״שאוור״ של יושר: תכירו את הראפר הכי אמיתי בעיר

מילד מורד לגבר מאוהב

'שאוור' מעיד על עצמו שמאז ומתמיד הוא מרגיש לא שייך למסגרות – מבית הספר ולצבא… משהו באינטליגנציה הרגשית של האנשים בני אותו הגיל שלו לא משך אותו.

"אני לא בנאדם שמוותר, גם כשהיה לי רע – הייתי בדובר צה"ל בחיל האוויר והתפקיד שחק אותי, הייתי צריך להיות זמין 24/7, עבודה בלחץ… עברתי לתפקיד אחר, יותר לוגיסטי ולא שרדתי את זה, הרגיש לי שאני מבזבז את הזמן ועזבתי את הצבא אחרי שנתיים".

עם זאת, בכל הנוגע לעניינים של הלב הוא דווקא לא רק שלא חווה קושי, הוא מתמסר ומפנה מקום, כך למשל הוא אוחז בזוגיות מזה כשלוש שנים עם אליסה מנתניה, אותה הכיר דרך חבר משותף בצבא וזו- מופיעה על קאבר האלבום האחרון שהוציא ומאוד נוכחת ומורגשת גם בטקסטים של השירים שכתב: "אנחנו אמנם צעירים אבל יש לנו זוגיות בריאה ומצמיחה.  אני יכול לקבל השראה מדברים קטנים שהיא עושה ונחשפתי דרכה להרבה 'אר אנד בי', אפשר לומר ש'סוג של' הקדשתי לה את האלבום".

יש בשנים האחרונות הרבה ראפרים "חדשים" תוצרת אשדוד… במה אתה שונה?

"אני בחיים לא אשקר למאזינים שלי ואני אתן להם מה שהם צריכים לשמוע, גם אם זה פחות נעים. להפך, אני לא מישהו שיכול לשפוט כי אני יודע מה זה מלחמות פנימיות. זה מבחינתי ברמת הייעוד שלי. אני חושב שיאן מישהו שמביא את האמת הזו בסגנון שאני עושה, יש פה מלא אמנים שמדברים אמת כמו דודא למשל. יש לי סגנון וסאונד אחרים ששומעים יותר בחו"ל ואולי זה מה שמייחד אותי. וגם, אולי אני ביקורתי אבל מלא ראפרים מדברים בולשיט: אתם גרים בישראל, באשדוד, אתם לא ברוני סמים ולא שוחים באמבטיה של כסף. אם היה מישהו כמוני בשבילי כשהייתי צעיר, שמדבר באמת לעניין אולי לא הייתי מגיע לרצון העז הזה של להשפיע ולשנות ככה. באשדוד יש מלא ראפרים עם סיפור חיים קשה ולי אין את זה. אני לא גנגסטר קשוח שעבר חיים קשים. היו לי את הקשיים שלי, אבל גדלתי ברובע הסיטי ואני יש לי את האמת שלי. יש כאלה שכותבים על סמים ואלימות ושכונות פשע אבל לא כולם חווים את זה ומצליחים להתחבר. אני כותב על החוויות שחוויתי בחיים ברמה הפיזית והנפשית- מלחמות פנימיות, קשיים באהבה ובעקבותיה, משברון הלב שהיה לי אז וגם מתוך הזוגיות. יש ניואנסים של החיים והסיפורים שלי בכל שיר שתשמעו".

ועדיין, אתה חלק מדרום אדום?

"התחברתי לקהילה המדהימה הזו לאחרונה. האמת שיש ב'דרום אדום' משהו מיוחד. גם אני, שתמיד הרגשתי שאין לי תמיכה מאף אחד ולאורך הקריירה שלי עשיתי מעט מאוד שיתופי פעולה, גם רציתי רגע שישמעו את הקול שלי ושיפנו אליי, ידעתי שזה מה שיקרה. לקח לי זמן… אחרי שני האלבומים האחרונים אני מקבל אהבה וכבוד שאני מרגיש שמגיע לי.
גדלתי בסיטי ולא באזורים כמו ו' ו-ח'. אשדוד היא בירת הראפ אבל היא עדיין מחולקת. דרום אדום זה משהו שנבנה אצלי. הם באים לומר "זה לא אני הראפר זו התרבות" – ואני מרגיש לאחרונה חלק מהם. אם תמיד הייתי אגואיסט היום אני רואה את זה כתרבות, סאונד ומוזיקה שצריך להציל ולפתח. לא ראיתי דברים כאלה דומים בארץ. יש פה חשיבה קדימה ואני שמח להיות חלק מזה אני מרגיש שבסוף הכל יתחבר".

תוכניות וחלומות לעתיד הקרוב?

"אני תמיד ממשיך ליצור, לאחרונה התארחתי בערב של דרום אדום המטילדה בר וכמופע פותח בלבונטין 7 בתל אביב ויש עוד כמה 'גאגים' בדרך. מופע גדול שלי זה משהו שייקח עוד קצת זמן לדעתי, אבל אני על זה, לגמרי".