בקהילה
תעודת לוחם: המילואימניק האשדודי נועם אוליאל
תושב העיר נועם אוליאל, גוייס כמו תושבים רבים עם תחילת המלחמה ובחודש וחצי האחרון הוא נלחם בעזה עם יחידתו בפלחה"ן גבעתי. תפסנו אותו ב"אפטר" קצר רגע לפני שהוא חוזר לשם לעוד כמה ימי קרב לא פשוטים לשיחה קצרה על המצב, החוויות והמחשבות להמשך: "אנחנו משתדלים להישמר כמה שיותר ולתת בראש, לחסל כמה שיותר מחבלים כדי שיהיה לנו שקט להרבה שנים בבית. אחרת כל המלחמה הזאת לא תהיה שווה כלום".
572 
תגובות
הדפסה
אוליאל: "גם מי שלא קשור למילואים נותן הכל, עוזר ודואג. זה מטורף''
תעודת לוחם: נועם אוליאל בן ה-27 גר ברובע הסיטי ועובד ב-ברבריני ובנאפו. האהבה הגדולה שלו היא אופני BMX, איתם הוא עושה פעלולים, תרגילי ברקסים, סלטות, טריקים ברחובות, רכיבה וכדומה. בימים כתיקונם תראו אותו הרבה על האופניים אבל לאחרונה, מאז פרצה המלחמה, הוא עמוק בעזה עם חבריו בפלח"ן גבעתי, אוגדה 12.
בשלישי בלילה השבוע הוא יצא ל׳אפטר’, משם המשיך למשפחה של חבר שנפל בקרב: "הלכנו משם לקבר, אין לו מצבה אלא רק חול וזה קשוח ממש" הוא נזכר. לאחר מכן הוא הספיק לרכב קצת, לפגוש חברים, לבקר במקומות האהובים עליו. ניכר כי הוא ממשיך לנסות להספיק הכל ב48 שעות שיש לו, אבל זה לא פשוט: "אני מתרוצץ בעיקר אבל כיף לחזור ולספר סיפורים. אנשים מסתכלים עליך ולא מאמינים שהיית שם".
אוליאל על מבצעי
בשיחה שערכנו איתו הוא מספר על החוויה שעבר: "מצאנו אמל"ח שלהם, פיצצנו פירים מרכזיים, עשינו מארבים, פשטנו על בתים. אני לא חושב שצריך לפחד אלא להיות בטוח בעצמך, להינעל על המשימה ולתת בראש. ברגע שאתה מפחד אתה יכול להיכנס לשוק ואתה לא רוצה להגיע לשם, אלא לתפעל את האירוע הכי טוב שאפשר – כל החבר'ה מחזקים אחד את השני. אני איתם מהסדיר ובלעדיהם לא היתי שם. אנחנו שומרים על אווירה טובה". במוצ"ש הוא חוזר לעזה ולא יודע מתי ישוב לאשדוד שוב פעם. תחילה הוא גויס לשמונה ימים ואחר כך לעוד 12 יום: "כל יום אנחנו מתקדמים כי תופסים דברים מטורפים אבל זה יקח זמן, זאת הולכת להיות מערכה ארוכה לדעתי כי רוצים לעשות הכל בתורה חכמה".
איך אתה מרגיע את המשפחה כשאתה נמצא רחוק?
"אני לא מדבר, אין טלפון ושום דבר שם. החפ"ק מ"פ דואג להעביר הודעה ביום למשפחות שהכל בסדר, אם מישהו נפצע מיד מעדכנים את מי שצריך. דואגים לנו להכל, החל מאוכל חם וחטיפים. ההירתמות של צה"ל נהדרת, החל מציוד, מזון ובגדים חמים ללילות. כיף לראות את האחווה, גם מי שלא קשור למילואים נותן הכל, עוזר ודואג. זה מטורף. אנחנו משתדלים להישמר כמה שיותר ולתת בראש, לחסל כמה שיותר מחבלים כדי שיהיה לנו שקט להרבה שנים בבית. אחרת כל המלחמה הזאת לא תהיה שווה כלום".
חולם על הרגע שתתעסק רק ברכיבה על האופניים?
"בטח. זאת אהבה גדולה אבל לצערי אשדוד לא תומכת עדין בסוג הזה של האקסטרים למרות שהוא אולימפי. בתחרות שהיתה פה בקיץ, קיבלנו יום אחד בשבוע אבל גם זה נפל כי לאנשים לא תמיד מסתדר – העיריה אמרה שאנחנו לא מגיעים הרבה אז חסמו את הכניסה. בכל מקרה, אני והחבר'ה שלי מפתחים את הסצנה חזק בארץ למרות שנאלצים לנדוד למקומות אחרים".
אוליאל
עוד כתבות
עוד כתבות
מבזקים - אשדודי
