״מצדיעים לך בדרכך האחרונה״: המונים הגיעו להיפרד מסמל עומרי כהן הי״ד בלוויה מלאת כאב

בזה אחר זה, עלו מפקדיו, חבריו לפלוגה ולצוות, אימו, אחותו הודיה ואחיו הקטן ובני משפחה נוספים, מנהלי בתי הספר בהם גדל והתחנך וספדו לו, לא הותירו עין אחת יבשה ולב אחד שלם.

האחות הודיה כהן: ״תודה על האח הטוב שהיית בשבילי, אני מקווה שתכף תצא ותגיד שעבדת על כולנו כי אני לא יודעת איך מסתדרים בלי אח גדול ששומר עליי ומגן עליי. אמרתי לעצמי מרוב שהיית חסר לנו מה ככה יהיה? בלי עומרי? אני עדיין לא מעכלת שזה אמיתי. תמיד אמרו לי כמה אתה גבר, כמה אהבו אותך. סליחה אם רבתי איתך על הרכב. לא מעכלת שלא ניקח ביחד את הילדים שלנו לבתי מלון, שלא תזכה לראות את החבר הראשון שלי. תמיד אמרתי שאם יקרה משהו כזה אני לא אתמודד איתו… אז בהצלחה לי״.

האמא איריס כהן: ״אני לא יכולה לעמוד על הרגליים אבל בשבילך אני אעמוד. מאמו הוא היה אומר לי, בפעם האחרונה שבא אמר לי מאמו בואי נצא למסעדה. היה איתי, דיבר איתי על אחותו, אבא שלו, כולם. אמרתי לו מספיק הוא לא ויתר למחרת ישב גם עם אבא שלו. לפני שהלך אמר שהוא חייב לראות גם את סבתא. הילד הכי חרוץ, בגיל שלוש הוא כבר ידע לקרוא ספרים. אני גאה להיות אמא של עומרי! עומרי אני גאה בך הכי בעולם״.

הדוד ערן כהן אמר: ״במילים כאובות ובלב כבד עם ידיים רועדות אנחנו נפרדים ממך עומרי היקר. ילד מחונן עם יכולות יוצאות דופן. ילד יפה עם חיוך שהפנט את כולם והנחישות שלך, להצליח בכל מקום וגם בצבא״.

מנהל בית הספר נועם: ״עומרי פתח פאת השער של הוריו ואחיו בבית הספר. היה מפתיע בדברי תורה וקיפולי אוריגמי, תמיד מלא בשמחת חיים.
בא מבית של נתינה וערכים, עם הורים שחינכו לתורה, מצוות ודרך ארץ עם חשיבה יצירתית גדולה
ושובבות נעורים מתוקה״.

הרב שלום מלול, מנהל ישיבת אמית יגל: ״במסגרת המילואים ב׳שורה׳ הגעתי לשם היום, נכנסתי לחדר לטפל בך. להיות איתך עוד רגע לפני שניפרד. מזמן לא ראיתי אותך, התגעגעתי כל כך. ליטפתי את פניך היפות, אחזתי ביד שלך העדינה והנחוש. וחיכיתי לחייל הכובש שלך והביישני. עומרי אהוב שלי, תתפלל על החיילים הגיבורים, על החטופים, המשפחה והחברים כולם. תחזור אחרי שם בשמיים כמו שעשינו תמיד בישיבה: עם ישראל חי! עם ישראל חי! עם ישראל חי!״

החברים מהצוות אבני ואליאסף: ״ראיתי את העזות שלך, איך שתמיד שמת את המחלקה לפניך בהרבה מקרים. היית מתעסק עם דברים שלאנשים לא היה כוח להתעסק בהם. אתה מכונה והשארת לנו רוח ושמחה במחלקה- לא נפסיק להילחם ולא נישבר. לך עד הסוף. אתה גיבור. גיבור ישראל! הבנאדם הראשון לקום בהתקלה.

דאגת לי כמו אח גדול, תמיד כשראית שאני קצת הפוך או עצבני היית לוקח אותי לצד ומדבר איתי. אתה איתי לנצח, אני אלחם למענך עד טיפת הדם האחרונה שלי, אני אוהב אותך עומרי״.

״הכרתי את עומרי בתחילת הטירונות עד עכשיו. כל פעם שהיינו מפחדים ולא רצינו לעשות דברים תמיד דאג למחלקה, הפך עולמות בשבילנו. הוא הראשון שבא להגן עלינו בהתקלה. בשם כל המחלקה וכל גבעתי. מוקירים תודה עצומה על הזכות שהייתה לנו להכיר אותו ולהלחם איתו״.

Previous






Next

Previous

Next

צילום: ״אשדודי״