חדשות
מתוגה לשמחה: על השנה המורכבת של משפחת דדון
שנה דרמטית במיוחד עברה על הזוג הצעיר פטריק ושי דדון. לפני שנה נולדו להן זוג תאומות פגות, אגם ויובל, אך למרבה הצער יובל נפטרה חודשיים לאחר הלידה. אמש, זכו למעט נחת אמש כאשר חגגו יום הולדת שנה לבתם, אגם, שאחרי מספר חודשים בבית החולים 'אסותא' הצליחה להתאושש ברוך השם. כעת האם, שי דדון, משתפת אותנו: "לא הייתה לנו אפשרות ליפול או להישבר כי הינו חייבים להגיע לפגיה כל בוקר ולתפקד".
1324 צפיות 
תגובות
הדפסה
פטריק ושי דדון. מסתכלים על הטוב וממשיכים הלאה באמונה
"תמיד אנו מודים לאל שאגם שלנו היא נס מיוחד": אגם, בתם הקטנה של פטריק ושי דדון חגגה אמש יום הולדת שנה.
היא לא עשתה את זה בג'ימבורי או בגן השעשועים אלא בפגיה של בית החולים אסותא. הסיבה: לפני שנה, בשבוע ה-25 להריון, היא ואחותה התאומה נולדו במשקל של כ-600 גר' כל אחת.
עם לידתן הועברו התאומות במהירות לפגיית בית החולים בניהולו של ד"ר עומר גלובוס במצב קשה ובסכנת חיים מיידית. אחותה של אגם, נפטרה כעבור כחודשיים מסיבוכי פגות. לצד זאת, אגם על אף הקשיים שבדרך, הלכה והתחזקה וכעבור תשעים וארבעה ימים ובמשקל 2.650 השתחררה לביתה.
כעת, שנה לאחר שבאה לעולם, משפחתה של אגם ביקשה להגיע לפגייה, לחגוג לה יום הולדת ולהודות לצוותים על עבודתם המסורה. שוחחנו עם שי והיא שיתפה אותנו: "עברנו שנה מאוד מטלטלת אשר התחילה בלידה מוקדמת בשבוע 25. מהר מאוד הבנו לצערנו לאן אנחנו נכנסים, הבנות היו המון זמן בין חיים למוות, חוסר הוודאות שעברנו הייתה איומה. לאחר 61 יום קשים מאוד, התאומה של אגם (יובל) נפטרה מסיבוכי פגות קשים".
ומה עבר על אגם?
"אגם לאט לאט התחזקה וגדלה. היא עלתה במשקל, התחילה לאכול ולנשום לבד ולאחר 94 יום השתחררה מהפגיה. הימים הראשונים בבית היו מאוד מלחיצים, אבל כל יום שעבר קיבלנו יותר ביטחון ואגם הוכיחה לנו כל יום כמה היא חזקה וגיבורה. בהתחלה היו המון מעקבים, לפעמים גם פעמים בשבוע שהיינו לוקחים אותה לאסותא או לקופת חולים, אבל גם הם לאט לאט פחתו. עד היום יש ימים שהכאב והזיכרון צפים ויש לפעמים משברים אבל לצד זה תמיד מודים על אגם שלנו שהיא נס ענק ומיוחד".
שי ופטריק עם בתם אגם
כמה זמן לקח לכם להתאושש מהטרגדיה של התאומה?
"בהתחלה לא היה לנו כל כך זמן לעכל ולהתאושש כי היינו צריכים להמשיך להגיע יום יום לפגיה כדי לטפל באגם, לצד זה שיש לנו עוד ילדה קטנה בבית, שהייתה צריכה אותנו לא פחות. כשהשתחררנו עם אגם מהפגיה ופתאום הבנו שאין לאן לרוץ כל בוקר, אז הדברים החלו לצוף. כל יום שעבר אגם ודריה, הגדולה שלנו, חיזקו אותנו ונתנו לנו כוחות להמשיך להילחם ולעבור עוד יום ועוד יום, אם לא הן, אין ספק שהיינו מתאוששים לאט יותר, אם בכלל".
כמה היה מורכב לעסוק בכך, בזמן שגם אגם עדין בסכנה?
"בפגיה, כל יום שאגם התקדמה, לצערנו המצב של יובל היה מתדרדר. זה היה שמחה מול עצב – לא יכולנו לשמוח לגמרי על כל התקדמות של אגם כי מנגד, אנחנו הבנו שהמצב של השניה לא טוב. לא הייתה לנו אפשרות ליפול או להישבר כי היינו חייבים להגיע לפגיה כל בוקר ולתפקד. היו ימים שכל מה שרצינו זה פשוט להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה, אבל היינו חייבים להמשיך לתפקד – אין קושי כזה".
מדוע היה חשוב לכם לחזור לאסותא ולהודות לצוות הפגיה?
"אין מילים בעולם שיוכלו להודות לפגיה על מה שעשו בשבילנו. אגם שלנו פה היום בריאה ושלמה בזכות הטיפול המסור שלהם. אין יום שהם לא בראש ובלב שלנו. עם הגעתנו, הצוות מאוד התרגש. הם זכרו אותנו וגם את הסיפור שלנו. ד״ר גלובוס אמר לי שהוא ממש זוכר את כל התקופה וכל מה שעברנו איתם. אנחנו מאוד התרגשנו, מאוד פחדנו לחזור לשם אחרי שנה שזה לא יציף לנו שוב את כל מה שהיה, אבל ללא ספק אנחנו שמחים שהלכנו – הם התרגשו כל כך לראות את אגם גדולה".
מה את יכולה לספר על הטיפול שצוות הפגיה העניק לכם לכל אורך הדרך עם אגם?
"הצוות, מעבר לזה שהוא מקצועי ברמות, היה בשבילנו לא פחות. גם הרופאים הכי בכירים במחלקה היו מנסים לעודד אותנו ולהרים אותנו. גם כששאלנו את אותה שאלה מליון פעם, הם היו עונים לנו בסבלנות. הם תמיד הסתכלו לנו בעיניים. כל הצוות שם תמיד היה בשבילנו, האחיות שם מדהימות – הן היו מחבקות, תומכות וסבלניות. פשוט אנשים מדהימים ותמיד יהיה להם מקום ענק בלב שלנו. לפני שנה חרב עלינו עולמנו ואמש הגענו לפגיה עם הראש מורם, מאושרים וגאים באגם שלנו הגיבורה".
ד"ר עומר גלובוס מנהל הפגייה, סיכם: "תמיד מרגש לפגוש את המטופלים שלנו, הפגים ומשפחותיהם, כשהם באים לבקר, אירועים כאלה נותנים לנו כוחות בתוך העבודה הקשה והעדינה של הפגייה, זה מראה שיש שכר לעמלנו, אני מאחל לאגם בריאות ויום הולדת שמח".
המשפחה עם צוות הפגיה של אסותא אשדוד
עוד כתבות
המלצות נוספות
עוד כתבות
מבזקים - אשדודי
