בקהילה
"צריכים להכיר בי בתור אב שכול": המאבק של שמעון אטיאס, דודה של עמית בוסקילה ז"ל
בראיון שובר לב שפורסם אמש בחדשות 13, סיפר שמעון אטיאס, דודה של עמית בוסיקלה הי"ד שנרצחה בשבעה באוקטובר וגופתה חולצה במבצע של השב"כ, על החיים שאחרי הטרגדיה ועל מאבקו לקבל הכרה כנפגע פעולות איבה ולהיות מוכר בתור אב שכול, לאחר שגידל את עמית ז"ל מאז הייתה בת 4 חודשים בלבד: "אני חווה את הכאב והשכול ולא מקבל כלום. לא יכול לתפקד, הזמן רק מחמיר את הגעגוע והמצב כל הבית שלי התפרק"
397 צפיות 
תגובות
הדפסה
שמעון אטיאס ועמית בוסקילה ז״ל, בתקופות שונות ״אני אבא שלה״
"גידלתי את עמית ז"ל מגיל 4 חודשים, הייתי איתה במשך יותר משעה בטלפון בשבעה באוקטובר, אבל החוק לא מכיר בי כאב שכול או כנפגע פעולות איבה ואני כבר לא מתפקד", כך אומר לנו בכאב שמעון אטיאס, דודה של עמית בוסקילה ז"ל, שנרצחה בשבעה לאוקטובר וגופתה חולצה מרצועת עזה במבצע של השב"כ 8 חודשים לאחר מכן.
פעמיים ביום מגיע שמעון לבקר את קברה של עמית ז"ל בבית העלמין בקרית גת. "זה מה שנשאר לי לעשות, עמית ידעה שגם בחייה וגם במותה שאני אדאג לה".
יותר מחצי שנה חלפה מאז שגופתה של עמית חולצה מעזה והבאה לקבורה בישראל, ושמעון, הדוד שלה שהיה עמוד התווך של המשפחה ונלחם על החזרתה – לא מצליח לחזור לעצמו.
"הייתי האדם הכי חזק ונלחמתי… ברגע שהגופה שלה חולצה וחזרה- שם קרסתי נפשית. כל יום אני שואל את עצמי איך אני ממשיך מפה. היא לא הייתה עבורי רק אחיינית, הצער הוא גדל אני לא מצליח לקום ממנו", אמר בראיון לכתבה ששודרה אמש ב'חדשות 13', כשהוא ממרר בבכי ורועד כולו ומוסיף: "אני מרגיש שנשכחנו, שלאף אחד לא אכפת".
"אני איבדתי את הילדה שלי"
כעת שמעון נמצא בבמאבק נוסף , הפעם מול הבירוקרטיה במדינה, כאשר הוא מבקש שיכירו בו כאב שכול לאחר שגידל את עמית ז"ל והיה לה לדמות אב עוד לפני שנולדו לו ילדים משלו.
"היא גדלה בלי אבא. מגיל 4 חודשים לקחתי אותה תחת חסותי, בכיתה א' ליוויתי אותה והייתי בכל המסיבות של החגים והסיום, לוקח ואוסף אותה מהמסגרות החינוכיות… הכל. הטלפון שלי היה רשום למקרה הצורך. כל צעד – עבר את האישור שלי. גם קעקוע בסוף אישרתי לה. היא הילדה והמחויבות שלי וכשהיא הייתה מוקפת מחבלים היא התקשרה אליי".
ממש באותם רגעי אימה, עמית חייגה לשמעון ואמרה לו: "אני אוהבת אתכם", הוא שאל אותה הכין היא והיא בתגובה ענתה לו: "שמעון ירו בי". במשך שעה שלמה ו-21 דקות הוא היה איתה על הקו באותו בוקר ארור, רץ לתחנת המשטרה והשמיע לשוטרים את הצעקות בצומת מפלסים והירי ברקע. הוא הפעיל את ההקלטה ונכנס לסרט אימה יחד איתה, בשידור חי.
במשך שלושה חודשים הייתה בהם התקווה שהיא בחיים, אולם יום אחד הגיעו אליהם ודיווחו כי הייתה טעות בזיהוי והיא אינה בחיים. לאחר שמונה חודשים, חולצה הגופה של עמית על ידי השב"כ. הוא נסע לאבו כביר, זיהה את הגופה ומשם הכל רק הלך והתדרדר.
אטיאס וכל הבית, מנסים לחזור לשיגרה אבל לא מצליחים. "אני העמוד תווך של הבית, אבל גם ברזל מתעקם". הוא לא מוכר כנפגע פעולות איבה ומנהל מאבק לקבל הכרה כאב שכול. לא אביה הביולוגי אבל זה שגידל אותה מאז הייתה בת ארבעה חודשים ובכל צומת בחייה.
היה אבא של עמית ז״ל לכל אורך חייה, אבל מבחינת החוק הוא לא ״אב שכול״
בשיחה עם אתר "אשדודי" הוא מספר: "החוק היבש לא מכיר בי כאב שכול או כנפגע פעולות איבה. אני לא אותו שמעון, אני חלש, תשוש וגמור. אני לא מצליח להחזיק את הבית, כולי מפורק.
יש אנשים שגרים בעוטף שהכתובת רשומה שם והם לא היו באזור ובגלל הכתובת הם הוכרו באופן אוטומטי כנפגעי פעולות איבה. צריך לשנות ולתקן פה משהו. זה עוול ויש אנשים שראו בסרטון בשידור חי איך היקירים שלהם נרצחו, אני "רק שמעתי" הכל – את היריות, הצרחות, האונס, וידוא ההריגה… נפגשתי עם המון אנשים – כולם שומעים, מקשיבים ומסכימים ובסופו של דבר לא משתנה כלום".
הזמן לא עוזר כמו שאומרים?
"הזמן רק מעמיק את הכאב והשכול. אני באמת לא יודע את מי להאשים וגם לא רוצה להאשים, אין לי כוחות למלחמות, אני עסוק בצער ובכאב, כבר אין לי כוח. אחרי שנה ושלושה חודשים שגם באו לקראתי ובאמת אין לי מילה רעה לומר על ההבנה והדאגה, גם פוטרתי לאחרונה מהעבודה. לא הצלחתי להתרומם ולעבוד. אני עכשיו בתקופה הכי קשה שלי"
עוד כתבות
המלצות נוספות
01:58 | 07/01/2025
עוד כתבות
מבזקים - אשדודי
