"מצטער שידעתי ולא סיפרתי לך": מתנדב מד"א וזק"א יוסי צמח חוזר אל השביעי באוקטובר

השבעה באוקטובר

בתור מתנדב ותיק ומקצועי בכוחות ההצלה, היה ברור ליוסי כבר בתחילתה של אותה שבת קשה, כי הוא יצטרף במהרה לעזור בחזית – והוא גוייס כעבור שעות בודדות למילואים בצו 8 כנהג אמבולנס.

"התעוררנו בשש וחצי לאזעקות, הייתי בדרכי לבית הכנסת. אנחנו חיים את זה הרבה שנים וגם מבלי להיות מחובר אונליין לוואטסאפ הבנתי כבר פלוס מינוס שקורה משהו חריג. נחשפתי לעדויות מסיטואציות ששלחו לי בשטח והתחלתי להבין שקורה משהו הרבה יותר גדול ממה שחשבתי…"

איך הגיבו באותה השבת בבית?

"הם הבינו את הסיטואציה אבל במעורפל יחסית. לא שיתפתי בתיאורי הזוועה שאח"כ כולם כבר נחשפו אליהם, אחרת לא היו נותנים לי בכלל לצאת מהבית…"

"אני חמוש, לקחתי את הנשק האישי שלי ויצאתי לשטח, שם כבר קיבלנו קסדה ואפוד… לא ידעתי למה אנחנו מגיעים, רק בדרך באמת התחלנו להבין. אני לא אשכח שלפני צומת יד מרדכי ירו עלינו. שם הבנתי שאנחנו במלחמה של ממש".

"נסענו לשדרות בסביבות השעה 14:00. עצר אותי פרמדיק של מד"א ואמר לנו לא להתקרב עם האמבולנס ואמר לנו לחכות בברור-חיל. לשם התחילו להגיע אלינו פצועים ופתאום הבנו שיש גם מסיבה עם פצועים."

ובתוך הכאוס, הגיעו גם הפניות האישיות?

"כן, אנשים שמכירים אותי פנו אליי לגבי אנשים קרובים שלהם שנותק איתם קשר. נכנסנו לשדרות, שם היה את האירוע המפורסם על תחנת המשטרה.. אחד השוטרים הגיבורים שנהרג שם בקרב היה חבר שלי,  ואח שלו התקשר אליי ואחרי כמה שיחות אמרתי לו שהוא לא איתנו. היו עוד אנשים על הראש שלי, כמוך (מסתכל עלי), לגבי בת הדודה שלך עמית מן ז"ל. (הפראמדיקית שעד הרגע האחרון סייעה לפצועים). אני מצטער…"

על מה אתה מצטער?

"שידעתי ולא סיפרתי לך… לא יכולתי לספר. הרגשתי שאם אני זה שאספר לך שבת הדוד שלך נרצחה, את לא תשכחי לעולם שאני "הבנאדם הרע" שסיפר לך את זה."

"השכול הגיע בא מכל הכיוונים, חיילים, שוטרים, אנשי הצלה ורפואה. ביום השני נהרג רופא בכיר שהכרתי אישית, באותו הרגע הבנתי שזה שאני בתפקיד של הצלת חיים – לא עושה אותי מוגן במקרה הזה. עלתה בי המחשבה שגם לי יכול לקרות משהו? זה השלב שעלה לי המשפט: "שלוחי מצווה אינם ניזוקים". הקדוש ברוך הוא, שומר על אנשים שנמצאים בדרך לעשות מצווה אלוהים שומר עליהם".

מתי הרגשת שהמראות כבר גדולים עליך?

"אחרי יומיים, בתשיעי לאוקטובר. לא יכולתי יותר להכיל את האירוע, פניתי לחבר משותף ואמרתי לו ״בוא נבכה״. שאל אותי איפה? אתה יודע גברים בוכים בלילה. עניתי לו שנהיה אחלה גברים ונבכה ביום. זה היה בכי כבד, של פריקה של משהו שהפריע לנו וזה קרה שם במשך 6 דקות. בסיום שאלתי אם הוא נרגע אמר לי ל-24 שעות. "

וזאת הדרך שלך להכיל ולהתמודד עם זה?

"אנחנו אנשי ההצלה מדברים על הכל, אנחנו לא מדחיקים. היה לי קושי להגיע לאזור הדרום, אבל הכרחתי את עצמי להגיע לשם, פעם שנייה ופעם שלישית, והעברתי באזור של הנובה סיורים של זק"א כדי להתמודד עם הסיפור. מהשבעה באוקטובר יש מחלקה מיוחדת נפשית בזק״א שנותנת מענה מקיף – טיפולים, רכיבה טיפולית כל מה שעולה על הדעת כדי לעזור לאנשים. חשוב לזכור שגם אצלנו יש סף. לדעת מתי עושים את ה- סטופ."

"

"חשוב לסלוח וגם לבקש סליחה״

בנוסף למד"א וזק"א, צמח מתנדב כבר מספר שנים גם בארגון "משמחים", חבר'ה מוכשרים המגיעים לבתי חולים בימי שישי למשך שעתיים ומנגנים  ושרים למאושפזים במחלקות השונות.

ספר מעט על הפעילות הזאת

"אנו מגיעים לאסותא כל שישי מ10 עד 12 ,מסתובבים במחלקות, נכנסים לחדרים באישור כמובן ובסיום חותמים בלובי בכניסה לבית החולים בפסנתר. כמה דקות של שירים שבת ביחד ואנשים מצטרפים ומתענגים."

"זה לא לבוא ולשיר כמו שזה לבוא לקחת חלק בסיטואציה של לשמח. בין אם זה חייל פצוע, מבוגר, אמא עם תינוק. זו מצוות ביקור חולים וזה לוקח לו מהחולי שלו ועושה לו שמחה שרים לו שירים לקראת שבת. דווקא לאנשים שנמצאים בסופ״ש בבית חולים, חלקם נמצאים שם לבד.. אז להעניק להם תחושה של יהדות, בית, חום…יש כאלה שלא מבינים מה אנחנו עושים ויש כאלה שאומרים שעשינו להם טוב בנפש."

מה מרגש אותך?

בכי של תינוק שנולד, בלידות הביתיות האלה שאנשים מושכים עד הדקה ה-90 ויוצא שאנחנו בסוף מגיעים. הבכי הזה, שמגיע מהר מאוד… הוא תזכורת מרגשת לחיים."

מה הדבר הכי טוב שעשית בחיים?

"שלמדתי לסלוח. חוויתי ילדות לא שגרתית בנוף הישראלי- גם ברזילאי גם מאומץ ובטח שונה בקהילה החרדית באשדוד… חוויתי לא מעט הקנטות, הצקות והתעללויות .ירדו לי לחיים- אתה גר/ לא יהודי/ אתה שחור. ביני לבין עצמי בלילות הייתי שואל את בורא עולם – זה העם היהודי? זה הקונספט? זה לא הגיוני שזה נכון. האמנתי שהם מקנאים ומביא את עצמי לסלוח".

"היה ילד אחד שהציק לי נורא. ובאחד הלילות קיללתי אותו שיהיה לו רע בחיים וסירבתי לסלוח. עברו ימים, התחתנתי, ילדים משפחה.

יום אחד יצאתי מהבנק מישהו טפח לי על הגב- הוא ממש בא לחפש אותי, הוא הזדהה והתוודה שהוא הילד שהציק לי. הוא סיפר לי שאין לו ילדים כבר 7 שנים, הלך לרופאים ורבנים חיפש אחר ישועה. בסוף הגיע אל הרב קנייבסקי ז"ל, שאמר לו שיש מישהו ששומר לו טינה על דברים רעים שעשה… לכן הוא חיפש ומצא אותי וביקש את סליחתי…

מחלתי ובירכתי רק לטוב. שנה אחרי סיפרו לי שנולד לו ילד. "

ממה אתה מפחד?

"משנאת אחים. קשה לי לראות שאנשים רבים בטירוף על חנייה או בכביש. להגיע לרמה של אלימות, כשיש אפס הכלה של האחר זה לא רק מפחיד אותי זה עושה לי רע בלב."

לסיום, יש משהו שרצית לעשות ולא עשית?

יש לי עוד דרך ארוכה להגשים ולחלום. מבחינתי אני עדיין בתחילת הדרך. עד היום כל מה שרציתי השגתי וקיבלתי. מעבר להתנדבות אני עובד מאוד קשה ומאמין שכך אגיע למקומות טובים, אני מטפס לאט לאט במדרגות״.

שעתיים כל יום שישי, מנגן ושר למאושפזים באסותא