מאמר דעה ל-ט' באב: "בעל הנס אינו מכיר בנסו"

לפני מספר שנים התארחתי באולפן רדיו דרום אצל שמעון אלקבץ, לימים מפקד גלי צה"ל, יחד עם הרב אורי זוהר ז"ל לתוכנית שעסקה בזיכרון תשעה באב בימינו. המנחה ביקש שנתרכז באקטואליות של תשעה באב לדור הצעיר שנולד בארץ ומתקשה להזדהות עם האבל בתשעה באב. לא ידעתי שיחלפו כמה שנים ונכוון את דברינו בתשעה באב תשפ"ג למבוגרים שבתוכנו, שניצבים בשתי חזיתות ובעימות קיצוני שמאיים על חוסנה של המדינה.

השבועות האחרונים מוכיחים מעל לכל ספק שההיסטוריה היהודית חוזרת על עצמה. חובה עלינו ללמוד ממנה מהם הקווים האדומים שאסור לעבור ושבעבר עברו. עימותים דומים למה שאנו חווים היום הביאו לאיבוד העצמאות המדינית ויציאה לגלות נוראה וארוכה. ללא הגנה של מדינה ספגנו את זעם הגויים בכל מדינה בה הייתה קיימת קהילה יהודית. היו מדינות שפגעו ורצחו בנו והיו שטבחו ללא רחם וללא כל סיבה נראית לעין. שיאה של אכזריות הגויים הייתה בשואה הנוראה, ולפניה גירוש ספרד הנורא שהביא לפיזור נוסף של רוב העם היהודי.

למאמינים ולפחות מאמנים, לשומרי מצוות ולמי שאינו שומר מצוות, עובדה אחת לא ניתן להתכחש אליה – התורה וחוקיה שמרו על זהותו של העם והביאו לקיבוצו מחדש. עובדה זו אינה יכולה להיות מושפעת מדתיותו או אי דתיותו של מאן דהוא. כל חוקר בתחום יודע שלא ניתן לשמור על אחידות של עם ללא מדינה, מפוזר בכל קצווי תבל במשך אלפיים שנה ולקבץ אותו במהירות כמעט ללא קשיים. על אף העובדה שקהילות היהודים בכל רחבי העולם דיברו שפות שונות, ספגו תרבויות שונות, המכנה המשותף היה רב מהשונה וזה הודות לחוקי התורה. אין אח ורע בכל ההיסטוריה של העמים, שעם התקבץ אחרי אלפיים שנות פיזור. כל התיאוריות האנתרופולוגיות קורסות לנוכח עובדה זו. קיבוצו של עם מפוזר למדינתו הקדומה, שגבולותיה נקבעו לפני 3500 שנה בספר הספרים, היא פלא היסטורי ואנתרופולוגי. אין לתופעה הזו אח ורע בקהילת העמים. העמים הקדומים ביותר בעלי תרבות שפה ודת אחידים הם לכל היותר עמים על כמה מאות שנים. עמים שהתבססו בטריטוריה מסוימת כתוצאה מנדידת עמים או שינוי צבאים שהתקבעו במאות שנה האחרונות.

ההכרה בעובדות ההיסטוריות הללו חייבת להביא את כל מובילי המחאה ואת יוזמת הרפורמה לקבוע קווים אדומים שלא חוצים, ועושים הכול כדי שהמדינה לא תפגע כי אין לנו אופציה אחרת.