"סרטן העור זו מחלה שאפשר למנוע": ליגל חלתה במלנומה ומבקשת כעת להעלות את המודעות לזהירות בשמש

"הלכתי המון לים ולבריכה – ולא נמרחתי בקרם הגנה" עכשיו שהחל החופש הגדול, וכולנו חוגגים בים ובבריכה את עונת הקיץ הרעננה, אנחנו נחשפים רבות לקרניה החזקות של השמש הישראלית. חשיפה שכזו לשמש, מגבירה את סיכויינו לחלות בסרטן העור -מלנומה. הבאנו את סיפורה האישי של ליגל בלומנפלד, שפורסם לראשונה בעיתון "לאשה", כיום בת 35 נשואה ואם לשני ילדים בן 7 ובת ארבע וחצי, אשר הספיקה להחלים מהמחלה – ולחלות בה שוב בצורה יותר אגרסיבית. לידיעתכם, בחוף הקשתות הציבו עמדה לבדיקות של סרטן העור ואתם מוזמנים וצריכים ללכת להיבדק!

אחת השאלות שהרופאים שאלו את ליגל כאשר הובחנה בגיל 16 במלנומה, הייתה 'האם בתור ילדה נחשפת רבות לשמש וסבלת מכוויות שמש?'

לקראת גיל 12, החלה ללכת לים באשדוד ולבריכה עם חברות באופן עצמאי, ולפעמים לא הייתה נמרחת כלל בקרם הגנה "נשרפתי לא מעט, אבל הייתה פעם אחת שזכורה לי ממש כחוויה טראומטית. הלכתי לבריכה עם חברות וכשחזרתי הביתה גיליתי שנשרפתי כולי: מהפנים ועד הרגליים. כוויות מטורפות. כאב לי כשהתקלחתי, כשהתלבשתי, בלילה התקשיתי להירדם. למחרת אני והחברות שלי קבענו שנלך לפארק מים. למרות שהייתי שרופה כולי סירבתי לוותר על זה. בקושי יכולתי לשים על עצמי בגד ים. אני זוכרת היטב איך ברגע הראשון שנכנסתי לבריכה הרגשתי מעין "פססס" כזה. סוג של רעש ששומעים כשמכניסים משהו רותח לתוך מים קרים. זה היה ממש מפחיד".

השומה ששינתה את צבעה והחלה לדמם – התגלתה כסרטנית

בגיל 16, ליגל שמה לב לשומה שהייתה מציקה לה בשכמה השמאלית של גבה כאשר הייתה נתפסת בחזייה "בשלב מסוים היא החלה לגדול, ואמא שלי אמרה שאסור להזניח ולקחה אותי לרופאת עור. הרופאה בדקה, אמרה שזה לא נראה לה משהו רציני, אבל שכדאי להסיר אותה. העדפתי שלא. רק לאחר שנתיים כאשר החלה לדמם וחלקים ממנה החלו להיתלש החלטנו שהגיע הזמן להיפטר ממנה". ליגל עברה את הניתוח המקומי והנקודה נשלחה לביופסיה. יומיים לפני יום הולדתה ה-18 הטלפון בבית צלצל ואיתו ההודעה שהנקודה נמצאה סרטנית וליגל חולה במלנומה.

המשיכה במסלול חיים רגיל

"עבדתי קצת, טיילתי בחו"ל ובגיל 21 נרשמתי ללימודי מדעי ההתנהגות ותקשורת במכללה למנהל. כעבור שנתיים הכרתי במסיבה של המכללה את בן זוגי יניב. בגיל 27 התחתנו ובהמשך נולדו לנו שני ילדים".

"כאשר הכרנו סיפרתי לו על המלנומה וזה לא הפריע לו. ובאמת כבר חלפו לא מעט שנים מאז. רופאי העור והאונקולוגית שהייתי אצלם במעקב, אמרו לי שברגע שעברו חמש שנים מגילוי המחלה, הסיכוי שהיא תחזור מאוד מאוד נמוך".

ליגל עשתה הסבה מקצועית לצילום והחלה סוחבת ציוד כבד, כאשר הרגישה כאבים הלכה להיבדק

"יום אחד חוויתי כאבים מטורפים בגב ובשכמות. רופא המשפחה אמר שזה נשמע לו משהו אורתופדי. מאחר שאלה היו כאבים לא הגיוניים, הרגשתי שאסור לי להזניח. הבהרתי לו שאני לא מוכנה לקחת סיכון, שכשהייתי נערה הובחנתי עם מלנומה. היה לי חשוב שהרופא יילחץ קצת וישלח אותי לכל הבדיקות הדרושות".

"הבדיקה הראשונה הייתה צילום רנטגן. וזה הספיק. כבר במהלך הבדיקה הטכנאית שאלה אותי, 'יש מצב שנולדת רק עם ריאה אחת?'. אמרתי לה 'לא'. היא אמרה, 'מוזר. אני פשוט לא רואה את הריאה השמאלית שלך'. היא זימנה רופא שיעזור בפענוח והוא כתב שדרוש המשך בירור בקהילה. מיד התקשרתי לרופא שלי, אמרתי לו מה אמרו בצילום, והוא אמר: 'סעי עכשיו לבית חולים'.

במיון עשו שוב צילום רנטגן, ראו את הממצא, עשו צילום CT וראו נגעים חשודים. התברר שכל קרום הריאה שלי היה מלא בגרורות. אושפזתי קרוב לשבועיים. בהתחלה חשבו שמדובר בסרטן קל יותר כמו לימפומה, אבל אז הגיעו תוצאות הביופסיה והדגימה הראתה שמדובר בתאים של מלנומה.

הובחנתי בדרגה ארבע, עם סרטן מפושט".