בקהילה
מרגש ומחזק: ערב הפרשת חלה של נשים המתמודדות עם מחלת הסרטן
השבוע התקיים ערב הפרשת חלה בהנחייתה של מיכל נהון, עבור נשים המתמודדות ומחלימות ממחלת הסרטן השייכות לקבוצת "שלובות - חיבור חדש לחיים" מאשדוד והסביבה. הערב, שנערך בביתה של אפרת רפאל, כלל 8 נשים שהתפללו על בריאותן, שלום החיילים והחטופים ואפילו הקדישו אמירת תודה לאלוהים על נס פרטי שאירע להן. בין היתר הן גם סיפרו על החיפושים עבור מקום מתאים חדש לקיום המפגשים השבועיים הכול כך נחוצים עבורן. איריס רוזן מנהלת הקבוצה מספרת: "היה ערב מהמם מאוד אינטימי, ושיח פתוח בינינו. אחרי תקופה ארוכה, המפגש הפיזי היה מאוד חסר עבורנו ואתמול זה הוכיח את עצמו".
852 צפיות 
תגובות
הדפסה
חזקות ומחזקות - הנשים בערב הפרשת חלה (צילום: פייסבוק)
מתפללות, אומרות תודה ומתחזקות: בעירנו ובישובים הסמוכים, קיימת קבוצה הנקראת "שלובות -חיבור חדש לחיים" המונה כ-30 נשים המתמודדות ומחלימות ממחלת הסרטן על כל גווניה.
הקבוצה שקיימת כבר שנה, הייתה נפגשת אחת לשבוע במקום המיועד עבורן במתנ"ס בבאר טוביה. שם, היו מתארגנות בעצמן על ארוחת ערב, היו באים מתנדבים ומתנדבות לעשות עבורן פעילויות שונות בנושאים שונים וכך, הן היו קצת שוכחות מהמציאות היומיומית האינטנסיבית של בתי החולים, הבדיקות, והטיפולים ויחד הן צוחקות, מתחבקות, נהנות ותומכות אחת בשנייה.
ואז הגיעה המלחמה
מאז פרצה המלחמה בשבעה באוקטובר, פסקו מפגשיהן והן עברו לשוחח רק דרך הקבוצה המשותפת בוואצפ או דרך שיחות טלפוניות אחת עם השנייה.
עכשיו, כשגבר הצורך במקום ממוגן על מנת לקיים מפגשים, הן נאלצות לשבור את הגעגוע ולמצוא כל פעם מקום אחר בחוץ על מנת להמשיך את פעילותן החשובה.
ביום רביעי השבוע, הן נפגשו לערב הפרשת חלה בביתה של אפרת רפאל, מחלימה מסרטן הלימפומה המתגוררת ברובע ה', בהנחייתה של תושבת העיר מיכל נהון – מדריכת ערבי הפרשות חלה בעיר מזה 8 שנים. למפגש הגיעו שמונה נשים שהתרגשו, התפללו, לשו בצק תוך כדי תפילות והודיה לאלוהים על נס פרטי שאירע עבור כל אחת מהן בנפרד.
אפרת רפאל משתפת בתחושות, הבקשות ועל הנס הפרטי שלה: "חשבתי על ערב הפרשת חלה כבר לפני שבועיים ופניתי למיכל. הכרנו דרך עמותת 'רוח דרומית' (מרכז טיפול בסרטן בבאר שבע). עשינו כמה מפגשים ביחד והיא מאוד חיזקה אותי, הרימה אותי, תמכה בי ויש בה נתינה אינסופית. היא עוצמתית בכל מובן המילה, היא אישה מאוד מיוחדת ובקיצור זן נדיר".
איך אתן מתמודדות עם המחלה ?
"המחלה וההתמודדות איתה היא לא פשוטה בכלל. כל אחת בקבוצה עברה תקופה מאוד לא פשוטה בחייה וביננו יש בנות שעוד עוברות וחוות את המחלה ומקבלות טיפולים. אנחנו בקבוצה אחת בשביל השנייה ותומכת אחת בשנייה וזה בעצם המקום שלנו להיות יחד ולהתחזק".
החדר במתנ"ס בבאר טוביה כבר לא רלוונטי – היכן הייתן מעוניינות לקיים את המפגשים ?
"כולנו מעדיפות למצוא מקום ראוי כאן באשדוד, המפגשים מאוד חסרו וחסרים לנו. הם מאוד חשובים ומשמעותיים במיוחד עבור הבנות שמתמודדות עדיין עם המחלה ואנחנו צריכות להיות שם ולחזק אותן. אני יודעת שאיריס חיפשה בגן יבנה והיו עוד ניסיונות של בנות בערים אחרות ולא נשא פרי".
אילו בקשות ביקשתן בתפילה אתמול?
"שתמיד נישאר בריאות ותמיד נהיה אחת בשביל השנייה. רוב הבנות חלו בסרטן השד, ויש עוד מישהו שחלתה באזור הראש. מדובר במחלה מאוד לא פשוטה עם טיפולים קשים ובכלל הישרדות יומיומית עם רצון לחיות, פשוט נלחמות על החיים".
כתושבת העיר, את מרגישה שמעלים למודעות מספיק את נושא המחלה?
"לא, בכלל לא מורגש כאן בעיר. השנה באופן חריג אפילו לא שמעתי איזה משהו שקרה בעיר שלנו. אמנם אני כן נמצאת ב-'עמותה של האגודה למלחמה בסרטן' בקיימת כאן במקלט באשדוד, ויש עו"ס ארצית שאני פונה אליה אבל זה לא מספיק בכלל. בעבר, העברתי הרצאה בבית ספר על הסיפור האישי שלי, על המחלה, ההתמודדות, המודעות… מאוד רציתי להמשיך לעשות זאת. זה פסק מאז שהגיעה הקורונה והמלחמה ולא שמעתי שהיה משהו בעיר שדיברו או עשו איזה משהו. אני מאוד הייתי רוצה שכאן בעיר יחזרו להעלות את המודעות ושיקראו לי להרצות על הסיפור האישי שלי.
ובכלל, הכול כאן באשדוד מאז הקורונה והמלחמה – דעך בהקשר שלנו. פחות מסתכלים על הנשים שעוברות את כל הדברים הקשים האלה של להילחם על החיים על בסיס יומיומי. בעקבות המלחמה והחטופים והחיילים, פחות מדברים עלינו על המלחמה שלנו על החיים. יש כאן נשים שנלחמות על החיים שלהן כל רגע וכל שניה".
מה הנס הפרטי שאירע אצלך ?
"לי היה נס עם הילדה שלי, שסבלה מהפרעות אכילה והצליחה לצאת מזה. אנחנו מודות שברוך השם הילדים בסדר והם איתנו. הפרשת החלה לא הייתה ספציפית לכל מה שהתרחש אבל זרמנו עם מה שהבאנו".
ספרי לי על ההתמודדות שלך עם מה שעברת
"אני מחלימה תודה לאל כבר ארבע שנים. הייתי בתוך זה שנתיים, ואצלי היה יותר קשה; זה כימותרפיה והשתלת מח עצם. בנוסף למחלה התמודדתי עם לגדל את ילדיי הקטנים בעודי חד הורית. אז, עברתי המון ועדיין מוצאת מקום להגיד תודה על הכול".
מה מחזק אותך ונותן לך את הכוח להמשיך ?
"האמונה. אני יותר מחוברת לאמונה ולדת זה המקום ששאבתי ממנו כוחות. בגלל זה גם מאוד התחברתי למיכל (נהון) כי אני מסתכלת עליה ואומרת לעצמי שזה לא החצאית והכיסוי ראש, זה המקום הזה של מה שיש לה בפנים ועד כמה היא עצומה וכמה יש לה לתת. אני לגמרי רואה אותה כדוגמה אישית. לפעמים שהאמונה קצת יורדת לי ואני במצב רוח ירוד היא מייד אומרת לי 'שלא תעזי! תקומי ותתחזקי ותראי את הדברים הטובים'. כל אחת בקבוצה שלנו לוקחת את זה בדרך שלה למרות שיש עוד בנות בקבוצה שלא מחוברות לדת. אבל אנחנו מאוחדות ומבינות כל אחת ומנסות לעזור אחת לשנייה בכל דרך אפשרית בכל מה שהיא צריכה ולא משנה אם היא מאמינה או לא, זה לא קשור. לכל אחת יש את הדרך שלה והמקום של ההתמודדות שלה. אם תראי אפילו בכל פוסט שאנחנו לרשתות מעלות אנחנו דואגות לתת חיוך. סך הכול זה מכניס לנו המון כוח תקווה ושמחה".
איך את היום ארבע שנים כמחלימה ?
"עדיין לא חזרתי לעבוד. עבדתי מאבטחת בבתי ספר וגני ילדים ואני רוצה לחזור לזה ואני לא מצליחה. פתאום השתנו החוקים והתנאים… אני עוברת כל מיני פרוצדורות כדי לנסות חזור למקום עבודתי וממש חווה כישלון. הרובאי הצבאי חשוב כרגע וזה המקום שעבדתי בו ואני רוצה לחזור לשם. כמה אפשר להיות בבית לבשל, לנקות… זה ממש שוחק. בנוסף למצב הכלכלי הדועך. יש לי שלושה ילדים – ילד שהוא חייל בן 20, עוד ילד בן 18 ועוד אחד בן 15.״
את בטח מאוד דואגת לבן החייל…
"מאוד, הוא לוחם במג"ב בירושלים ולי נשאר רק להתפלל. הוא עושה בסוף את מה שהוא חלם למרות שלא רציתי אבל לא מונעת מהילדים שלי לעשות את מה שהם רוצים ואוהבים".
איך את מסכמת את הערב ?
"מרגש, מחזק והלוואי ויהיו לנו עוד מפגשים פוריים כאלו!"
"האמונה מחזקת אותי" אפרת רפאל בעת שלשה את הבצק (צילום: פייסבוק)
איריס רוזן (48) מנהלת הקבוצה יחד עם אפרת אברהם – מספרת לנו על הערב, ההתמודדות שלה עם המחלה והנס הפרטי שלה:
"היה ערב מהמם, מאוד אינטימי, התקיים שיח פתוח ביננו וגם שמענו קצת על המסורת הזאת של הפרשת חלה. קראנו גם תפילות לעצמנו ובכלל לכל החיילים לחטופים וכל מה שקורה לנו במדינה. התענגנו על ארוחת הערב שאפרת (רפאל) הכינה עבורנו והיה ממש כייף שאפילו לא רצינו לסיים את הערב הזה. למעשה זו הפעם הראשונה שעשינו הפרשת חלה והיה מאוד מהנה".
איך קיבלת את העובדה שחלית בסרטן השד ?
"זה היה לפני כשנתיים, התגלה אצלי גוש בשד במסגרת בדיקת ממוגרפיה ו-US שגרתית שעשיתי. לשמחתי היה זה גילוי מוקדם אבל עם זאת עברתי שנה וחצי שכללה דרך לא פשוטה – ניתוח, 15 הקרנות, 18 טיפולים כימותרפיים שנמשכו למעלה משנה וכיום ממשיכה בטיפול ביולוגי. זה גרם לי לעצור ולחשוב רגע, על החיים ומה יקרה, והילדים ופתאום לעזוב את מקום העבודה כי עושים טיפולים. לי זה דווקא עשה טוב כי אני עשיתי שינוי בעבודה. עבדתי הרבה שנים ב-"אלתא" באשדוד והחלטתי, בעקבות המחלה, שאני עושה שינוי מקצועי והיום אני עושה משהו אחר לגמרי – אני עצמאית ומנחת מיניות לבני נוער ומתבגרים בבתי ספר. כאמא למתבגרות וכמתנדבת בסיירת הורים ושיח שהיה לי לאורך שנים רבות עם בני נוער, הבנתי שפה מקומי וזה כיוון חיי".
מה הנס הפרטי שלך ?
"אני מודה באופן אישי על עניין הבת שלי, שהתגייסה לפני שנה פלוס כתצפיתנית ורצתה מאוד לשרת באזור עזה ובסוף לשמחתי השתבצה לאזור השומרון אז אני אומרת תודה לאלוהים שכך קרה".
אילו עוד ניסים שמעת מבנות אחרות ?
"מישהי שסיימה בדיקות לראות אם החלימה מהסרטן ובאמת הכול יצא תקין, השנייה אמרה תודה שהבן שלה היה במילואים בעזה וחזר בריא ושלם".
איך היחסים ביניכן בקבוצה ?
"וואוו, מאוד קרובות, זה כבר מעבר לחברות. בגלל שכולנו חוויתי טיפולים וכימותרפיה והקרנות אנחנו מבינות אחת את השנייה אפילו בדרגים האישיים יותר למשל כאמא לילדים ואשה לבעלה. התקופה האחרונה קצת ניתקה אותנו פיזית למרות הקבוצה בוואצפ והדיבורים בטלפון המפגש הפיזי היה מאוד חסר. אתמול זה ממש הוכיח את עצמו.
כולנו בחודשיים הראשונים למלחמה היינו בסטרס והילדים שלנו שבצבא…הרבה מאיתנו עשו מאמץ לצאת מהחדשות והבית ועשו פעילות התנדבותית לחיילים. עכשיו אנחנו עומלות על לחזור לפעילות בקבוצה שלנו. המחלה הזאת עושה משהו, מכניסה לפרופורציה וחשוב להנות מהחיים והרגע ולהודות על מה שיש".
איך את מסכמת את הערב ?
"כל כך היינו צריכות את המפגש הזה, והיה ערב מהמם ומהנה. כן יירבו!״
"חשוב להנות מהחיים ולהודות על כל מה שיש" - איריס רוזן (צילום: פייסבוק)
מיכל נהון, משתפת אותנו איך היה עבורה להעביר ערב הפרשת חלה ל-"שלובות":
"כשישבנו סביב השולחן ועשינו הכרות ביני לבינן, סיפרתי על עצמי קצת ועל התרומה שלי לחיילים הלוחמים בחזית מהצפון ועד הדרום. לאחר מכן דיברנו על המחלה, איך כל אחת מתמודדת איתה ומה כל אחת גילתה על עצמה – הכוח שלהן, היעוד שלהן".
בהתחלה, חשבתי שאני באה לחזק אותן ויצא הפוך – הן חיזקו אותי! אני ממש מתרגשת אפילו לספר לך על כך. התרשמתי מאוד על איך הן מדברות על המחלה, בהומור שחור אפילו. אין ביננו הכרות מוקדמת והתחבקנו המון".
איך היה עבורך לשמוע את ההתמודדות שלהן עם מחלה ?
"אמרתי לעצמי 'וואו, איך אפשר להתמודד עם הדבר הזה?!'. לראות אותן – זה להבין שיש חיים, הם חיות את הרגע ומבינות מה המטרה של המחלה הזאת ולמה זה קרה והן ממשיכות. זה נתן לי פרופורציות לחיים".
לי היה נס אישי שסיפרתי להן, הבת שלי הייתה צריכה ללכת למסיבת "נובה" ושבועיים לפני כן קרעה גיד ברגל ולא הלכה למסיבה, אלוהים הציל אותה ואת שני חבריה. היא בהתחלה מאוד התבאסה שלא הלכה. את האמת אני בכלל לא ידעתי שהיא התכוונה ללכת למסיבה, רק כשהיא באותו שבת שלחה לי את הכרטיס שהיא קנתה נפל לי האסימון – הילדה שלי ניצלה! כל יום מודה לבורא עולם שקיבלתי את הבת שלי בחזרה".
איך את מסכמת את הערב ?
"זה היה אחד הערבים המרגשים שאני העברתי בחיי, היה מטורף ומרגש. לא רצינו לסיים את הערב, היה כל כך כייף שלא ששמנו לב שהזמן עבר היינו 4 שעות ביחד עד 11 בלילה. אני מאחלת שנדע ימים טובים, בריאים ומאושרים, אמן!"
"באתי לחזק - ויצאתי מחוזקת" - מיכל נהון (צילום: פייסבוק)
להצטרפות לקבוצה או אם אתם מעוניינים לתת פעילות\ הדרכה\ הרצאה (לא משנה באיזה נושא) יש לפנות לאיריס – 052-525-0329
ליצירת קשר עם אפרת רפאל: 050-771-2009
הפרשת חלה עם מיכל נהון – 050-7400737
עוד כתבות
המלצות נוספות
14:45 | 18/11/2024
עוד כתבות
מבזקים - אשדודי
