עובד זר זכה לפיצויים בגובה 1.2 מיליון ₪ אחרי שנפגע בתאונת עבודה בתחנת הרכבת באשדוד

באי כוחה של רכבת ישראל, הכחישו באופן גורף את עצם קרות התאונה וכן כל קשר או אחריות של רכבת ישראל לתאונה שכזו. נציגי הרכבת אף הגדילו לעשות, וטענו כי בתחנת רכבת אשדוד, בה ארעה התאונה כביכול,כלל לא קיים סולם, ועל כן התאונה ארעה ככל שארעה, במקום אחר ולא בשטחה או באחריותה.

למרות שהנתבעות טענו שעדותו של העובד אינה עקבית כלל – השופטת קיבלה את עדותו. בהחלטתה, הסתמכה השופטת על עדותו של עובד הרכבת שטען כי האדם היחידי שיש לו משרד בתחנת רכבת אשדוד הוא מנהל התחנה. "העובדה שהתובע לא ידע למסור את פרטיו המלאים של האחראי עליו, כמו גם פרטים נוספים לגביהם נשאל, אינה מעידה על חוסר מהימנותו אלא דווקא על האותנטיות של הגרסה שמסר", קבעה השופטת והוסיפה, "התרשמתי כי עדותו של התובע מהימנה וכנה, כי התאונה אכן התרחשה כפי שהוא טוען, וכי הוא לא בדה את כל הסיפור מליבו כפי שניתן להבין מעמדת הרכבת".

השופטת ציינה בפסק דינה כי רכבת ישראל בחרה שלא לזמן לעדות את מנהל התחנה במועד התאונה, או כל גורם רלוונטי אחר שיכול היה לתמוך בגרסתה ולסתור את עדות העובד, ולא בכדי. מנהל התחנה הנוכחי, שכן זומן לעדות, טען שעל פי נהלי הרכבת כל תאונה מדווחת, אך לטענתו מבדיקה שערך האירוע הנטען לא דווח ואינו מוכר.

השופטת הרנוף ציינה בפסק דינה, כי היא סבורה שהבדיקה שנערכה על ידי מנהל התחנה הנוכחי הייתה חלקית, לא ממצה ולא משכנעת, ואין בה כדי לתמוך בטענת הרכבת כי התאונה כלל לא התרחשה. עוד טענו באי כוחה של רכבת ישראל, כי הרכבת וחברת כוח האדם כלל לא התקשרו בחוזה באותה העת, אך מאידך, הם אינם יכולים לשלול את האפשרות שחברת הניקיון עמה התקשרה הרכבת, כן שכרה, בתורה, את שירותי חברת כוח האדם.

השופטת התייחסה בפסק דינה גם לנושא זה וציינה כי המבחן הקובע בעניין יחסי עובד-מעביד הוא מבחן השליטה הגמורה, המרות והפיקוח. לדבריה, בהינתן שכל עובדי התחנה נתונים לשליטה, לפיקוח ולמרותו של מנהל התחנה, עובדה שלא נסתרה בעדותו של מנהל התחנה הנוכחי, ניתן לקבוע בוודאות כי רכבת ישראל חבה חובת זהירות כלפי העובד. במסגרת חובה זו עליה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, להדריך את העובדים, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם, ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים.

"מנהל התחנה לא דאג לוודא ולפקח שהתובע, שהינו עובד ניקיון, אינו מטפס על סולם ואינו מבצע עבודה בגובה, לה הוא אינו מוכשר", נכתב בפסק הדין, "בכך הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובע". הנתבעות אף טענו שהתאונה ארעה אך ורק בשל התנהלות התובע ובשל חוסר תשומת לבו, גם לטענה זו התייחסה השופטת בפסק דינה: "בשים לב לפערי התרבות והכוחות עליהם עמדתי לעיל, אינני סבורה כי הייתה לתובע אפשרות בחירה או אפשרות להפעיל שיקול דעת או אפשרות שלא לבצע את ההוראות שקיבל".

השופטת הרנוף פסקה כי על הנתבעות ועל המוסד לביטוח לאומי לפצות התובע במשותף, בסכום של 1.2 מיליון שקלים. רכבת ישראל הגישה ערעור על פסק הדין, וזה נדון בפני ביהמ"ש המחוזי בתל אביב. בית המשפט המחוזי, דן בערעור, ובפסק דינו הפחית 40 אלף שקלים בלבד מסכום הפיצוי הכולל שלו זכאי העובד.

מדובר בעוד מקרה מצער בו עובדי הקבלן נחשבים כעובדים מוחלשים לעומת יתר העובדים בישראל, אך כאשר מדובר בעובד קבלן שהוא גם נתין זר מאריתריאה, שאינו דובר כלל את השפה העברית, מימוש זכויותיו הופך לאתגר מורכב במיוחד – הפעם הוא ניצח.