בימ”ש העליון החמיר עונשו של רוצח אמו מאשדוד ל-22 שנות מאסר

בית המשפט העליון קיבל את הערעור פרקליטות המדינה בעניין העונש שהוטל על ארטיום קפוסטין (40), שהורשע ברצח באדישות של אמו אירנה בת ה-66 בינואר 2017, והחמיר את עונשו מ-18 ל-22 שנות מאסר בפועל. "המעשים בהם הורשע חמורים וקשים לתפיסה, לו היה ניתן – היה נכון לגזור עליו עונש כבד יותר" נכתב בגזר הדין.

image 112 imageתגובות imageהדפסה
article

זירת הרצח. צילום: דוברות המשטרה

 

מכתב האישום שהוגש כנגד ארטיום קפוסטין (40) עולה כי בינואר 2017 המערער הגיע לדירה של אמו אירינה על מנת לחגוג עמה את חג ה-“נוביגוד הישן”. לאחר שאכלו ושתו אלכוהול שב לדירתו, אך מאוחר יותר חזר לדירת אמו כשהוא שתוי, לקח את כרטיס האשראי שלה וניסה למשוך באמצעותו כסף עד שהכרטיס נבלע. באותו ערב הגיעה אמו של קפוסטין לדירתו, ובמשך שעתיים הוא תקף והכה אותה בכל חלקי גופה תוך שהוא משתמש בין היתר במקלות עץ. כתוצאה ממעשי התקיפה נגרם מותה. תחילה הואשם קפוסטין בעבירה של רצח הורה במזיד, ובהמשך (בהתאם לתיקון 137) הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של רצח באדישות. בגין כך, בחודש בינואר 2021 גזר עליו בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הרכב בראשות כב’ השופט וסגן הנשיאה א’ ואגו) עונש של 18 שנות מאסר בפועל וכן עונשי מאסר מותנים.

 

לבית המשפט העליון הוגשו שני ערעורים על גזר הדין: ערעור של קפוסטין על חומרת עונש, וערעור של המדינה על קולת העונש. בית המשפט (כב’ השופט י’ אלרון) דחה את ערעורו של קפוסטין וקיבל את ערעור המדינה.

sss

מחוץ לזירת הרצח של אירינה קפוסטין ז"ל (קרדיט צילום: דור גפני)

 

החמרה בעונש – “רצח מתוך אדישות”

 

במסגרת הערעור שהוגש על ידי עו”ד הילה גורני מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה נטען כי העונש שהוטל על הנאשם לא מבטא את התיקון שנעשה בחוק, לפיו המתה באדישות היא עבירת רצח, שהעונש המרבי בצידה הוא מאסר עולם. בהקשר זה קיבל בית המשפט את עמדת המדינה וקבע כי “הכללת היסוד הנפשי של “אדישות” בגדר עבירת הרצח מהווה את אחד החידושים החשובים שבתיקון 137. חידוש זה נושא עמו קביעה נורמטיבית ברורה באשר לחומרה שביסוד נפשי זה”. עוד באותו נושא קבע בית המשפט כי “אין להקל ראש בחידוש זה ובתפיסה הערכית שהוא מבשר באשר לקדושת ערך חיי האדם. על בתי המשפט הגוזרים את דינם של הממיתים באדישות לשקף את השינוי שבתיקון, ולצקת לתוכו תוכן באמצעות רמת ענישה הולמת וגבוהה באופן משמעותי מרמת הענישה שהייתה נוהגת בטרם התיקון, ביחס לעבירת ההריגה”.

 

באשר לעונש שהוטל על קפוסטין, כב’ השופט אלרון קיבל את עמדת המדינה וקבע כי “בגזר דינו של בית המשפט המחוזי לא ניתן המשקל הראוי והרצוי לשינוי שחל בתיקון 137 במסגרת הרפורמה, בביטול עבירת ההריגה ובקביעת עבירה חדשה של רצח באדישות”, זאת על אף שכידוע בית המשפט העליון לא נוטה להתערב בענישה המוטלת ע”י הערכאה הדיונית. זאת ועוד, בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה לפיה העובדה שקורבן העבירה היא אמו של המערער צריכה לשמש כנסיבה מחמירה לעניין העונש, וקבע כי “בהמתת הורה גלומה התנהגות אנטי-חברתית מוגברת.” כמו כן קבע כי  “עצם העובדה שמדובר בענייננו בבן שגרם למותה של אמו, באלימות גסה ובוטה, תוך שימוש במכות חוזרות ונשנות, באמצעות חפצים קשים, תוך שהיה אדיש למותה, מעידה לבדה על מידה של אכזריות”. גם ביחס לנסיבות המקרה הקונקרטי קיבל בית המשפט העליון את עמדת המדינה לפיה מדובר במעשה המתה אכזרי וקבע כי “אף אם אין מדובר במעשה שנעשה ב”אכזריות מיוחדת” כאמור, הרי שמדובר במעשה רע ואכזרי, והעונש שהושת על המערער בגזר דינו אינו משקף זאת באופן ראוי”.

 

 

בסופם של דברים דחה בית המשפט העליון את ערעוריו של המשיב וקיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, וקבע שעונש המאסר שיוטל על קפוסטין יעמוד על 22 שנות מאסר בפועל. בקובעו כך ציין כב’ השופט אלרון כי עונש זה מוטל על הנאשם אך ורק מפני שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם המערער, וכי אלמלא כן “נכון היה לגזור עליו עונש חמור אף יותר”.

 

 

 

imageעוד כתבות

בודק...