בקהילה
שרה כדי לספר: ניצולת הטבח ב"נובה" לאורה מלו עם סינגל בכורה
לאורה מלו שרדה בנס את מתקפת המחבלים על פסטיבל ה"נובה", והסתתרה במשך 16 שעות בחממה מחכה לחילוץ לאחר שרכבה ספג כדורים ונתקע. לאורה, ילידת קולומביה, משתתפת מאז במאמצי ההסברה הישראלית בחו"ל, ולפני 4 ימים הוציאה סינגל בכורה בספרדית בשם: "שרדתי". בראיון מיוחד היא מספרת את שעבר עליה באותן שעות גורליות, על ההתמודדות, השיקום ועל התקווה: התהליך והמסע חיזקו אותי ואחרים. החלטתי להגשים את כל החלומות שלי"
479 צפיות 
תגובות
הדפסה
לאורה במהלך מסע הסברה ישראלי בדרום אמריקה . בתמונה הקטנה: לאורה בזמן שהסתתרה מפני מחבלים
שורדת: לאורה מלו (29) גדלה והתחנכה באשדוד. עלתה לארץ מקולומביה בגיל 12 יחד עם המשפחה היישר לאשדוד, למדה במקיף ה' וסיימה בעמל טכנולוגי. בשנים האחרונות היא מתגוררת באשקלון.
כמו צעירים רבים אחרים, גם לאורה הגיעה למסיבה ב"נובה" באותה שבת קשה של ה-7 באוקטובר.
"הייתי עם חבר ממושב שתולים, איתמר דהרי. "הגענו לשם ספונטנית בשלוש בבוקר עם חברים אחרים, אמרתי לעצמי שאני אחזור סביבות 09:00 בבוקר. קראתי לאיתמר והוא הגיע עם חברים נוספים", היא מספרת על אירועי הבוקר הנורא.
"ירי הטילים התחיל בסביבות השעה 06:30 בהתחלה חשבתי שזה סתם כמה טילים ויסגרו את המסיבה ופתאום אחרי כמה דקות הבנו שזה לא מפסיק והכל נהיה ממש מלחיץ."
"נכנסתי להתקף חרדה ואיתמר שאל אותי עם מי אני חוזרת הביתה – הביא את הרכב שלו לחברים שלו ונשאר איתי. התקדמנו לכיוון הרכב שלי והתחלנו בנסיעה משם … ואז הייתה לי תחושה לא לנסוע שמאלה לאשקלון אלא לנסוע לכיוון ב"ש אז פנינו ימינה בצומת ובדרך כמה דקות אחרי זה ראינו מיגונית, מרחק של 8 דקות מניר עוז, החלטנו להיכנס לשם. היו איתנו עוד איזה עשרה אנשים ואז לא עברו שתי דקות התחלנו לשמוע קול ירי. הסתכלנו אחד על השנייה ופשוט יצאנו מהמיגונית. ראינו זוג בדואים שרצו אלינו ואמרו לברוח שהמחבלים בדרך אלינו ושהם הורגים את כולם, רכובים על אופנועים וטנדרים."
"אם אני לא חוזרת הביתה, תדעו שאני אוהבת אותכם"
"רצנו לרכב, הוא עלה על ההגה והתחלנו לנסוע, התקשר למשטרה לדווח וראינו מולנו את קיבוץ ניר עוז… חשבנו שנוכל להסתתר שם בפנים. ראינו את השער הצהוב מרחוק וקלטתי מישהו עומד עם נשק… בהתחלה חשבנו שזה חייל… הכל עניין של שניות ופתאום קלטנו שזה מחבל שהתחיל לירות עלינו. היה שם רכב עם דלת פתוחה ואנשים מתים בפנים."
"אחד הכדורים שהוא ירה לעברנו שבר את החלונות משני הצדדים והיה כמה ס"מ מהראש של איתמר. נכנסנו לכורכר נטוש נכנסנו ונתקענו שם עם הרכב בתוך גדר… ממש קרוב לניר עוז, משהו כמו 200 מטר מהכניסה.
בהתחלה לא הצלחתי לצאת מהדלתות, העפתי את החלון עם בעיטה ויצאנו משם ופשוט התחלנו לרוץ. לא ידענו בכלל לאיזה כיוון אנחנו רצים. נפלתי כמה פעמים בדרך הכול שם היה ברזלים ודשא יבש וגבוה אבל לא הפסקנו לרוץ. מצאנו חממה נטושה שהסתתרנו בה במשך 16 שעות בלי מים או אוכל. 7 מטרים מאיתנו היה שם ציר של מחבלים שעברו שם כמה פעמים. בעיקר התפללנו שהם לא ייכנסו. התקשרתי להורים שלי גם להיפרד מהם… הם שומרים שבת אבל הבינו את הסיטואציה."
אמרתי להם: "אם אני לא חוזרת הביתה תדעו שאני אוהבת אתכם" ואבא שלי אמר לי: "אל תהיי לחוצה תיכנסי לאיזה ממ"ד והכל טוב", אמר לי לא לדבר ולהיות בשקט. הספקנו גם לשלוח מיקום לחברים ועד שנגמרה לי הסוללה הייתי עם ההורים שלי בשקט על הקו ובוכה ואבא שלי התחיל להתפלל לקרוא לי תהילים, לשיר לי, אמר לי שאהיה רגועה ושאני בידיים של אלוהים, לא לפחד ממה שיכול לקרות לי".
לאורה במסתור בין השיחים יחד עם חברה איתמר. "שמענו צרחות וירי והמחבלים עברו כמה מטרים בסמוך אלינו"
"חששנו שזו מלכודת"
השיחה הוקלטה וכמה ימים אחרי השביעי באוקטובר נכנסתי להקלטות ומצאתי את ההקלטה הזו. איתמר כל הזמן הזה שכב מאחורי והתכתבנו בינינו. בשתיים בצהריים זחלנו לרכב ב'שוש' הטענו את הטלפון למשך של 10 דקות ופחדנו והמשטרה אמרה לנו שנמשיך להסתתר בשקט כי המקום מוקף במחבלים ושאין מה לעשות.
אחרי 16 שעות שבהן לא הפסקנו לשמוע צרחות מהקיבוץ, טילים ושריקות של יריות. אח של איתמר עקיבא היה בצבא עם מישהו בשם מתן שהיה מ"פ שלו… הוא דיבר איתו ושלח אותו עד אלינו. מתן ואבא שלו עלו על מדים מיוזמתם האישית הגיעו לניר עוז קצת לפני עשר בלילה והם פשוט באו ואמרו שהם צריכים כמה חיילים שיבואו איתם כדי לחלץ אותנו מהחממה.
המיקום ששלחתי נשלח לא טוב, זה הראה שאנחנו בחממה שנייה ליד. מסתבר שהמחבלים חיררו את כל המיקום של החממה. אומרים שהמחבלים איתרו אנשים באותו היום כי הייתה להם סוג של תוכנה שאיתרה מיקומים שאנשים קרובים שלחו, זה מה שהבנתי בדיעבד. בסופו של דבר הם איתרו אותנו שמענו שהם ממש קוראים איתמר. חששנו שזו מלכודת עד שהם אמרו "אח שלך עקיבא שלח אותנו".
רק אז יצאנו מהמסתור וראינו 7 חיילים על מדים, נפלתי, חייכתי ואז בכיתי. הם הביאו לנו מים והתפנינו משם."
משתתפת במאמצי ההסברה של המדינה: "חשוב לי שהשיר, הסיפור והמסר יגיעו לכמה שיותר אנשים בעולם"
מגיל 15 לאורה כותבת שירים ולימדה את עצמה כיצד לנגן בגיטרה ופסנתר ולהפיק מוזיקה.
"עשיתי כמה שיעורים של פיתוח קול. לפני השביעי לאוקטובר גם הפכתי גם לדיג'יית… ואחרי כל שאירע, כתבתי את השיר "שרדתי".
"שרדתי" הוא סינגל הבכורה שלה, שיצא לאור לפני ארבעה ימים בסה"כ.
"אבא שלי מוזיקאי, הוא מנגן את הפסנתר ואת הגיטרה בס בשיר. את השאר אני עשיתי", מספרת לאורה בגאווה.
"בשיר אני מספרת בו את העדות שלי, מה שעברנו איתמר ואני באותו היום ואני משתפת חלק מההתמודדות עם הרגעים הקשים ובסוף את השיקום. איך התחלתי לומר בקול שאני לא רוצה לוותר ואומרת לאנשים שיגשימו את החלומות שלהם. במהלך שנה שלמה עם כל התהליכים שעברתי מהשבעה באוקטובר – דכאון עמוק, חרדות סיוטים ועד לשלב שבו אני נמצאת שנמלאתי בכוחות וגדלתי מהחוויה הזו. להוציא ממנה את הכי טוב שאני יכולה גם בשביל לעזור לאחרים ולתת להם כוח.
מדוע בחרת לשיר בספרדית?
"גם כי זאת שפת האם שלי אבל גם כדי להגיע לכמה שיותר קהלים בעולם, היה חשוב לי להפיץ ולעזור במאמצי ההסברה שעושה המדינה . יש ביוטיוב גם תרגום לאנגלית וחשוב לי שכמה שיותר אנשים בעולם ייחשפו לסיפור ולמסר"
טסתי למסע הסברה, לספר את העדות בארגנטינה בבואנוס איירס עם המיצג של הנובה – התערוכה שהוצגה בכל מיני מקומות בעולם. ראיתי מה אני גורמת לאנשים להרגיש וזה חיזק אותי תוך כדי התהליך והמסע.
"החלטתי שאני מגשימה את החלומות שלי והוצאתי את השיר הזה ויש לי עוד מלא בדרך."
בהצלחה!
עוד כתבות
המלצות נוספות
11:00 | 24/12/2024
עוד כתבות
מבזקים - אשדודי
