בקהילה
חג האור בבית משלו: סגירת המעגל של מורדי ללום שהתגורר מתחת לעירייה כשנה וחצי
אחרי שנה וחצי בהן היה דר רחוב שהפגין והתגורר במבואה מתחת לבניין העירייה, לפני כשלושה שבועות מורדי ללום קיבל סוף כל סוף דירה משלו מטעם עמיגור. בראיון מרגש שמתקיים בדירתו החדשה, אנו נזכרים בחודש דצמבר 2022 כשהגענו אליו להדליק חנוכיה עם סופגניות מתחת לעירייה - אך הפעם, הוא הביא בעצמו את הסופגניות ומסכם תקופה לא פשוטה, במהלכה איבד חברה קרובה שדאגה לו ללא הרף בזמן שחי מתחת לעיריית אשדוד – יובל רינה סרי ז"ל, ששמה קץ לחייה, ומסיים בנימה מלאת תקווה להמשך: "אני לאט לאט חוזר למסלול. החיים לימדו אותי שיש אנשים טובים, ושאסור לאבד תקווה"
66 צפיות 
תגובות
הדפסה
מורדי ללום בחג החנוכה- אז והיום. צילום: אשדודי
חג אורים שמח במיוחד: במשך ארבע שנים מורדי ללום, עובד עיריית אשדוד לשעבר חי ברחוב – מתוכן שנה וחצי מתחת לבניין העירייה, שם נלחם ללא הרף כדי לקבל את זכויותיו מהרווחה. לפני שלושה שבועות, סוף כל סוף זכה מורדי לקבל מעמיגור דירה משלו, שם הוא מארח אותנו לראיון מרגש של סגירת מעגל.
את מורדי,שהיה עובד קבלן במשך 22 שנים בנמל אשדוד ועוד 5 שנים בעירייה כאב בית בבית ספר 'צפרירים', פגשנו לראשונה לראיון בחודש נובמבר 2022 שם סיפר לנו על החיים שהביאו אותו למצב אליו הגיע:
"כל החיים שלי עבדתי ומעולם לא הצלחתי לקחת משכנתא או לפתוח עסק. אני מטופל אצל פסיכיאטר כבר כמעט 20 שנה, מקבל טיפול תרופתי על בסיס קבוע ונפגש עם פסיכיאטר וגם מטופל בקנאביס רפואי. הטריגר אצלי התחיל עוד בילדות מאוד קשה שחוויתי – יש לי אמא נכה ואבא שעזב בגיל 3, רשויות הרווחה לקחו אותי לפנימייה שם התעללו בי והמשברים האישיים ליוו אותי גם בבגרות. לצערי גם המשפחה שלי התפרקה והתגרשתי מאשתי אם 3 ילדיי".
מורדי מספר על המחאה מתחת לבניין העירייה:
"עשיתי את זה לא כדי להציק לאנשים אלא כדי להשמיע את הקול שלי. עשיתי לא פעם סיבוב במשרדים אצל האנשים ה״נכונים״ וביקשתי לראות במה הם יכולים לעזור. אחרי לא מעט מריבות וטרטורים מי שעזר לי בסוף זה מנכ״ל העירייה אילן בן עדי שבמקביל לזה שהאריך לי את החל״ת גם נלחם עבורי שיראו אותי – היו לי את כל המסמכים כדי לקבל דיור אבל זמן ארוך לא הקשיבו לי, הוא לקח עליי אחריות ודאג לי לבית מול משרד השיכון".
מורדי ללום מדליק חנוכיה מתחת לבניין העירייה, שם התגורר בחנוכה 2022. צילום: אשדודי
"יובל סרי ז"ל המלאכית דאגה לי ללא הרף ולא אמרה מילה על המצוקה שלה"
כל אותה תקופה ללום הודה ללא הרף לעובדי עיריית אשדוד על העזרה והדאגה שלהם אליו – החל מבגדים חמים ושמיכות ללילות הקרים שהיו מביאים, לקפה חם, מאפים, ארוחות וסירים של אוכל מבושל (שהיה מחמם במוקד העירוני) ועד לדברים הקטנים ביותר. אחת מאלו שדאגו לו ללא הרף והיו איתו בקשר יומיומי היא יובל רינה סרי ז"ל , שהלכה לעולמה בנסיבות כואבות השנה. כשהוא מספר עליה, הוא דומע ללא הרף…
"יובל ז״ל הייתה עוזרת לי המון. כל בוקר הייתה מביאה לי קפה וקרואסונים, שולחת לי מגש פיצה חם כל מוצ״ש וגם קנתה לי טלפון נייד חדש אחרי ששלי נהרס. הכרתי אותה לראשונה עוד בימים שעבדתי בעירייה כשהייתי מתנדב בעבודה בעירייה עם חנה בן איון. היינו מחלקים אוכלים לנזקקים ויובל הייתה הפקידה שלה ככה הכרתי אותה", הוא מספר והדמעות לא מפסיקות לרדת מעיניו.
באמצע הראיון, מורדי קם ומשמיע את השיר "אלינור" של זוהר ארגוב: "אני לפעמים שומע את השיר הזה ב'לופ' ולא מפסיק לבכות עליה. יש שם את המשפט "אני פה לבד יושב, ועלייך רק חושב, לשנות את המזל את מוכרחה"… זה פשוט לא נתפס", הוא אומר.
"יובל… הייתי יושב איתה ובוכה. הייתי מסתכל לה בעיניים ושואל אותה למה אני צריך לחיות. היא החזיקה לי את היד ורעדה ועם העיניים המבריקות שלה היא אמרה לי שהיא איתי. ושהיא לא רוצה לשמוע אותי מדבר ככה יותר.
איך קיבלת את הבשורה על מותה?
"זה היה בערב, גרתי באזור ד׳, נכנסתי להתקלח. כשיצאתי ראיתי שהטלפון שלי מלא בשיחות שלא נענו, הודעות רבות, לא הבנתי מה קרה בהתחלה. התחלתי לחזור לאנשים. עמדתי בחלון ומישהו בשם זוהר שאל אותי אם שמעתי משהו – לא הבנתי על מה הוא מדבר. אחר כך נכנסה ישר שיחה ואיך שעניתי שאלו אותי אם שמעתי על יובל שעשתה משהו לעצמה, שיש שמועות שהיא התאבדה. נפלתי על הרצפה, לדעתי איבדתי את ההכרה. אחר כך ממש נכנסתי לחרדות ובעטתי בקירות התפללתי לאלוהים שלא נכון. לא יכולתי לדבר רעדתי ובכיתי כולי, דיברתי עם עצמי למה יובל למה".
לאורך כל השיחות שלך היא לא אמרה כלום על מצבה?
"המלאכית הזו דאגה לי ללא הרף ולא אמרה מילה על המצוקה שלה. כל כך דאגה לי, רעדה בכתה והייתה נוכחת למעני ולא ידעתי כלום על המצב שלה. היא אף פעם לא שיתפה. מכל האנשים היא הכי חיזקה אותי ושמרה עליי והיא זאת שבסוף התייאשה מהחיים. אני גם מצטער שלא הספקתי לומר לה שהכל הסתדר אצלי. היא כל כך דאגה לי".
)מורדי בימיו כדר רחוב מתחת לעירייה עם יובל רינה סרי ז"ל. "דאגה לי יותר מכולם ומילה לא אמרה על המצב שלה" (אלבום פרטי)
אופטימי לגבי ההמשך: רוצה להחזיר לאנשים שהיו שם עבורי"
אחרי תקופה ארוכה של מאבקים ושנה וחצי בהן התגורר מתחת לבניין העירייה, קיבל מורדי דירה באזור ד׳ בשכירות שמשרד השיכון מימן כמעט למשך שנה ועכשיו הוא מתגורר כשלושה שבועות בדירה משופצת ברובע ב׳ של עמיגור ו"משלם שכירות 140₪ לכל החיים", הוא מספר.
היו זמנים שהתביישתי, בעיקר מול הילדים ששלי כשזה הגיע לבית ספר. סך הכל עשיתי את כל הצעד הזה בגלל המצב הנפשי והחובות והאיומים של הבנקים וההוצאה לפועל ולא היה לי מה לאכול בבית וגם אשתי ואני התגרשנו… אבל אני החלטתי להילחם על החיים. לצערי הבנתי בדרך הקשה שבנאדם שיש לו מחשבות שליליות עושה משהו ברגע".
אתה מרגיש בבית?
"קודם כול יש לי מקום משלי. כל בוקר אני לוקח את הילד לבית הספר… החיים חזרו למסלולם, סוג של. אני עדיין צריך עזרה כי אני לא יכול לעבוד- כמו למשל לסדר את הדירה, עבודת נגרות למטבח, סלון… מה שאפשר. אבל לאט לאט ברוך השם, הכל יקרה החיים לימדו אותי שיש אנשים טובים".
את המפגש המחודש שלנו, מורדי מסיים בנימה קצת יותר אופטימית. הוא מתגאה בכך בלא נלחם לשווא, שיש לו מקום שבו יכול לארח את ילדיו ומכבד אותי בסופגניות שרכש ומזכיר לי, שאי אז, כשהיה חי מתחת לבניין העירייה איחלנו לו שידע ימים מלאים באור, חום ושמחה. הדלקנו אז נרות והבאנו גם כמה סופגניות.
עכשיו מורדי אומר: "זו סגירת מעגל עבורי – לתת בחזרה, בבית שלי לאנשים שהיו שם למעני כשהיה לי קשה".
סוף סוף קיבל דירה משלו ויכול להתחיל מחדש (צילום: אשדודי
מורדי ללום ה"חדש". צילום: אשדודי
עוד כתבות
11:00 | 24/12/2024
עוד כתבות
מבזקים - אשדודי
