גיבור של אמא: אימהות הלוחמים האשדודים מדברות על הדאגה לבנים בחזית

ג'וזפין – אימו של הלוחם דודו אזולאי:

"אני עברתי איתו כבר  4 מלחמות, כאשר המלחמה הראשונה הייתה מלחמת לבנון השנייה (2006). אני הייתי צמודה לטלוויזיה ברמה מטורפת. אז, דיווחו על D9 שעלה על מוקש וחיכיתי שידפקו לי בדלת. מאותו רגע, אמרתי לעצמי שאני לא רואה טלוויזיה יותר ואני לוקחת את החיים רגיל לחלוטין בלי מחשבות ובלי לייצר פחדים, פשוט מתנהגת רגיל.

במלחמת צוק איתן (2014) התקיימה חתונתו. באותו יום היו מלא אזעקות וכל היום התמודדנו עם לשכב על הרצפה בלי להתלכלך יותר מידי… אמרתי לעצמי גם אז שאני לא נותנת לזה להשפיע עלי. וזה הכי נכון לדעתי לעשות. יומיים לפני החינה הייתה הפסקת אש ואז התחילו עם האזעקות ואנשים פשוט ברחו הם נבהלו. אני אפילו לא ממש התאמצתי לרוץ לממ"ד או מקלט מה שהיום אני כאן עושה".

איך התחושות במלחמה הנוכחית ?

"במלחמה הזו זה אחרת לגמרי. כאן , אני לא אגיד לך שאני לא חוששת אם ידפקו לי בדלת אבל אני יודעת שהמלחמה הזו הייתה אמורה לקרות ואם לא אז היה יותר גרוע, ואני נותנת את כל כולי למדינה הזו גם אם הילד שלי צריך לשלם את המחיר הזה כי אין לנו מדינה אחרת".

איך הייתה הפעם הראשונה לפגוש אותו לאחר הגיוס למילואים ?

"פשוט להריח אותו…אמאל'ה, זה לנשק לו את הרגליים. אשתו והילדים לא היו בארץ אז הוא היה בא אלי יותר. בא להיות עם אמא קצת. הוא הבן היחיד, הבכור ואחריו יש עוד 3 בנות."

אז איך את תופסת את כל המצב בעצם ?

"אני אומרת – אני לא מפחדת משום דבר. פשוט צריך לחיות ולייצר את היופי שהחיים האלו נתנו לנו. ואם קורה לא סתם קורה".

הוא סיפר לי משהו מצחיק, שאת ביקשת ממנו לבקש מהמפקד שישחרר אותו מהמילואים?

"אני לא זוכרת למה אמרתי לו את זה, היה אירוע כנראה או משהו. אני אומרת לו "אבל מה, תבקש …".

מה הכי עוזר לך בתקופה האחרונה ?

"הגלישה, הים בכלל מרגיע אותי ומשכיח את כל הצרות. זה התרופה לכל דבר. הקור עכשיו גם ממש לא משנה לי… זה עוזר לי מאוד".

דודו ואימו ג'וזפין

ויטה –  אימו של הלוחם יגאל פולונובסקי:

"כמו כל אמא, הפחד הכי גדול היה בשביעי לאוקטובר, כי מהבוקר כבר ידעתי שבאיזה שהוא שלב הוא יקבל צו 8 אז היה חשש גדול. אבל מצד שני יש לי 2 נכדים מהילדה הגדולה שלי אז זה עזר לי לא לשקוע. בשבועיים הראשונים עבדתי רק מהבית אז כל בוקר הייתי מתעוררת ממתינה שהוא ישלח לי לב או משהו בוואצפ ולפני שינה אני שולחת לו "לילה טוב" והוא נותן לי סימן. בהתחלה אני לא הבנתי איפה אני נמצאת, רק חדשות כל הזמן…"..

איך הייתה הפעם הראשונה שיצא הביתה ?

"הייתה חגיגה חבל על הזמן. הוא בא אל אחותו מריה הגדולה ממנו ב-9 שנים והיא קפצה עליו ממש וחיבקה אותו. לאחר  כן נסענו לאמא שלי- סבתא שלו שגידלה אותו למעשה, אז נסענו אליה הביתה והיה מפגש מרגש.

מבחינה גיאוגרפית אני יודעת איפה הבסיס שלו  עוד כשהיה קצין בקבע אני נסעתי אליו לשם. אני יודעת שזה בדרום אבל לא ממש במקום הכי מסוכן שיש. לסבתא היה קשה להבין זאת גיאוגרפית אז הסברתי לה והיא נרגעה. היא חשבה שכולם בעזה.  עכשיו כל פעם שהוא מגיע הביתה אז מביאים אותה".

את שומעת חדשות או מעדיפה שלא ?

"שומעת, אבל השתדלתי עם עצמי לא לשקוע גם יותר מידי במה שרץ בטלגרם. יגאל אמר משפט שאומר "תלוי אם הבטן חזקה או לא". כשאני עובדת הרדיו פועל ברקע אז אני מתעדכנת מה קורה. כשהתחלנו לעבוד רגיל בחו לבית אז קצת יותר קל כי איכשהו הראש עסוק בכל זאת. 

 את יודעת מתי ישוחרר ממילואים ?

"שאלתי אותו מתי צפי שחרור הוא ענה שאין לו מושג. בתקופה הזו בסוף דצמבר היינו אצלו בבסיס בטקס ה-31.12 הוא קיבל דרגת רס"ן. היה טקס קטן מצומצם ומרגש. ב-2020 כשבוא קיבל סרן היה קורונה ולא היה נתין להגיע ועכשיו במלחמה הוא קיבל קיצור פז"מ אז חגגנו איתו את העלאת הדרגה. אני כבר רוצה שהוא יחזור הביתה, שאלתי בבסיס את המפקד שם חצי בצחוק חצי ברצינות מתי ישחררו אותו הוא ענה "שלא כל כך מהר". אני מחכה".

הוא נכנס לעזה ?

"הוא לא אומר לי, אני הבנתי מאנשים שעובדים איתי שגם ילדיהם שמגויסים לא מדברים איתם על זה. הוא נוסע המון לכל מיני מקומות. הוא אומר שהוא לא יכול לדבר וכמה פעמים שהתקשרתי הוא לא עונה". 

שהוא חוזר מהצבא את מנסה לראות אם עבר עליו משהו, אם הוא בסדר או לא ?

"טפו טפו טפו, הוא מילדות מאוד יציב. לפעמים אני רק שמה לב…שאני רואה קצת שיערות לבנות. אז קשה לי להגיד מאיפה זה בא אבל עליו לא תראי". 

את חושבת שזה סטרס ?

"קשה לי להגיד כי הוא נראה רגוע אבל אני זוכרת את הפוסט הראשון שהוא כתב בפייסבוק שלו על המפקד שלו שנהרג בשביעי לעשירי באוגדת עזה. הוא ידע שאני מכירה את המפקד הזה אז הוא ישר צלצל אלי וסיפר לי על זה, הבנתי שזה קשה לו. קראתי את הפוסט שלו ואי אפשר לקרוא אותו בלי דמעות, פוסט מאוד חזק. יגאל נסע לכיוון באותה שבת ב15:00. אני יודעת שתוך שעתיים יהיה חושך ומלא כבישים סגורים בדרום. אני ביקשתי ממנו שיסע דרך כביש שש אומנם זה סיבוב אבל באמת גם כך הורו לו לנסוע. עד שהוא הגיע לשם לא יכולתי לנשום. למחרת הוא הוגיע לי בהודעה על הבשורה. ראיתי אחר כך תמונות גם. זו אבדה ראשונה גדולה שלו. אחר כך אני שאלתי אותו על עוד מישהו שנהרג אמר שגם אותו הוא מכיר…אני משתדלת לדבר איתו. אני יודעת ששכמה שפחות מדברים יותר בריא".

יש אימהות שאומרות הפוך דווקא שהן רוצות להציף את הדברים מול הילד

"אני נושמת אותו וישר מרגישה אם הוא צריך לשפוך או לא. אני רואה שהוא טפו טפו טפו". 

יש דברים שעושים לו טוב ?

"שהוא בא ובאים עוד חברים שהם בני בית מבחינתי, אז לפעמים זה נופל באותו סוף שבוע אז הם יוצאים לבלות סרט, או משהו. הוא אוהב לבלות איתם".

"אני כמו כל אמא, דואגת. אבל מבינה שהילד עושה את מה שמוטל עליו לעשות כי בלעדיהם אין לנו ארץ אחרת".

יגאל והוריו