עפות למעלה: עם לא מעט קושי, מצליחות קבוצות הכדורעף של אשדוד להמשיך לנצח

ההצלחה שלוק מדבר עליה היא לא טריוויאלית. קבוצת הגברים אליה הוא חזר מפרישה קצרה בעקבות המצב, נאלצת להסתדר כרגע עם זר אחד בלבד, ועם סגל שגם במצבת הישראלים, לא נשאר כפי שהיה לפני השבעה באוקטובר.

גם בקבוצת הנשים לא כל הזרות שבו ארצה, למעט מרינה מיזנקו האוקראינית שחזרה מגרמניה, ואניה טופקינה שנשארה בארץ לאורך כל תקופת הלחימה.

"בימי המלחמה הראשונים לאחר השבת השחורה התרוצצנו ברחבי העיר בין הדירות אותן שוכר המועדון לשחקנים ולשחקניות הזרים והישראלים וממש עבדנו בלהרגיע ולהסביר את המצב. בסופו של דבר אנחנו המועדון שהצליח להחזיר את כמות הזרים והזרות הגדולה ביותר בליגה, תכניס למשוואה שאשדוד היא גם הקבוצה הדרומית ביותר והקרובה ביותר לעזה ותבין את גודל ההצלחה שלנו".

ולמרות כל הקשיים האלו, איך אתה מסביר את ההצלחה של מכבי אשדוד?

"התוצאות משמחות אך זה לא העיקר, העיקר הוא שמדינת ישראל חזקה ושאנחנו לא נותנים לטרור לפגוע לנו בחיים וכמובן שהספורט הוא חלק אינטגרלי וחשוב מאוד. מבחינתנו לעמוד על המגרש ולהתחרות זה סוג של ניצחון בפני עצמו".

יש לכם מחלקת נוער שמתפתחת יפה מאז שהמועדון הוקם. איך מסתדרים שם?

"לא פחות חשוב ואולי אפילו יותר היא החזרה של מחלקות הנוער לפעילות, אחד הרגעים המשמחים ביותר עבורי ברמה האישית היה לראות את האושר על הפנים של הילדים שהיו מסוגרים שבועות ארוכים בבתים ובממ"דים".

ליאור לוק בפעולה כמאמן (ספורטאי מכבי אשדוד בכדורעף)

 אתה ומורן מגדלים שלושה ילדים קטנים כשגם מסגרות החינוך עוברות שינויים. איך משלבים את השגרה הספורטיבית?

"ברמה המשפחתית כשיש שלושה ילדים בבית זה לא פחות מאתגר. אתמול לדוגמא יצאנו ב14 מאשדוד וחזרנו ב12 בלילה, זה מאוד קשה. ההורים שלי עוזרים לנו המון ויש לנו צי של בייביסטר, אבל מסתדרים. מכבי אשדוד זה ארגון הספורט הגדול באשדוד ואני שמח להיות חלק ממנו, זה ממש בית עבורי, ואנחנו כאן בכדי להישאר".

לסיום, מה השאיפה המקצועית?

"כמובן שהמטרה להמשיך להצליח כמה שיותר. אני מזמין את כולם להגיע ביום שלישי הבא במשחק הבית הקרוב מול הפועל כפר סבא וגם למשחק של הנשים יום אחרי פה באשדוד באולם "הקריה" מול הוד השרון. חשובה לנו התמיכה של כולם".

ליאור ומורן לוק עם שניים מילדיהם. מנהלים שגרה של ספורט לצד ביטחון ומשפחה (מתוך אינסטגרם)