מתחיל מחדש: תום חזר להפעיל את חנות הפרחים לאחר 3 חודשי מילואים

"הכי קשה היה לראות ולהריח את הזוועה מקרוב": גיוס המילואים הנרחב עם פרוץ המלחמה, כלל לצד המגוייסים הקרביים גם אלפי תומכי לחימה ואנשי לוגיסטיקה שעשו את עבודתם נאמנה.

אחד מהם הוא תושב העיר תום מרלי (32) הבעלים של החנות "פרחים בשיר ורון" במרכז המסחרי ברובע ד', שנאלץ לסגור את העסק שלו במשך כל 98 ימי המילואים אליהם גוייס  כבר למחרת  השבת הקשה ב-7 לאוקטובר.

בראשון האחרון הוא חזר הביתה ולעסק אך שהמציאות אותה הוא הכיר – השתנתה. 

חסד של אמת:  המשימה להקים את מתחמי זיהוי החללים

מרלי גוייס ליחידת הפינוי המטכ"לית של אגף כוח אדם (אכ"א). תפקידם של אנשי היחידה הייתה להיערך לקליטת מאות גופות החללים, חלקם במצב שאינו אפשר את זיהויים. 

בהתחלה, העבודה הייתה רק במחנה 'שורה', אך תוך זמן קצר הבינו שמפאת היקף החללים ומורכבות המצב, התחילו להקים את אותו המערך, במקומות נוספים בדרום ובצפון: בשדה תימן וציפורית. 

"ההקמה הייתה הלם, זה משהו שבחיים שלי לא ראיתי ולא אראה", מתאר מרלי את הימים הראשונים לאחר הטבח הנורא ומוסיף: "זה היה ממש לראות הכול ולהריח הכול. כמויות שאי אפשר לדמיין בכלל, כל העבודה היא בתוך המכולות וליד הגופות. אמנם אני לא עם זק"א ולא מזהה בעצמי גופות אבל הורדתי להם מכולה והיה צריך להיכנס אליה ולקחת מידות למדפים, או לחבר גנרטורים אז הייתי סביב הגופות הללו. לא היה זמן לחכות, ולהתאפס על הדברים זה פשוט רץ. בשבוע השלישי התחלנו להיכנס לסוג של שגרה מסוימת, כואבת ונוראית. כמובן שאי אפשר להשוות זאת ללוחם בעזה כן? אבל זה היה הלם".

מה זה אומר בעצם היה להיות איש לוגיסטיקה במקום כזה?

"מחנה שורה הוא מחנה של הרבנות הצבאית. היינו צריכים להשמיש מבחינה לוגיסטית את המחנה ולהקים הכול. החל ממכונות קירור, אוהלים לשינה, אוכל, נייחות ועוד. זה היה הכול למען צוותי הזיהוי – משטרה, צבא משרד הפנים…בשבת הראשונה אחרי ה-7.10 דאגנו להלנה של 1,200 איש. הקמנו עבורם אוהלים עם מזרונים ומיזוג".

מה אתה יכול לספר על תהליך זיהוי החללים?

"תהליכי הזיהוי נמשכו הרבה זמן יחסית ועם הזמן זה הלך והצטמצם. התהליך הראשוני של כל החללים של ה-7 לאוקטובר התפרס לתקופה של חודשיים ולצערי, עד היום יש גופות שלא הצליחו לזהות".