על הבמה ועל המסך: חן טטרו חולמת בגדול

"איסוף צדפים בחוף הים", זה מה שחן טטרו שולפת כשאני שואלת אותה ספונטנית על זיכרון ילדות באשדוד… חן נולדה וגדלה כאן, ילדה בכורה לאמא אחות מוסמכת ואבא עובד תע"ש, יחד עם אחותה שקטנה ממנה בשנה וחצי בסה"כ, אותה היא גם מחשיבה בתור החברה ה"בסטי" שלה. "היא מזל דלי ואני מזל אריה, אז אסטרולוגית זה מאוד מסתדר…" היא מסבירה.

בתור ילדה היא זוכרת שאהבה להניח ראשה על ידיה לחלום, ולרחף במחשבות…"אני זוכרת שממש מגיל קטן הייתי בורחת למה שהיה עושה לי טוב, גם אם זה בא על חשבון הלימודים".

"אני גדלתי בבית מאוד שמח ואנרגטי, אני ביחסים מעולים עם ההורים שלי, אני זוכרת שאמא שלי הייתה לוקחת אותנו לחוף לאסוף צדפים והיינו עושים מזה שרשראות, הילדות שלי הייתה סופר פשוטה ותמימה… הייתי יוצאת בחוץ לשחק עם חברים או מסתובבת בקניונים.. פעם היתה את התמימות הזאת, או שהיא עדיין קיימת, פשוט אני זאת שגדלה".

 כאשר חן הייתה תלמידת תיכון במקיף ד', למדה במגמת תיאטרון אצל נחום ישראלי ושם לראשונה היא נחשפה לעולם המשחק והבמה, וכ"רעם ביום בהיר" הבינה כי זה התחום המקצועי בו היא רוצה לעסוק בחיים.

"האמת שזה היה חלום ישן של אמא שלי כלפי עצמה, ללכת ללמוד משחק , אבל לא כך רצה הגורל עבורה והיא הגשימה את עצמה דרכי", היא משתפת.

"שם בתיכון הבנתי שאין דרך חזרה, וזה הולך להיות המקצוע שלי בחיים ומכאן השאיפה להיות שחקנית ולעסוק בזה, אני מאוד חדורת מטרה".

במסגרת התיכון השתתפה גם בתיאטרון ״ברמוזה״ בניצוחם של ג׳רום הרוש ומירב אלבז האגדיים והופיעה במופעי ליצנות רחוב ובפסטיבלים ברחבי הארץ ואפילו בעיר שלנו באשדוד ב"פסטיבל פסלים חיים" ברוגוזין המתקיים בכל שנה ובמופעי העצמאות. "ההתנסות בתיאטרון חזקה אצלי את האהבה לעולם הבמה והמשחק"

הטיול בדרום אמריקה והחיבור ליופי בפשטות 

לאחר שירות צבאי כתצפיתנית בגבול מצרים-סיני, החליטה לטוס לדרום אמריקה לטיול התאווררות רגע לפני חזרה להמשך מרוץ החיים "השירות שלי היה מאוד מיוחד ומשמעותי, אמנם באמצע המדבר, אבל במקום שבו הייתי לגמרי מבודדת מהעולם הרגשתי הכי בבית שיש, ועל כך אני מודה כל יום ושזכיתי בחברים לעולמים". שם, היא אומרת "נפתחו להם כל הצ'אקרות וראתה עולם":

"החלטתי שאני רוצה להנות מהחיים, לטייל… לראות ולחוות את העולם.. .הוא כל כך יפה. אני חיפשתי אחרי מה שעושה לי טוב והבנתי שזה קודם כל ולפני הכול בחיים, להיות בסיפוק עצמי והנאה".

בדרום אמריקה הסתובבה במקומות נידחים, חלקם עונים להגדרה של "עולם שלישי", אולם דווקא שם הצליחה להתחבר אל היופי שבפשטות. "יש מקומות בברזיל שאני חושבת שאי אפשר אפילו לקרוא למקום שהם גרים בו כראוי למגורים בכלל… אבל בשבילם –  זה הבית. בבוליביה אנשים חיים בתת תנאים ..בבקתות. אני אהבתי והתאהבתי בפשטות הזאת בחיים האלה, לא דרוש הרבה לאדם כדי להיות שמח ולראות את היופי שהטבע יכול להביא לנו, הטיול היה לגמרי נחוץ עבורי, כי הוא חידד לי כמה אני רוצה לעסוק במה שגורם לי טוב בחיים, אחרת – בשביל מה אני קיימת כאן?".

לימודי משחק וקולנוע במכללת ספיר

לאחר הטיול והחזרה לארץ, חן הלכה עם הלב ונרשמה ללימודי משחק במכללת ספיר, משתייכת למחזור השני ללימודי קולנוע ומשחק וכעת כבר נמצאת בשנת הלימודים האחרונה, וזכתה לעבוד כבר עם בימאים ומורים למשחק כמו שלומי אלקבץ, רני בלייר, אסתי זקהיים, שחר רוזן ודני גבע.

 "אני אוהבת להיות בדמות כנראה, ככה אני מצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי. אני משערת שבתור ילדה קטנה –  לא הרגשתי שאני מצליחה לבטא את עצמי בצורה שהכי רציתי, ולכן אני מרגישה שבתור דמות במחזה או בהצגה –  אני יכולה ללבוש "עור חדש", שדרכו אני אוכל להסתכל על העולם באיזו צורה שאני ארצה, ובהמשך אולי גם לשנות את התפיסה אצל אנשים אחרים. "

"הרבה פעמים בלימודים אני תוהה לעצמי, שזה אולי בסך הכל טקסט ודמות  שלובשים ופושטים כל פעם מחדש, אבל בשבילי מדובר לגמרי על מקצוע לחיים".

במסגרת הלימודים במכללה, חן נחשפה והתנסתה גם בעולם הצילום ועריכת הוידאו: "אני ממש התאהבתי בזה ואני גם עוזרת לחבריי הסטודנטים בעריכת הסרטים שלהם, אני מלהקת לסרטים שהם עושים וגם אחד הסרטים שאני עורכת –  יוקרן בפסטיבל קולנוע דרום שאליו אני גם מלהקת שחקנים."

המורים ואנשי המקצוע שפגשתי בלימודים נתנו לי את הכלים ושיטות המשחק שסללו לי את דרך המחשבה והבניית המשחק שלי, עזרו לי להגיע למקסימום היכולות שלי ואני מאוד ממליצה לכל מי שרוצה ללמוד משחק לגשת לתואר הזה שמקנה לך לא רק כלים שיטתיים לעבודת משחק, אלא גם יכולות התמקצעות בתחום ההפקה, הבימוי, כתיבה, צילום ועריכת וידיאו".