עצלני הקורונה > מדוע הצעירים לא רוצים לעבוד?

עמוד הפייסבוק מלא בפוסטים של דרושים, הצעות עבודה נותרות ללא תגובה, ואין ספור משרות במשק נותרות לא מאוישות – ועדיין – אלפי צעירים בוחרים להישאר בבית, ממתינים לעבודת החלומות, ובינתיים חיים על חסכונות קיימים (או על ההורים) - ולמה כולם ממהרים להאשים דווקא את הקורונה? לחן בוקר נמאס לשמוע על בעלי עסקים שמשוועים לעובדים, וניסתה לברר האם באמת הצעירים של היום עצלנים, או שהמצב במשק מייאש ולא אטרקטיבי?

image 340 imageתגובות imageהדפסה
article

קרדיט: CANVA PRO

סוציולוגים וחוקרים של מדעי החברה אוהבים לנתח את פני הדור. כל דור. אחרי שסיימו לכתוב על דור ה-Y  (ילידי שנות ה-80 וה-90, אלה שלא עוזבים את ההורים עד גיל 30, מחליפים בממוצע 7 עבודות במהלך שנות ה-20 שלהם וכו’ וכו’) – הגיעה מילניום חדש ואיתו דור ה- Z.

 

ועל דור ה-Z (ילידי שנת 2000), כבר אמרו שזהו “דור של שפע”, גדל מול מסכים ואפליקציות ומנועי חיפש, ומרוב מבחן ומגוון פשוט לא מצליחים לבחור, ואם בביקורת קצת יותר “מכסחת” – אז בני הדור הזה דווקא כן בוחרים:  הם בוחרים לא להתחייב לשום דבר, בוחרים להרים ידיים, בוחרים בדרכים הבטוחות והקצרות, בוחרים לבגוד, לעשות דווקא, לזייף, לברוח…

 

על דור ה-Y אמרו שאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים, אבל וואלה,  דווקא הצבנו לעצמנו סטנדרטים גבוהים וקרענו את התחת כדי להגשים את החלומות שלנו. הדור החדש חולם גבוה אבל לא מוכן לעבוד קשה למען. מחפשים קיצורי דרך, טייטלים, ומשום מה בטוחים כי 3,000₪ בחודש מספיקים להם להעביר את החודש בסאטלה בבתי קפה על ירוק איכותי.

sss

“זאת הקורונה אשמה, לא הם” – לא נכון.

בואו, כולנו עברנו (ועוברים) את תקופת הקורונה. כולנו גילינו מה באמת חשוב בחיים וכמה נחמד לשבת בבית אבל דור כזה של יהירים ומפונקים שכל היום נמצאים בהתקף חרדה מהחיים עצמם – לא ראיתי גם במקרים הכי קשים. וראיתי כמה מקרים קשים בחיי.

 

קחו למשל את המסעדות, שלא מצליחות לחזור לתפעול מלא מאז סגרי הקורונה, בעיקר בגלל מחסור בכוח אדם אמין, אדיב, מקצועי ואיכותי. הענף הזה, לרבות בתי קפה וברים נחשבים למקומות התעסוקה מספר אחד לאנשים צעירים שבדרך כלל עובדים בהם לפני / תוך כדי לימודים אקדמאים או חיפוש עצמי לגבי “עבודה אמיתית” בהם ירצו לעסוק במהלך חייהם.

זה לא שאין מחפשי עבודה, בטח שיש. אין בעל עסק בעיר שלא שאלתי אותו מה הולך בגזרת העובדים ולא גלגל עיניים והתלונן עליהם שהם לא מוכנים לעבוד (קשה), לא מוכנים לקבל דעה שונה משלהם, בטוחים שהם יודעים הכי טוב והכי חמור- עושים נזקים > מבריזים ממשמרות, לא מגדילים ראש, לא מפסיקים להתלונן והשיא הוא שכל טבח קורא לעצמו שף ולכולם יש מחסור בצוותים לרבות טבחים.

"זאת הקורונה אשמה" (קרדיט: CANVA)

שאלתי מעסיקים פה בעיר לגבי הדור הצעיר, שנחשב לכוח העבודה העיקרי בהם >

יונית, מנהלת מוקד שירות לקוחות בחברה גדולה באזור התעשייה באשדוד מספרת לאשדודי> “גם אחרי ששיפרנו את התנאים, עובדים לא מעוניינים לבוא לעבוד. הם מעלים דרישות לא ריאליות בעליל ובסופו של דבר בוחרים להישאר בבית ולחכות למשרת חלומות שלא ברור לי מהיכן תגיע אליהם”.

אדם שוקרון, הבעלים של ה”זה” > “משבר העסקת העובדים במסעדה התחיל קצת לפני הקורונה והתגבר מאוד מאז הגעת הנגיף, עד למצב קטסטרופלי. להעסיק עובדים – במיוחד הדור החדש והצעיר – כל הנושא של עבודה מבחינתם זה לא עניין קריטי: הם לא צריכים לעבוד הרבה או קשה, בטח שלא לקחת חלק במרוץ. לא מוכנים שיגידו להם איך להתנהל וגילו בקורונה שעם סכום כסף כלשהו (של 5-6 K בחודש) שקיבלו מהמדינה הם יכולים להסתדר בלי להיות במרוץ הזה והחיים “שמחים ומהנים”.

 

אדם שוקרון הבעלים של ה"זה" (צילום עידו משל)

“ההתנערות הגדולה”- זאת תופעה עולמית רשמית. נשבעת לכם>

בפודקאסט ״פופקורן״ עם נועם מנלה וליאור פרנקל, הם מתארים תופעה חברתית חדשה יחסית שמכונה ״ההתנערות הגדולה״ שמיוחסת לחבר׳ה הצעירים שפשוט לא רוצים לעבוד – כמעט בכל ענף אפשרי – החל מעובדי מפעלים במדינות עולם שלישי ועד לחברות כמו ‘אמאזון’.

 

בפודקאסט המרתק, הם מתארים את התופעה שבה מיליוני אנשים ברחבי העולם, מתפטרים או לא חוזרים לעבוד מאז תחילת נגיף הקורונה. לא מוכנים לעבוד יותר כמו פעם והם לאו דווקא עשירים מאוד ומדגישים כי מדובר תופעה כלל עולמית – הקורונה הוציאה את האנשים מה׳לופ׳ הזה של לקום בבוקר וללכת לעבודה ושואלים את עצמם האם הם רוצים לחזור לעבוד שוב. מכאן הם מוכנים להצטמצם.

הכול יושב על זה שאנשים שלא מוכנים שיגידו להם יותר מה נכון, איך להתנהג, מה לעשות. גם לתת לאנשים יותר כסף לא יעזור – הם רוצים להשתחרר מהתודעה הזו שהם סוג של עבדים. כל החיים נאבקים אבל בפנים מרגישים רצון עז להתנער – חיים בקבוצות וקהילות ברשתות החברתיות שנותנות הרבה השראה וכוח ומצד שני, כיום יש יחסית הרבה צעירים שגרים עם ההורים ואם פעם זה היה סטטוס קצת בעייתי ומאיים ופחות ‘סקסי’, עכשיו זה נותן להם רשת בטחון, שגם אם לא יעבדו יש מי שידאג להם.

יתרה מכך, ההתנערות הזו  נותנת להם כוח לשים מכתב התפטרות- ככוח אדיר מול מערכות גדולות- העולם שייך למודרים כי הם יכולים להכות את המערכת ולהעניש את הסיסטם כל הזמן.

 

הרבה אנשים חושבים שהם יצליחו לשרוד ככה

אז איך מסתדרים אחרי ששברנו את הכלים? אחרי שמתפטרים? קל להתפטר אבל מה עושים עכשיו? בגדול – נוצר כאוס, אנרכיה ו’ריק’- לא יודעים איך להתמודד עם הדבר הזה.

מכאן, אם נגיד שהם לא יצליחו כי הם חושבים שהם חכמים יותר, הם יעשו הכול כדי להראות לנו שהם מצליחים בדרך שלהם, אולי ינסו להמציא את עצמם מחדש. אבל מה שיקרה, סביר להניח הוא שכולם יתפלגו לשני קצוות קיצון – אלו שיצליחו מאוד ואלו שיתרסקו ממש ובאמצע יהיו המון שמצליחים להתקיים בדרך זו או אחרת, רק להרים את הראש מעל המים.

 

ובחזרה לשוקרון, הבעלים של ה”זה” – בר-מסעדה בחוף הקשתות:

“לצערי, מה שכל הדבר הזה הביא הוא למצב שכיום יש המון צעירים שאין להם חלומות וגם אם כן, החלומות שלהם הפכו למאוד קטנים, ללא שאיפות. אני אישית כבר לא מצליח לזהות תשוקה שהייתה פעם לעובדים – לרצות להתפתח ולהצליח. פתאום המושג הזה של “עבודה קשה” הפך להיות משהו לא תקין.

 

אין לי ספק שצריך להוריד לחצים אבל אם אנשים רוצים להגיע ליעדים בחיים שלהם ולקנות בית למשל, להתמודד עם דברים שקורים בחיים- יש דברים שצריך לממן ובחיים האלה צריך כסף ורצוי כמה שיותר. אז כל עוד הם באווירה הזו, שהם לא ששים לבוא לעבוד לא משנה אם מציעים להם שכר גבוה יחסית, מענקים, תנאים או כל דבר אחר – זה פשוט לא מעניין אותם. היענות מצומצמת עד כדי אפסית וגם מי שמגיע רוצה לעבוד כמה שפחות –  אז אני מאמין שיום אחד זה יתפוצץ להם בפרצוף.  יש את החיים עצמם, והמציאות שלא מאפשרת בינוניות ומי שלא מבין את זה עכשיו יבין מאוחר יותר. אנחנו כעצמאיים ובעלי עסקים סובלים מזה אבל עובדים קשה ולבסוף – הגלגל יסתובב. אני מאוד מאמין בזה”.

 

מתי העצמאות של דור ה-Z תגיע? לא ברור עדיין

עוד מעסיק מוכר מתחום  המסעדנות הוא אורן אוחנה, הבעלים של ‘קפה פאזל’ > “הייתי פיקולו ושטיפת כלים מגיל 15 ואז עברתי בין כל התפקידים האפשריים… עד גיל 22 עבדתי בכל מיני מקומות ביניהם, המקומות המשמעותיים ‘שרי’, ה’אופציה’ וב’פיגל’, בהם למדתי הרבה עד שהעזתי לקחת את כל הניסיון שלי ולפתוח את הפאזל.
דורות שלמים ומוצלחים עברו אצלי במקום לאורך השנים, בהם אני גאה לומר- יחי זינו מה’פסקדו’, סימו ובל מה’פטרה’, עידן מ’הירושלמי’ ועוד רבים טובים אחרים.

מבחינת הצוות, אני יכול לומר שכמעט מאז ומתמיד היה חוסר בכוח אדם, לצערי בתחום הזה אנשים לא מתמידים ויש הרבה תחלופה, מה שלרוב מקשה על ההתקדמות בענף. אלו שכן מתמידים ואוהבים באמת את התחום פורחים ומצליחים.

לגבי המצב כיום אני יכול לומר שמבחינת שכר – הוא דווקא מאוד גבוה לצעירים והתנאים נוחים מבחינת המשמרות. יש במקומות כמו שלנו הרבה חבר’ה צעירים ואני תמיד רואה איך נוצרים מעגלים של חברויות ואפילו היו המון חתונות גם מהצוותים… ולמרות כל הקסם, כן ניכר בשנים האחרונות שאנשים  לא רוצים לעבוד בעבודות קשות ומלוכלכות. עם זאת, מי שרוצה כסף ועבודה בא לעבוד. אני חושב שגם ההורים קצת אשמים- מפנקים את הילדים, קונים להם את האייפון החדש, מממנים להם את הלימודים… ובלי או עם קשר הצעירים ביחס לפעם כבר לא אוהבים ועוזבים את העיר, שזו מכה אחרת”.

אורן אוחנה בעלי 'קפה פאזל' - "התחלתי כפיקולו"

ואז.. מגיעה שאלת השאלות:  מתי יהיה לזה סוף? מתי דברים ישתנו? לא ברור עדיין… מה שכן ניכר באופן חד משמעי הוא שלבינתיים יוקר המחיה עולה בכל היבט וגם היכולת של ההורים לעזור ולממן את הדור הצעיר, סביר להניח תוגבל מתישהו.

לבינתיים, רק נגלה לכם שפרנקל (מהפודקאסט שהזכרנו קודם לכן) עומל בימים אלו על ספר חדש (למנהלים בעולם החדש) -שייתן את כל התשובות ל״מה עובדים צריכים היום״ מהמנהלים שלהם וממקום העבודה שלהם והוא מבטיח לגרום לעובדים שלכם לרצות לעבוד אתכם. מבטיחים לעדכן כשהספר ייצא!

 

imageעוד כתבות

baner

כוכב רכש: לירון אופיר עף על אשדוד ומתכנן לכבוש את המדינה

19:00 | 26/11/2022
baner

"אני ומאור עזרא חולקים מסע משותף": השחקן האשדודי שלומי יפרח בראיון מיוחד

11:52 | 25/11/2022
baner

סוגר שליש: יחי זינו חוגג 40. בואו להכיר אותו באמת

13:52 | 18/11/2022
baner

נותר אלוף: מתקווה אולימפית - הפך למנטור למתאמנים אחרים

14:19 | 30/10/2022
baner

"נקראתי להציל את המועדון ואני לא מתכוון לוותר" – דוד רביבו בראיון ראשון

10:18 | 21/10/2022
baner

מיכל יופדוב הרשימה בתחרות הראשונה במלכת היופי: "שברתי סטיגמות עלינו כחברה ישראלית"

09:34 | 18/10/2022
בודק...