"הולכים לרסס פה את כולם": אליהו כהן ניצל מהטבח בנובה אבל איבד את החברה הכי טובה שלו
בליל שבת, ה-7 באוקטובר יצאה קבוצת צעירים תושבי אשדוד, בשלושה רכבים אל עבר פסטיבל ״נובה״ בשדות של קיבוץ רעים. מהמסיבה הזאת כולם שבו הביתה, מלבד חברה אחת - נעמי ביכר הי״ד, שנרצחה ע"י מחבלי החמאס. כעת, שלושה וחצי שבועות לאחר האירוע הנורא, אליהו כהן שהיה עמה במסיבה, מספר את שאירע באותן שעות של אימה כשלא ידעו אם ייצאו משם בחיים
נעמי ביכר הי"ד יחד עם אליהו כהן. היו החברים הכי טובים
״זו הייתה מסיבה שלא ראיתי הרבה זמן, אחת היפות והטובות שהיו. ואנחנו כמעט כל שבוע יוצאים לבלות במסיבות- זה הקטע שלנו. נהננו ממש, עד שהתחילו האזעקות״, מספר אליהו כהן (23) מאשדוד, שנסע ל׳נובה׳ עם קבוצה גדולה של חברים, כולם תושבי אשדוד, שהגיעו למתחם המסיבה בסביבות השעה 02:00 בלילה.
הבנתם כבר באזעקות שמשהו קורה?
״אני לא יודע למה ואיך, אבל איך שהתחילו המטחים אמרתי לחבר שלי ״הולכים לרסס פה את כולם״, כשרק שמעתי את האזעקות. אני לא יודע להסביר את זה, אבל משהו הרגיש לי מוזר ואף אחד לא באמת הבין מה קורה. עד היום אין לי מושג איך דווקא זה המשפט שיצא לי מהפה… אבל זה מה שקרה בסופו של דבר״.
עם תחילת הירי הרקטי, כהן וחבריו התקפלו די מהר ולא משכו את הזמן, אבל כשבאו לצאת אל מתחם החנייה ורצו להיכנס לרכבים, הם הבינו שהם עומדים לחכות זמן ארוך בפקקים שכבר החלו לכיוון היציאה והחליטו להישאר שם ולחכות.
"יש ירי מחבלים על הכביש!"
אז פשוט חיכיתם בחנייה?
״באיזשהו שלב באנו לעלות לרכב אבל השוטרים אמרו לנו שחסמו את כביש 4 לכיוון אשדוד ואין לנו מה לצאת מהחנייה. היה פקק ארוך, פתחנו את דלתות הרכב וחיכינו שייגמר הפקק. פתאום ידידה שלי התקשרה אליי ואמרה לי שנצא מהר מהרכב… שיש ירי של מחבלים על הכביש״.
זה היה יחסית בהתחלה? שמעתם את הירי אצלכם?
״זה היה בערך בשעה 08:00 בבוקר. ברגע שהבנו שיש מחבלים שיורים, כולם פרקו מהרכבים והתחבאו. בהתחלה הסתתרנו מאחורי אנדרטה באזור. אחר כך התקדמנו עם הרכב בפקק וכבר שמענו בעצמנו ירי, פשוט יצאנו והתחבאנו מאחורי המכוניות… שאלתי שוטר מה עושים, הוא בעצמו היה מבועת וחסר אונים ופשוט אמר לנו ״תרדו לשטח, סעו או תרוצו ופשוט תתפללו״.
ומה אז? לאן הולכים משם?
״עלינו שוב על הרכב, פתחו ציר חדש לשטח. אחרי 8 דקות התקילו אותם שוב מחבלים בירי והסתובבנו עם הרכב… היה עלינו אמבוש מכל הכיוונים, פשוט היו מחבלים בכל מקום – הם כיתרו אותנו מכל כיוון. היה איזה רגע שראינו מהצד קבוצה גדולה של אנשים הולכים. לרגע אחד חשבנו שאלו אנשים מהמסיבה. היינו בתוך האוטו וככל שהם התקרבו אלינו הבנו שמדובר בקבוצה של איזה 40-50 מחבלים שפשוט הלכו לכיווננו ירו עלינו״.
איך הצלחתם לחמוק מהם?
״נכון יש סרטון כזה שמראה ערימות של אנשים פשוט רצים. היינו שם. זו הייתה בדיוק הסצנה. נראה לי שהיו 300 אנשים לפחות ופשוט רצנו באמוק. אני זוכר שכל פעם שהסתובבתי אחורה ראיתי מישהו נופל פצוע או מת״.
הייתם ביחד כל הזמן כולם?
״איזה… היינו בדרך למסיבה חמישה אנשים ברכב. מכל הבהלה והבלגן היה איתי באותו רגע רק חבר אחד, לא היה לנו מושג איפה כל השאר. היה איזה רגע שג׳יפ עצר לידינו והעלה אותנו אליו ויחד איתו נסענו בשטח עוד 40 דקות כשכל הדרך ראינו שהכל מלא בגופות. איפה שלא תלך כדי לצאת מהמקום הזה אנשים היו זרוקים בשטח, פצועים ומדממים ברכב שלהם… מכל כיוון גופות. אלו תמונות שאני לא אשכח בחיים שלי״.
מתישהו כשהבנת מה קורה, יצרת קשר עם המשפחה? להיפרד?
״הייתי עסוק כל הזמן באיך אני יוצא משם. צעקתי על סבתא שלי שהתקשרה אליי בטלפון שיורים עליי אבל לא נפרדתי מאף אחד. הייתה לי הרגשה מבפנים שאני יוצא משם. רק אחר כך גיליתי שבדרך נס, כל אחד בדרך שלו- חזרנו כולם בריאים ושלמים חוץ מחברה שלי נעמי ביכר ובן הזוג שלה מחולון, עוז משה עזרא הי״ד.
הם יצאו לפנינו, ראשונים… כנראה נתקלו במחבלים הראשונים שהגיעו לכביש ולא ענו לנו. היו יומיים קשים ממש עד שזיהו את הגופה שלה וקיבלנו את הבשורה הכואבת. איבדתי את החברה הכי טובה שלי״.
אליהו כהן והחברה הכי טובה שלו נעמי ביכר ז"ל, הימים יפים יחד (אלבום פרטי)
"בפנים ידעתי שאני יוצא משם"
מתי הגעת למקום בטוח?
״בסביבות השעה 14:00 הגעתי הביתה. עשיתי מקלחת והלכתי לישון, פשוט הדחקתי את הכל, הייתי בהלם. כשהתעוררתי סיפרתי להורים שלי מה קרה, דיברתי איתם גם משם אבל עכשיו ישבתי והתחלתי לעכל את כל מה שקרה. אלו היו רגעי אימה מפחידים, אני רץ וכדורים שורקים לי ליד הראש. הרגשתי שחם לי, אני יבש, שאין לי כוח יותר לרוץ… אבל בפנים, בנשמה שלי ידעתי שאני יוצא משם״.
איך אתם מתמודדים עם האובדן? יצא לכם להיפגש מאז שוב כולם?
״אני באבל לכל דבר, לקחו לי את החצי של הלב שלי. הסצנה של הטראנס זו האהבה שלי אבל אני לא יודע מתי אהיה מסוגל שוב ללכת למסיבה. אנחנו ניפגשים בעיקר החברים, בטח עכשיו כשאנחנו במצב מלחמה ולרובנו אין עבודה. מדברים בעיקר מה שהיה, על זה שיצאנו כמעט כל החברים בשלום. זה נס כלשהו, זה יכול היה להיות גרוע יותר״.
עוד כתבות
המלצות נוספות