האבירים של מיכאל ארשנסקי

ארקדי ריבאוכין, מנהל מועדון השחמט באשדוד מספר > "כשפנו אליי התלמידים של ארשנסקי ושאלו האם אפשר לערוך את התחרות שהם מארגנים לכבודו במועדון לא היה שום ספק מה תהיה התשובה. ארשנסקי הוא אחד המאמנים המוערכים והמוכרים בארץ ועל תלמידיו נמנים אלופי הארץ ושחקנים מהשורה הראשונה. אימנתי עצמי במקביל אליו ורמת הקבוצות שמייצגות את אשדוד בליגות השונות עלתה בצורה יוצאת דופן בזכותו.
'מועדון שחמט אשדוד' הוא אחד ממועדוני השחמט הגדולים בארץ ולדעתי נכון יהיה אם העיריה תקצה משאבים שישתלמו וללא ספק יקדמו את העיר בעתיד. השקעה נכונה במועדון שחמט ובחוגי שחמט בבתי-הספר יכולה להזניק את הנתונים הלימודיים של המתאמנים, הערכים שמגיעים יחד איתם וגם את הכלכלה של מדינת הישראל".

עד לפני שנתיים רוב בתי הספר היסודיים באשדוד קיבלו שיעורי העשרה בשחמט. אחרי הקורונה יש ירידה בכמות ובהיקף השעות של השיעורים בבתי-הספר אשדוד. שחמט מביא בין היתר להצלחה במתמטיקה ובראייה מרחבית ואת זה אפשר לראות בצורה מובהקת- רוב המשתתפים בתחרות הם תלמידי עבר שכיום רובם עובדי הייטק וכך גם רוב השחקנים שגדלים במועדונים השונים.

מיכאל ארשנסקי ואבירי השחמט שלו מאשדוד

במהלך התחרות עצמה נערכו שבעה סבבי "בזק" כשהמשחק הוכרע לפי זמן, בניצחון על הלוח ובחריגה מחוקי השחמט הקלאסיים – גם באכילת המלך.

אורי טייכמן, אמן פיד"ה > (ארגון בינלאומי שנוסד כדי לאחד מספר איגודים לאומיים של שחמט) " רציתי להגיד תודה למיכאל, כולנו שומרים על קשר בזכותו. אני ספציפית זוכר מקרה, כמה חודשים אחרי שהצטרפתי לחוג החלטתי שאין לי כוח ללכת למשך שעה וחצי בכל שישי ושבת. מיכאל התקשר אליי הביתה דיבר איתי, שכנע אותי להמשיך בחוג, והשאר היסטוריה. אבל אני מניח שאני לא היחיד עם סיפור כזה כאן ובזכות מיכאל יש לו אהבה לשחמט עד היום".

בוריס קופרמן, שחקן פעיל ותלמיד של ארשנסקי לשעבר > "אני שמח שאני חלק מהדבר הנפלא הזה. חברי ילדות שלמדו המון ממיכאל ארשנסקי, המורה שלנו שעוד מעט בן 89 עם ראש צלול לחלוטין. היופי הוא שכולנו כל כך שונים אך האהבה לשחמט טמונה מהילדות ולא כל מורה או מאמן יודע להטביע את החותם הזה. הוא הצליח בגלל שכולו לב, אהבה, נתינה וצניעות- דוגמא למופת והשראה!".

אלכס מילמן, אחד ממארגני התחרות הוסיף > "מיכאל הוא אחד ממורי החיים המרכזיים בחיים שלי והוא האחד שלימד את כולנו שלפני המשחק לוחצים את היד ליריב ומאחלים לו הצלחה וכך גם בסופו- לא משנה מהי התוצאה. זו ההתייחסות הנכונה לספורט, בעיקר כשמדובר ב"משחק המלכים".