוי שיש לי. אני קונה מלא ריחניים ועושה קוקטיילים מטורפים של ריחות. לרוב קנייה ממוצעת שלי עולה יותר מהשטיפה עצמה, ואני לא מגזים. אני קונה עצים / פחיות / מפיצים חשמליים / מקלות וכל דבר שפולט ריח. לרוב בזמן שאני מחכה שיסיימו עם האוטו אני מעלה סטורים שפספסתי אתמול, כי יש לי נטייה להירדם בסלון אחרי מקלחת" הוא מספר ומוסיף "לרוב נשאר לי זמן פנוי בין השטיפה לעבודה, אז אני קופץ לגבאיו המקעקע המטורף  מה״סטיגמה״ ונותן לו להמשיך לי קצת את הפרויקטים שלנו על הגוף שלי. יש לי 56 קעקועים על הגוף שמסתכמים ב2- שרוולים/ בטן / חזה/ צוואר/ רגליים ועוד שכנראה שכחתי, ומשהו שלא הרבה יודעים עליי – יש לי 6 קעקועים של אמינם. אה ואני מפחד ממחטים / בדיקות פחד מוות, תמיד מתעלף".

גבאיו ב'סטיגמה'. מקעקע את אלמליח ללא הפסקה

שלוש ארבע ולעבודה:  אחרי הסיבוב בוקר שלו, הוא ממשיך ישר לעבודה להכנות / פתיחת המטבח / וסרוויס יחד עם צוות הטבחים שלו. הוא מידי יום עובר על הפסים, טועם מכל דבר במטבח, מתקן טעמים וממקסם טעמים איפה שצריך.

בצהריים הוא לרוב יושב לאכול אוכל של אמא שלו, בעבודה כמובן. "אמא שלי היא המלכה של המטבח, והיא תמיד שולחת לי אוכל בצהריים".

אלמליח נמצא בתחום המטבח 7 שנים (מגיל 16). הוא התחיל את דרכו בקפה 'פאזל' אצל אורן אוחנה כפיקולו, פינה שולחנות ושטף כלים תוך שהוא מקנא בטבחים מהצד… עד שאחד הטבחים נפצע ואז השף בזמנו, עידן דוקרקר (שהיום הוא הבעלים של ״הירושלמי״) קרא לו להיכנס למטבח, ומשם הכול היסטוריה. הוא עבד במטבח במשך שנה ומשם דוקרקר עזר לו להשתלב בסטאז' במסעדת ״הדסון בראסרי" שם עבד עד לגיוס לצה"ל במשך שנתיים.

ש: הצלחת להיכנס לעבוד ב'הדסון'?

"קיבלתי את מספר הטלפון של מתן אברהמס – השף של ההדסון, יצרתי איתו קשר, סגרנו שאגיע לשבוע עבודה ללא תשלום. חוויתי את השבוע הכי מטורף שלי בחיים. למדתי המון ונהניתי כ"כ, שאפילו ביקשתי להמשיך עוד שבוע של סטאז' (ללא תשלום כמובן). ביום חמישי בסוף השבוע, מתן לקח אותי לשיחה ואמר לי במילים האלה ״זה לא אפשרי שתמשיך כאן ללא תשלום, אין ביטוח וזה לא חוקי״, התבאסתי קצת, אבל העיקר שלמדתי, מיד אחרי זה הגיע המשפט – ״ אבל אני רוצה שתישאר כאן באופן קבוע, ואשלם לך כמובן״, הוא מספר על איך הכל התחיל.

"המנה האהובה עליי ביקום היא המנה האייקונית בארץ של ההדסון ״חלונות ניו יורק״ (גילוי נאות – יש לנו ב״זה״ מנת הומאז' למנה הזאת בשם "שייטל" בנהר, שהיא הגרסה הכשרה שלה)".

אלמליח בימיו הראשונים ב'הדסון'

ש: אז מתי התחלת ב'זה'?

כשהתגייסתי התחלתי לעבוד ב״זה״ בתור טבח בהתחלה, כשעוד היינו מתלהבים שאנשים מזמינים 2-3 בורגרים במשמרת שלמה ומשם השאר היסטוריה,  אדם קידם אותי מהר מאוד לנהל את המטבח והתחלנו את הדרך המטורפת הזאת יחד. לא ישנו לילות ועבדנו אין ספור שעות, היינו במלא סדנאות וקורסים ומה לא עד שפיתחנו את המוצר שאנחנו עומדים מאחוריו היום ועד שהגענו למי שאנחנו היום".

ש: אתה הולך לקחת חלק גם ב'זאת'?

"בקרוב מאוד אנחנו פותחים את העסק החדש "זאת" ואני מתרגש כי זה הפרויקט הכי גדול שלקחתי בו חלק בחיים שלי, פעם ראשונה שאני באמת מעורב בהכול, ומההתחלה. זה מאוד מלחיץ, ״להתנתק״ מה"זה" ולחלק את עצמך לשתיים ולנהל שני מטבחים, שני צוותים, שני עסקים.

עושה את "זה"

ש: יש מקום אחר בעיר שאתה אוהב לבלות בו?

"בערב לרוב כשמגיעים הצוות, אני מדפדף קצת ב'סטורי' לבדוק אם יאן מהפארינו עשה ספיישל, ואם הוא עשה? אני ישר רץ לטעום מהידיים של הגאון הזה ומשם אני ישר חוזר לסרוויס ב״זה״ יחד עם הצוות שלי".

חולה על הספיישלים של יאן וגם על הפיצה שרופים של הפארינו

את היום שלו, הוא מסיים די שונה מרוב האנשים. כחלק ממתנת ה – OCD שלו הוא מאוד אוהב להירגע בדרך שונה מאחרים, זאת אומרת – הוא פחות בקטע של לעשן / לשתות / מועדונים וכו'… הוא פשוט שוטף את הבית, עושה אבק במקומות רנדומליים, מחליף מצעים ואז ורק אז יושב לעשן נרגילה, שומע פודקאסטים ועושה הזמנות / בונה רעיונות לספיישלים עד 4 בבוקר.