זה ציפור? זה מטוס? תכירו את סרגיי שפיצין "בודהה המקפץ"
אם תרימו את הראש לעבר מנופי הבנייה, או לעבר מגדלים גורדי שחקים תוכלו לראות נקודה קטנה שקופצת, פותחת מצנח ובסופו של תמרון בשמיים - תנחת בקרקע. זהו סרגיי שפיצין האשדודי, הידוע בכינויו "בודהה המקפץ" - מכור לאדרנלין ואקסטרים, שמספר איך הגובה בכלל היה הפחד הכי גדול שלו בחיים - עד שהפך להיות המנוע הגדול בחייו. "כשאני על הקצה - אני מרגיש שאני חי בכל הכוח" - ראיון לא לבעלי לב חלש
"ככה אני מרגיש שאני חי". סרגיי שפיצין על רקע אשדוד (צילום: פרטי)
הוידאו בסוף הכתבה לא לבעלי לב חלש: שום דבר בעבודה של סרגי שפיצין (31)- מודד בחברה להנדסה המתעסקת בבניית גשרים – לא יכול ללמד במאומה על התחביב הסופר לא שגרתי של הבנאדם…
שפיצין (31), נשוי טריה לנדיה, תמיד אהב את כל מה שקשור באקסטרים ואנדרנלין או בקיצור, לחוות את ההרגשה של "לחיות על הקצה". עוד מאז ילדותו, שפיצין היה רשום לחוגים ותחביבי ספורט מגוונים ולא שגרתיים: אופני פעלולים, סטריט וורקאוט, התעמלות קרקע ועוד, ואת זה עוד לפני שציינו שהוא גדל עם אבא מדריך שנאפלינג, תחום מלא אדרנלין בפני עצמו.
ככל שעברו השנים, הוא נשאב עוד ועוד לעולם האקסטרים, ובגיל 21 החל מסתכל על סרטונים ב"יוטיוב" של אנשים העושים העוסקים בפארקור, ומאז כל חלומו היה ללמוד "לעשות את הסלטה הזאת לאחור", שבעתיד יבצע אותה בעודו קופץ מצוקים גבוהים ומבניינים.
"היה לי חלום ללמוד לעשות סלטה לאחור, אז הלכתי להתאמן בקרקס, ושם הכרתי כמה אנשים שעושים פארקור ומשם זה כבר הפך לחלק מחיי", הוא מספר.
אתם כבר מזהים את הנוף... שפיצין בתרגיל אקרובטי במיקום לא שגרתי
החיים על הגובה מעניינים יותר
לאחר הכרות עם עולם הפארקור, שפיצין "עלה שלב", וגילהאת הענף העוסק בטיפוס על מנופים ובניינים.
"ישר התחברתי לזה, זה בדיוק מה שרציתי – להרגיש שאני על הקצה שאני תופס בחיים בכל הכוח- אבל יכול חלילה למות עוד צעד. ככה אני הכי מרגיש שאני חי – אני עולה לשם כדי לחיות לא כדי למות".
בתור אשדודי (לשעבר, כיום הוא מתגורר בשדרות) , הוא מצא בעיר שילוב מושלם מבחינתו – נופים, שקיעות ובניינים גבוהים:
"באותה תקופה מה שהכי תפס אותי היו הבניינים הגבוהים והמנופים שבנו אותם, אז פשוט התחלתי לעלות ולטפס אותם ולבצע עליהם כל מיני תרגילים. משם שוב החלטתי לעלות שלב, והיעד הבא שלי היה פשוט לקפוץ ולעוף", מספר שפיצין.
"לפני כשנה וחצי עשיתי קורס צניחה ואחרי זה הבנתי שאני רוצה לקפוץ מהרים ובניינים. גם כאן האדרנלין הוא ברמות גבוהות , אתה יודע שיש לך רק מצנח אחד , עם סיכוי אחד לעשות את הקפיצה כמו שצריך. בניגוד למשל לצניחה החופשית ממטוס, שם יש לך גם מצנח גיבוי ומלא גובה וזמן להגיב".
הזדמנות אחת לפתוח את המצנח ולעשות את זה נכון. סרגיי "בודהה המקפץ" (צילום: פרטי)
Jumping Buddha –בודהה המקפץ
"מצב בודהה זה המצב שלי כאשר אני קופץ, אתה לא חושב על העבר לא על עתיד אתה מתפקס על המציאות על ההווה זה מדיטציה בשבילי".
בגיל 24, סרגיי כמעט נפל למותו לאחר שניסה לבצע קפיצת סלטה על מעקה צר של בניין בגובה 150 מטרים. סרגיי ניסה להתייצב על בניין בן כ-40 קומות ואז לזנק באוויר, אולם רגלו היחליקה מעט ובמאית שנייה הוא הצליח להתייצב ולמנוע נפילה טרגית.
וזה לא גרם לך להתחיל לפחד קצת, סופסוף?
"מה זאת אומרת…. אני עד עכשיו מפחד. מאוד! היה לי גם פחד גבהים – הייתי טס במטוסים אוחז במושב ומתפלל שננחת בשלום כל הטיסה. עם הזמן, למדתי להתמודד עם הפחד, לעבוד איתו, לתת לו קרב. בסופו של דבר כולנו זמניים בחיים האלה, אז לפחות כל עוד נחיה- נעשה זאת על פול".
מה התחושה לאחר קפיצה?
"יש הרבה אמוציות עוד באוויר, אחרי שהמצנח נפתח אז משתחררות קללות או קולות… אני תמיד אומר תודה לאלוהים ומנשק את האדמה בנחיתה. לפני שאני קופץ אני אומר See you mom זאת תפילה שלי מבקש מאלוהים לנחות בשלום לחבק את האישה, את אמא, ואת החברים שלי שוב".
מה האישה אומרת? מתחברת לתחביב?
התחתנו לפני כחודש, אבל אנחנו 4 שנים ביחד. היא מקבלת כל מה שאני עושה הרי בלי מה שאני עושה לא הייתי אני".
לא מפחדת?
"ברור, אבל זה החיים"
הבנתי שאתה גם בדרך להיות "סנאי מעופף"
"כן, נכון. עכשיו אני חוקר עולם הבייס גאמפינג ומקווה לטוס על חליפת סנאי בהמשך מצוקים באלפים, כבר קפצתי באיטליה ב Monte Brento. . אין כמו הרים, הנשמה שלי תמיד רוצה להרים רק להיות שם גן עדן ולעוף שם זה בכלל מתנה מאלוהים".
אזהרה: הפעולות המופיעות בתמונות ובסרטונים הינן פעולות מסכנות חיים ויכולות להוביל לפציעות חמורות ואף מקרי מוות – אין לחקות ולבצע את הפעולות! רק בעלי ניסיון, ידע וטכניקה מיומנים מספיק לבצע את הפעולות וגם אז, הם לוקחים אחריות מלאה על החיים שלהם עצמם וכמובן שמודעים לסכנות שבדבר.
גם סרגיי מבקש להבהיר בפני הקוראים:
"בבקשה אל תעתיקו אותנו. לא צריך לסכן את החיים שלכם וחיים של אחרים. כי החיים עצמם זה הסם הכי גדול, והסם הזה, זה החיוך של ההורים שלכם".
עוד כתבות