בת זוגתו של ישראל צ'אנה הי"ד: "ראיתי את הכפכף שלו זרוק בתוך שלולית דם והבנתי שזה נגמר"

הציל את חיי השכנים שלו

"הייתה לי הרגשה שהוא בסדר בהתחלה אבל לקראת הערב הבנתי שקרה לו משהו" נזכרת שחף.

"חיפשנו בסורוקה ולא היה שום מידע לגביו, אז יום למחרת החלטתי ללכת לזירה ולחפש משהו, לא מצאתי. אחרי כמה שעות ניגשתי שוב לזירה, הפעם עם רכב של חבר שלו, וראיתי את הכפכף שלו זרוק בשלולית דם.

אני, אחותו וחבר שלו התחלנו לצרוח ויצאה שכנה שהיא פראמדיקית. היא חיבקה אותנו ואמרה שכיסתה אותו אמש, הראיתי לה תמונה שלו כדי להיות בטוחה והיא חיבקה אותי, מיד הבנתי שזה נגמר. תחילה הוא היה נעדר אבל הבנו שזה הוא באותו הרגע, למרות שרק כעבור חמישה ימים קראו לנו לזהות את הגופה שלו, אז הבנו שזה סופי. אגב, הפראמדיקית שדיברה איתי אמרה שהם חיכו ליד הדלת עם פטישים וסכינים בזמן שישראל הריץ אותם והתחבא. הוא גרם להם להתעייף, הוא היה לבד מול שלושה. אמא של אחד השכנים אמרה שישראל הרג מחבל רגע לפני שהוא נכנס לבית שלה".

"ננציח את זכרו"

במהלך השבעה הגיע לבית המשפחה שוטר שאימו ניצלה בזכות תושייתו של ישראל צ'אנה, שהרג מחבל רגע לפני שהוא פרץ לביתה. השוטר אסף את התרמילים שישראל ירה וכעת הוא מתכנן באמצעותם להנציח את זכרו.

"ברחבי העיר יש אנדרטאות לזכר אנשים שנפלו כגיבורים ביום הזה ואחת כזאת לזכר ישראל תהיה גם כן", אומרת שחף, שגם מבטיחה כי כאשר המלחמה תסתיים היא תקים סיירת אופנועים לזכרו.

"אף אחד לא יצליח להבין את הכאב שאני חווה. אני מדברת עם חברות ועם אמא שלי אבל זה לא ישנה כמה ידברו איתי או ינחמו אותו, בלילה אני הולכת לישון לבד עם המחשבות ונשארת לבד".

איך המשפחה שלו ?

"אנחנו בקשר יומיומי ועוד מעט יגיע השלושים שלו ב-9/11, זה קשה. הוא היה דמות מרכזית בחיים של המשפחה שלו, היה עמוד התווך. הוא היה עושה הכל בבית אם מתקלקל הרכב או משהו היה לא תקין.  היציאה הזאת ביום ההולדת שלו הייתה בעצם מסיבת הפרידה שלו, אפילו את המתנות הוא לא הספיק לפתוח. אני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו. הינו כל הזמן ביחד. ישראל היה האור בחיים שלי ולא רק שלי, אלא של הרבה מאד אנשים. אני גאה בו מאוד, הוא גיבור ישראל. אני מאוד מקווה שטוב לו במקום שהוא נמצא. אנחנו נמצאים באבל עבור כל המדינה, זה נורא".

במבט לאחור, את חושבת שהיה סיכוי לגרום לו לא לצאת לשטח באותה שבת?

"הוא היה לוחם בגבעתי כך שלא היה לי סיכוי להשאיר אותו בבית. גם אם הייתי נועלת אותו בחדר, הוא היה שובר את הדלת ויוצא. הוא לא היה נשאר בבית אלא חותר למגע והגנה. הלוואי ודברים היו נראים אחרת".

מה הדבר שהכי תזכרי מישראל?

"אזכור תמיד את שמחת החיים שלו, זה משהו שלא אשכח לעולם. לא משנה מה קורה, בין אם אתה עצוב, שמח או עצבני הוא תמיד היה בא ועושה צחוקים עם החיוך שלו. הוא תמיד היה מצחיק וזה מה שכבש אותי".