"המחבל ביקש כסף כדי לא להסגיר את המחבוא שלנו": הסיפור המטורף של עדן שטיבלמן שעבדה ב"נובה"

"ישבנו בשקט בזמן שהמחבלים מטר מאתנו"

"התחלנו להתקדם לכיוון הבוטקה של הכרטיסים, בוטקה עשוי גבס עם חלונות מרובעים ופתוחים עם סורגים. התיישבנו שם על כיסאות בהתחלה ולאט לאט התחלנו לשמוע את היריות מתקרבות ומיד ירדנו מתחת לשולחנות שהיו מחוברים לקיר. למזלנו היה מנעול בדלת, שהציל אותנו פעמיים. נעלנו את עצמנו ולאחר כמה דקות מישהו ניסה לפתוח, זה היה ישראלי בשם גל ופתחנו לו. לאחר כמה דקות ניסו שוב ואלו היו תומר ומיכאל שהצטרפו אליינו למחבוא.

היו המון רעשים של יריות ופיצוצים ובמקביל שקט מדיבורים של אנשים. לאחר כמה זמן שישבנו בשקט, פתאום התחלנו לשמוע דיבורים מבחוץ. חשבו שזה דיבורים בעברית, אבל ככל שהם התחזקו הבנו שזה ערבית. כולם הסתכלנו האחד על השנייה ואמרנו 'הם פה'. היינו בשקט בזמן שאנחנו שומעים את המחבלים מטר מאיתנו מסתובבים סביב הבוטקה, יורים ומפגיזים".

לאחר שעה בה היו כפופים וניסו להגן על עצמם, היושבים בבוטקה הרימו את ראשם ועדן ראתה כי גיסה גיא קיבל כדור בבטן וחבר נוסף שהתחבא איתם בשם גל, קיבל כדור בברך ודימם גם בראשו.

"לא הייתה לנו יכולת להגיב, לעזור, לקום או לבכות כי אנחנו שומעים את המחבלים מסתובבים סביבנו".

"ניסיתי לעצור את הדימום בראש של גל" עדן וחבר, לאחר שהמחבלים ירו אל תוך הבוטקה

"ידיים למעלה!"

כשהם יושבים ומתחבאים בתוך הבוטקה כמעט במשך שלוש וחצי שעות, הם נרדמו. פתאום אחותה צעקה וחשבה שהגיעו כוחות הביטחון להציל אותם, אך היה מדובר במחבל שביקש מהם כסף על מנת לא להסגיר את המחבוא. כולם שלפו את הפלאפונים והארנקים ומסרו לו, והתפללו חזק שלא יגלה לשאר המחבלים איפה הם נמצאים.

לאחר מכן, שעתיים הם היו ללא שום דרך ליצור קשר עם העולם החיצון ורק התפללו שכוחות צה"ל ימצאו ויחלצו אותם משם.

"ואז, שתי מילים שעשו לי צמרמורות בכל הגוף- 'ידיים למעלה'. אנחנו מרימים את הראש ורואים את הצבא שלנו, קמים עם הידיים למעלה ואומרים 'אנחנו ישראלים, ישראלים'".

מה עם האחרים שהסתתרו איתך, עם החברים שהיו איתך במסיבה?

"אחותי בסדר, גיסי קיבל כדור בבטן ושרד את זה. רוב מהחברים שלי ניצלו, חלק נרצחו, מכירה גם כאלה שנחטפו, מי שהיה איתי בבוטקה- 6 אנשים סה"כ, ניצלו כולם".

איך את מתמודדת ביום שאחרי?

"מיום ליום אני מתחילה לעכל מה באמת היה שם, ומה עברתי. בעיקרון אני בסדר, משתדלת לחזק את עצמי ואת את מי שאני יכולה לחזק. יש לילות עם סיוטים על מחבלים, יש פעמים שהגוף נכנס לכוננות ואני מדמיינת לעצמי בראש סיטואציה שמחבלים פתאום באים ומה עליי לעשות ברגע שזה קורה. זה שורט קצת אבל אני מבינה שחוויתי טראומה ואני הולכת לטיפולים של הגוף והנפש, שחלקם ממטפלים מתנדבים מדהימים שהציעו את עצמם לעזור כמה שיכולים. יש גם פסיכולוגים שסיפקו ממתחם הנובה שדואגים גם לתת תמיכה נפשית לכל האנשים שהיו במסיבה".

"אנחנו ננצח"

עדן כואבת את העובדה שאירוע כזה נורא פגע בקהילה שכל כולה אהבת חינם והפצת טוב.

"האנשים שמגיעים למסיבות אלו כבר התאחדו כקהילה, המבוססת על אהבת חינם, עזרה לאחר וחופש: "כל היופי שזו קהילה שפשוט נוצרה, שמורכבת מאנשים טובים שאוהבים להנות, לעשות טוב לעצמם ולעשות טוב בשביל אחרים. קהילה של אנשים שאוהבים ללכת לאירועים שמושקעים מהלב ומהנשמה, שתמיד יש אנרגיה מטורפת, שכבר עוד מלפני שהגעת למסיבה את בריגושים וחיוכים, יודעת כמה את הולכת לשמוח ולהנות עם כולם, לראות חברים, להכיר אנשים חדשים. כל המהות זה פשוט להנות, להרגיש חופשי, לפזר ולקבל מלא אהבה.

זאת קהילה של אהבת חינם, שרוצים רק טוב, מקבלים אחד את השני ויש מקום לכולם להיות מה שהם רק רוצים ולהביא את עצמם איך שהם. זה שורף לי את הלב והנשמה מה שהם עשו שם, כמה פחד נכנס לקהילה הזאת. לקחו מאיתנו את החופש, את התמימות, את ה״מקום הבטוח״".

"אני מאחלת לכולנו שנישאר תמיד בשמחה, שנישאר חזקים ומלאים שמחת חיים, אף אחד לא ייקח את זה מאיתנו. שנרים את הראש ונסתכל קדימה כמה שאפשר. יהיה בסדר אנחנו חזקים ואנחנו ננצח את זה".

הפוסט המלא וסיפורה של עדן:

 

View this post on Instagram

 

A post shared by עדן שטיבלמן (@edenshtivelman_)