"תיק פתוח" – מי רצח את משה ירושלמי ז"ל?

"ללמוד לבשל עם  אבא"

"אבא משה היה שף מוכר מאד בקרב העדה הפרסית, היה מבשל במסעדות ובאירועים של העדה והיה פופולארי מאד.  באזור גיל 15-16 התקרבנו קצת,  ובימים שהייתי מגיע אליו הייתי  רואה אותו מבשל בבית, ובגלל שהייתה לי זיקה לבישול אז זאת למעשה הייתה הפעילות של "אבא ובן" שלי איתו – הייתי עומד לידו ליד הסירים, רואה איך הוא מבשל, ממש מייצר לנגד עיניי אוכל מכלום – בעיניי זה היה תהליך קסום, איך הוא לוקח את כל החומרי גלם ומייצר מהם ארוחה שלמה מדהימה…. "

הוא מצדו שתף אותך?

"כן, בטח, היה נותן לי המון טיפים, אצל הפרסים עיקר המרכיבים הם אורז וירקות… היה מלמד אותי איך לטפל נכון בחומרי הגלם משלב השטיפה והחיתוך..  הבישול של האורז של הפרסים עובר 2 תהליכים, תחילה בישול במים רותחים, ואז הסינון , ואז יוצרים בתחתית הסיר את השכבה הראשונה של תפוחי האדמה עליהם יושב האורז.. "תהדיג'" (שכבת הקראסט של התפו"א), ואז האורז למעשה מאודה ואז לאחר שהופכים את הסיר הוא מוגש כמו " עוגה". זה סוג של חובה.. בייסיק .. במטבח הפרסי, ואת זה למדתי ממנו…"

"בתקופת הצבא ואחריו שוב התרחקנו, ברמה של טלפון אחת לחודש..  באופי שלו הוא היה סגור, חוץ מדרך האוכל – לא הצלחתי מעולם לפרוץ אליו דרך.. לא היו בינינו מעולם שיחות של אבא ובן, גם לא ברמה הבסיסית.. אפשר לומר קצת בעצב שאני לא ידעתי עליו דבר, והוא לא עלי. עם הזמן זה פשוט התקבע, וכבר לא הרגיש משהו חסר או חריג."

"התקשרתי לאבא והוא לא עונה"

ביום רביעי, ה28.3.2008 ניסן נערך לעבודה בערב במועדון ה"בייס" המיתולוגי במבנה הלה ממוניה שבחוף מי-עמי. באותה תקופה, התרחק מעט מהמטבח וניסה את מזלו בסצנת מוזיקת ה"היפ הופ" המקומית.

"בסביבות 18-19 בערב, אחותי מתקשרת אלי ואומרת: "התקשרתי לאבא והוא לא עונה".  בגלל שלא תמיד היה עונה לטלפונים, אמרתי לה שכנראה הלך לבית כנסת. אבא היה אדם מסורתי ובעשורים האחרונים לחייו הקפיד על שמירת מצוות."

וזהו?

"כן. למחרת – בסביבות הצהריים היא מתקשרת אלי שוב ואומרת לי כי הוא שוב פעם לא עונה… ומה עושים.. היא הייתה אמורה להיפגש אתו כדי לבחור בגדים לחתונה של אחיינית. הצעתי לה להתקשר  לאחותו ולברר שם – וגם שם לא שמעו ממנו. פה כבר התחלנו  לדאוג, אספתי אותה והלכנו ביחד לבית שלו. דפקנו בדלת – ואין תשובה. לא היה לנו מפתח אז הזמנו כיבוי אש לפרוץ את החלון ולהיכנס דרכו… חששנו אולי קרה לו משהו בגלל שהיה לו סוכר גבוה בדם. הגיעו מכבי אש – נכנסים דרך החלון – אין אפאחד בבית."

ומה מגלים בבית? יש סימן למשהו?

"הדבר החריג היחיד – המגהץ היה מחובר לחשמל, דבר שלא היה  אופייני לו כי הוא היה מקפיד על דברים שכאלה והיה אדם אחראי. כל הזמן הזה שחייגנו אליו ללא מענה – הפלאפון היה בבית.

הלכנו כמובן למשטרה – שהכריזה אליו כעל "אדם נעדר". מיד הוקם סוג של חמ"ל בתחנת המשטרה (הישנה) – ומתחילים לחפש אותו בכל העיר.. מתנדבים, פרשים, מסוקים…

במשך שלושה ימים  – אין קצה חוט. אפאחד לא ראה ולא שמע.

אזור מציאת הגופה מצפון לסטאר סנטר. נמצאה בחולות ע"י תושב שטייל עם כלבו. היום נבנית שם שכונת מגורים (צילום: אשדודי)

גופה בחולות ליד הסטאר סנטר

"ביום רביעי הוא נעלם, וכבר הגענו למוצ"ש – אני מקבל טלפון מדודה שלי (אחות של אבא) – שאומרת לי : "מה, מצאתם אותו ואתה לא אומר לנו?"

הייתי בשוק טוטאלי, אמרתי לה שלא יכול להיות, אני הרי האיש קשר היחיד מול המשטרה ואפאחד לא אמור לדעת לפני שום פרט. "תני לי לבדוק, אני חוזר אלייך"..

התקשרתי לשוטר האחראי – הוא אומר לי בעצמו: "לא יכול להיות, אתה היית אמור לדעת לראשון, תן לי אני בודק לך את העניין…" אחרי 10 דקות הוא חוזר אלי – "יש משהו בכיוון ששמעתי.. אני רוצה לוודא כמו שצריך ואני אחזור אליך שוב". בדיעבד הוא כבר ידע כי נמצאה גופה, אך הוא לא סיפר לי עדיין כי היה קשה לזהות".

גופתו של משה ז"ל נמצאה בחולות ליד הסטאר סנטר, איפה שבעבר הרחוק היה אתר קראוונים. באותו מוצ"ש היה משחק של עירוני אשדוד וסגרו את הכביש של ז'בוטינסקי. תושב שטייל עם הכלב  – שם לב שהכלב מתעכב ולא נענה לקריאה שלו. כשהתקרב, ראה את הכלב מתיישב ליד הגופה.  על הגופה היו סימני אלימות, וכנראה שהתה שם מספר ימים.

סיבת המוות הרשמית: "רצח בחניקה".

במוצ"ש ניסן נדרש להגיע  יחד עם אחיו אל המכון הפתולוגי באבו כביר על מנת לזהות את הגופה. עקב מצבה הקשה, היה קושי בזיהוי, ולבסוף רק בזכות צילום של מיפוי עצמות שעשה סמוך למותו – נעשה הזיהוי הסופי של משה ז"ל, שנקבע כי נרצח בחניקה.

מה עובר לך בראש?

"שזה לא יכול להיות.. זה אדם שלא הכיר שום דבר פרט לעבודה-בית-בית כנסת-עבודה. לא סכסוכים , לא חובות כספיים, לא חברים עברייניים.. כלום.  אדם פשוט, מתרחק מצרות, שוק מוחלט. מה פתאום רצח, מאיפה דבר כזה מגיע?

מישהו חשב על כיוון לאומני?

"לא, בגלל שהארנק לא נמצא בשומקום, הכיוון היה פלילי.  עד היום אין לנו מושג מה קרה שם ועל איזה רקע אדם כזה מוצא את מותו ועוד בצורה כל כך טראגית ואכזרית."

"איך המשטרה מניחה לתיק הזה? אבא שלנו לא מספיק חשוב?" משה ירושלמי ז"ל יחד עם בתו (צילום: פרטי)

שבעה וחקירה – "אתה חשוד ברצח אבא שלך"

השבעה התקיימה בבית המנוח ברחוב הרותם ברובע ח'. הגיעו אליה כל הילדים משלושת נישואיו, הדודים והדודות. למעשה – זאת הפעם הראשונה שכל המשפחה של משה ז"ל על ענפיה נפגשה, ורק הוא איננו. בנוסף לאבל הגדול והתדהמה שעטפה את המשפחה, לניסן נכונה עוד הפתעה לא נעימה נוספת:

"לאחר ההלוויה, בעוד כולם מתארגנים לשבעה – מגיע לבית שוטר. לבדו. מציג עצמו כחוקר של מקרה הרצח. שאל מי זה ניסן ירושלמי… ניגשתי אליו והצגתי את עצמי.

"בוא תתלווה אלי לחקירה בתחנה". אמרתי לו שאני בדיוק מתחיל שבעה והאם זה יכול לחכות, אז הוא ענה לי :" לא, תתלווה אלי ברגע זה".

אני מגיע לבד לתחנה, ללא עורך דין כמובן כי מי חשב שצריך, חשבתי שמדובר בתשאול שגרתי… אני מתיישב מול החוקר שהביא אותי ואז הוא מטיל עלי פצצה: "אתה חשוד ברצח אבא שלך".

"הרגשתי שנפלו עלי השמיים פעם נוספת, עוד לא עיכלתי את המוות הנוראי של אבא שלי שנרצח, ועכשיו אני , הבן שלו – מואשם ברצח??

אמרתי לו "מהההה??" איך אתה בכלל יכול לומר לי דבר כזה?"

הוא עונה לי בצורה יבשה: "יש לנו מידע משלנו, אנחנו יודעים שהיה ביניכם סכסוך קצר לפני מותו, מה עשית ואיפה היית ברצח?"

זה לא השלב בו אתה מבין שאתה צריך עו"ד?

"היה לי כמובן אליבי מוצק ומסרתי את כל המידע. חשבתי שישחררו אותי חזרה לשבעה, אבל לא – מבחינתם אני מעוכב לחקירה . בתוך כל ההלם העצום הזה אתה כל כך מבולבל שאתה לא מצליח לחשוב על כלום".

"התחילו לחקור אותי עם מיליון שאלות על כל התקופה האחרונה… לאט אני מתעשת ואני מבין שהוא מוביל אותי לנקודת זמן ספציפית שבועיים לפני הרצח: "למה אתה ברוגז איתו?"

ובאמת, כשבועיים לפני מותו, היה לי ויכוח סוער למדי עם אבא, היה לי חוב קטן בהוצאה לפועל וביקשתי את עזרתו – והוא סרב. בפעמים קודמות שביקשתי ממנו עזרה – הוא היה עוזר אך הפעם הוא השיב בשלילה. אני כמובן נעלבתי והחלטתי לא לדבר איתו יותר – ובדיעבד זאת הפעם האחרונה שנפגשנו ודיברנו – ואני מצטער על כך כמובן עד היום.

אני הייתי הבן המועדף עליו, למרות כל הריחוק בינינו. איך אפשר בכלל להעלות על הדעת שאני יכול להיות חשוד בכזה דבר נוראי? ועוד על מה ? על ויכוח פעוט? לא קורה שיש ויכוחים בתוך המשפחה? מכאן ועד להאשים אותי בדבר שכזה?"

חקרו אותי כמעט לכל אורך השבעה. זאת הרגשה נוראית שאני לא יכול לתאר  – מצד אחד להיות באבל ובצער גדול, ומצד שני – להיחשב כחשוד ולהגיע לתחנת המשטרה מידי פעם להמשך החקירה."

 גילית איך נודע להם על הסיפור הזה?

"אחרי מספר ימים, עדיין בתוך השבעה – אני מבין שהסיפור על הוויכוח ביני לבין אבא הגיע למשטרה ע"י קרוב משפחה רחוק, שאיכשהו שמע על  הסיפור ועל דעת עצמו החליט שאני חשוד וניגש עם זה למשטרה.

איך שאר המשפחה הגיבה לזה שאתה חשוד?

"למעט דודה אחת שהייתה מעט קרירה אלי, כל שאר בני המשפחה עמדו מאחוריי כמו ברזל. אמא, האחים, אחותי… מבחינתם לא היה פה בכלל 0.01% של סיבה לחשוד בי".

לטענת המשפחה, הם לא מעודכנים בשום התפתחות. תחנת משטרת לכיש כיום (צילום: אשדודי)

למשטרה אין קצה חוט

ומה לגבי החקירה?

"השבעה הסתיימה, האסימון נפל שהוא איננו – וכולנו נושאים עיניים למשטרה – מה קרה? איך ולמה הוא נרצח? מאותו רגע לא עדכנו אותנו בכלום. שום התפתחות, שום כיוון שאולי נבדק, חשודים חדשים, שום דבר… מאז ועד היום, כמעט 15 שנה, ואין אפילו גרם אחד של מידע בתיק הזה."

"זה הגיע למצב שאם אני לא יוצר קשר עם המשטרה אחת לתקופה – רק כדי לקבל את אותה תשובה שאין התקדמות – אפאחד מצדה של המשטרה לא טורח לעדכן בכלל. תיק פתוח שמעלה אבק וזהו. מבחינתם."

ומבחינתכם?

"מבחינת המשפחה, התיק הזה פתוח, הסיפור לא סגור – אנחנו עדיין כואבים, ורוצים לסגור את המעגל הזה. חשוב לנו לגלות מדוע אדם שאין לו שום סכסוך בחיים – מסיים את חייו בצורה כל כך אכזרית.

אני לא מבין איך המשטרה מניחה לתיק הזה. אבא שלי לא מספיק חשוב? אם לא עושים רעש תקשורתי – אז המשטרה לא מקצה משאבים? זה פשוט בלתי נתפס מבחינתי..  כבר 15 שנה התיק הזה מתגלגל בטח מחוקר אחד לשני, ושומדבר לא משתנה.

לא מדובר במשהו שקרה באיזה מדבר נידח.. בן אדם מגהץ בבית, ומסיבה לא ברורה יוצא מהבית , נועל אחריו (המפתחות לבית מעולם לא נמצאו, יחד עם הארנק), ולא שב."

השלמתי עם אבא שלי דרך הבישול. ניסן ירושלמי בעבודה (צילום: פרטי)

השלמתי עם אבא שלי – דרך האוכל

באותה תקופה גם נישואיו של ניסן עלו על שרטון והוא התגרש (מאותם נישואים יש לו ילדה אחת).  בעקבות הרצח המטלטל והגירושים  – ניסן מקבל החלטה לעזוב את הסצנה של חיי הלילה והמוזיקה ולחזור להתמקצע בעולם הקולינארי.

"מרגע שניקיתי המון רעשי רקע בחיים שלי – התרכזתי כל כולי בבישול. היום אני מבין שאת החלל והחרטה על דברים שלא הספקתי להשלים עם אבא שלי –  מילאתי באוכל, פשוטו כמשמעו.

אני מוצא עצמי "משחזר" במטבח מנות שהוא היה מכין, אבל בסגנון שלי.. אני חושב מה הוא היה מעיר לי איך לעשות את הדברים ".

היום ניסן, במקביל לעבודתו במסעדות שונות – עובד כשף פרטי באירועים פרטיים.

ניסן מתמחה במטבח האסיאתי – פיוז'ן והים תיכוני, לצד ההיכרות העמוקה שלו עם המטבח המסורתי הפרסי והבוכרי.

"כשאני מגיע לבית של לקוח לאירוע, אני תמיד עושה סוג של תיאום ציפיות לגבי התפריט שיהיה – מצד אחד ברור שיש דרישות כאלה ואחרות, ומצד שני – אני מביא את העולם הקולינארי שלי איתי, שבא לידי ביטוי בהמון מנות "מחוץ לקופסא" שאני מאד גאה ונהנה לחשוף בפני האנשים באירועים – וכמובן לקבל מהם פידבק חיובי שממלא אותי בתחושת סיפוק.

מה שמניע את השף זה הקהל שצורך את המנות שלו בסופו של דבר, הביקורת שהוא מקבל (גם החיובית וגם השלילית), אין דבר יותר משמח מאשר לקוחות שניגשים אלי בסוף האירוע ואומרים לי: "וואלה, הפתעת.. לא חשבתי שאפשר להרכיב מנה שכזאת עם טעמים שעל פניו נראים מנוגדים"…

אתה חושב שאבא היה גאה בך שבחרת בתחום הזה?

"אני יודע שכן, למרות שהוא תמיד היה אומר לי שזה תחום קשה.  השעות הארוכות על הרגליים, העובדה שזה היה בא לא פעם על חשבון חיי המשפחה והזוגיות, התגמול הלא גבוה יחסית לשעות העבודה והמאמץ הרב… ולא רק בקטע הפיסי. להיות שף, זה אומר גם להפעיל את הראש כל הזמן, לחפש ולחדש, לשכלל, לקלוע לטעמים של קהלים נוספים ולצאת מהמסגרות המוכרות.

פעמים רבות כשאני מבשל, אני מרגיש שהוא איתי.. ולצד הגעגוע הגדול, זאת גם תחושה מחזקת ותומכת".

ממשטרת ישראל נמסר:

משטרת ישראל פועלת על מנת לחקור ביסודיות כל עבירה, תוך דגש לעבירות רצח, במטרה לאתר את החשודים ולהביאם לדין. כך גם באשר לתיק שבנדון, שעודנו נמצא בימ"ר לכיש, ועובר בחינה וריענון מדי תקופה במטרה להגיע לחקר האמת. למשפחת המנוח ניתנת האפשרות לפנות בכל עת ליחידה החוקרת, על מנת לקבל פרטים נוספים.