מתנה על תנאי? מחלקים צעצועים לילדי אשדוד תוך התחייבות להחזרתם בתום המלחמה

אם נותנים – אז לא לוקחים: מאז פרוץ המערכה הצבאית כולנו חווים ימים קשים ומאתגרים במיוחד. יש מי ששינס מותניו והחליט לצאת להתנדב ולתרום עבור החיילים, כוחות הביטחון ותושבי העוטף וכמובן שגם ראשי הערים מנסים להנעים ככל האפשר את ההתמודדות של התושבים במקלטים, בדגש על המשפחות והילדים, ובכלל לדאוג למיגון ראוי ולהקלות בתחומי העסקים ועוד.

ראש עירית אשקלון – תומר גלאם למשל, שרק לפני יומיים זעק ו"הפך שולחנות" בכנסת על מתן הטבות עבור תושבי עירו ("איפה הסיוע? קיבינימט!"), התבשר היום ע"י שר האוצר בצאלאל סמוטריץ' כי ככל הנראה יכריזו על חבילת הקלות והטבות משמעותיות לתושבי אשקלון, אשר תנאיהם יושוו לשאר תושבי עוטף עזה, עד לסיום המלחמה.

ראש מועצת גן יבנה דרור אהרון – פצח במבצע לפיזור מיגוניות בטון ברחבי היישוב, בדגש על בית העלמין והפארקים – על מנת לספק תחושת הגנה מיטבית לתושבים.

ובנתיים כאן אצלנו בעיריית אשדוד והחברה למתנסים: ביוזמה מבורכת לכשעצמה , החברה העירונית לתרבות ופנאי חילקה צעצועים שהגדירה כ"חדשים" למתנסים קהילתיים כמו רובע ג, רובע י' ועוד – אולם בצעד לא ברור, היא דורשת את חתימתו של הורה\ מבוגר אחראי על כל הצעצועים שנתנו –  שאכן יוחזרו באותו מצב "חדש" שבו הם נתנו אותם בסיום הלחימה. 

לטענת התושבים, חלק מהצעצועים כלל אינם חדשים,וחלקם כלל אינם שלמים, דוגמת ערכות של צבעי פנדה במצב כמעט בלתי ניתן לשימוש.

את הצעצועים הם חילקו רק לבניינים ספציפיים בכל אזור בעיר, כך שקרה מצב שיש ילדים שקיבלו 'ערכת התרעננות' ויש כאלו שלא – ואנחנו שואלים את עצמנו, על פי מה הם קובעים שם בקומה החמישית בעירייה למי לתת ולמי לא ואיך אפשר בכלל להפלות בין ילדים כשמדובר בצעצועים?

מבחינת כמות הצעצועים, מדובר בכמות דלה במיוחד שלא מספיקה לכל ילדי הבניין כך שזה יותר מעיק על כולם מאשר עוזר ובסופו של דבר לא מדובר בצעצועים איכותיים במיוחד כמו סוני פלייסטיישן או נינטנדו שיש באמת צורך אמיתי לשמור ולהחזיר בסיום – אלא על צבעים, כדורים, משחקי קלפים וקופסא ובשורה התחתונה – מה העניין לדרוש צעצועים בחזרה?