נותר אלוף: מתקווה אולימפית – הפך למנטור למתאמנים אחרים

בגיל 21 בסה"כ, אחרי שנים של אימונים והצלחות - בעוד חבריו לדרך קוטפים מדליות על הפודיום בתחרות מסביב לעולם - החליט ניב כרמל לפרוש מענף הג'ודו בו נחשב כישרון גדול בעקבות שורת פציעות ספורט. כיום, עם מאות מתאמנים ומתאמנות בסטודיו אותו חנך לפני שנה – הוא מספר על חלום הילדות שנקטע מוקדם ("ראיתי את עצמי אלוף אולימפי שמייצג את ישראל בגאווה עם היד על הדגל"),על האתגר בלהיות מאמן של אחרים ("באים לדבר ולהתייעץ גם על זוגיות, זה גם להיות פסיכולוג"), וגם מה דעתו על "קיצורי הדרך" שקיימים בתחום ("למה להכניס לגוף חומרים כשאפשר להגיע לאותה תוצאה באופן טבעי?")

image 277 imageתגובות imageהדפסה
article

המיר את החלום האולימפי בהגשמה עצמית שלו ושל המתאמנים תחתיו. ניב כרמלי (צילום פרטי)

 

ענף הג’ודו במדינת ישראל נחשב למצליח ביותר מבין תחומי הספורט השונים וכזה שהביא להכי הרבה מדליות אולימפיות למדינתו הקטנה. שמות כמו ירדן ג’רבי, אורי ששון, יעל ארד, אריק זאבי, אורן סמדג’ה ועוד רבים ומוכשרים –  גרמו גאווה לאינספור חובבי ספורט, ועודדו ילדים רבים להאמין ביכולתם להשיג את החלום האולימפי.

 

גם ניב כרמל האשדודי בן ה-27 חלם את החלום האולימפי. בנסיבות אחרות, כרמל היה היום בדיוק בתקופת השיא שלו, מתחרה באליפויות העולם ונלחם להשיג את הכרטיס לאולימפיאדה – אלא שביש מזל גדול בדמות שורת פציעות ספורט  – חמש פריצות דיסק אותן חווה ועוד פציעה במיניסקוס שאילצה אותו לעבור ניתוח – הביאו לכך שמי שהיה נחשב אחד מכוכבי הג’ודו העולים של מדינת ישראל, נאלץ לפרוש בטרם עת ולתלות את החלוק הלבן.

מגיל צעיר, כרמל התאמן עם השמות הגדולים ביותר כיום של הענף במתחם ב’וינגייט’, כאלו שהפכו מזמן לחברים הטובים שלו.

 

“הכול התחיל בגיל 5 כשאבא שלי שפעיל בענף הכניס אותי לג’ודו. שבוע וחצי אחרי שהתחלתי להתאמן הייתה תחרות והוא אמר לי לנסוע גם אם במקסימום אני אפסיד. ניצחתי באותה תחרות ובעצם זה דחף אותי להישאר בג’ודו ולרצות להביא את עצמי כמה שיותר גבוה. בגיל 9 כבר הייתי אלוף ישראל וזכיתי כמה פעמים באליפויות”.

 

ש: במשך שנים סומנת ככישרון והיית על מסלול ההמראה.. עד שהכל נקטע באחת.

 

“לצערי פרשתי כבר בגיל 21 בגלל פציעה בברך שלא הצלחתי להתגבר עליה, אבל הקושי היה קיים גם במישור הכלכלי – קשה להשקיע את כל כולך בהיעדר תמיכה כספית. אני הייתי עובד במלצרות וגם אבא היה נותן לי כסף כדי שאוכל להתחרות בחו”ל, וזה גם משהו ששבר אותי.

“באמת שהייתי טוב וראיתי את עצמי מגיע רחוק אם לא חוסר התקצוב והפציעה ואפילו ראיתי את עצמי אלוף אולימפי. אחרי כמה פציעות ולא מעט אימונים אתה כבר מרגיש שהגוף מתחיל להישחק”.

 

sss

ניב כרמל (מימיו) לצד שגיא מוקי ואורי ששון (אלבם פרטי)

 

 

שנים לא יכולתי לראות תחרויות ג’ודו כי ויתרתי לעצמי

 

ש: בחזרה לתקופה בג’ודו. מה זה אומר להיות ספורטאי?

 

“להיות ספורטאי זה לדעת שכבר בגיל 9 אתה עושה שישה אימונים בשבוע ומגיל 16 בעצם חייתי בווינגייט באקדמיה למצוינות בספורט. מאוד אהבתי לעבוד קשה ושאני עולה מול יריב ובגיל מסוים אתה כבר עולה על המזרון ואתה אומר לעצמך ‘או שאני מנצח או שאני לא יורד מפה’. הייתי קם בגיל 16 ב6:00 בבוקר לאימוני בוקר והיו לי בין 2-3 אימונים ביום כבר בגיל הזה, הכול למען המטרה וזה הקטע בחיים שאתה מבין מה אתה יכול להשיג אם אתה באמת רוצה משהו ושהמטרה מקדשת את האמצעים.”

 

“עם כל מה שקרה אני לא מצטער על כלום, זה חיזק אותי והפך אותי למי שאני. הייתי גם אלוף ישראל מספר פעמים ומקום שני בתחרות המכבייה, והייתי פוטנציאל לאומי”.

 

ש. איך הרגשת אחרי הפרישה?

 

“אחרי שפרשתי לא הכרתי את עצמי כמו לפני שעשיתי ג’ודו. זה כאילו שקטעו לי יד ולא באמת ידעתי מה לעשות בלי יד. הייתי מתאמן בחדר כושר אבל זה לא היה אותו דבר. לאט-לאט התחלתי לסדר את החיים שלי מחדש וגם הייתה תקופה שהייתי חייל באותו זמן שפרשתי, אבל אני יכול להגיד שתמיד יש את הגוש בגרון הזה כשאני רואה תחרות ג’ודו או סתם סרט ספורט שיש בה הצלחה כמו ה’ריקוד האחרון’ של מייקל ג’ורדן וזה עושה לי משהו. יש בי משהו שמרגיש פספוס כי באמת שיכולתי להגיע רחוק בקנה מידה ארצי. שנים לא יכולתי לראות תחרויות ג’ודו כי ויתרתי לעצמי. המשפחה תמיד תמכה בי ולא היו לי מחשבות לחזור לזה”.

ניב כרמל בחדר הכושר הפרטי (מאור לוי)

 

 

ניב כרמל עם המתאמנים. "מדברים איתי בטלפון גם ב10 וחצי בלילה". (פרטי)

 

יש מתאמנות שמספרות לי על הזוגיות שלהן – בסופו של דבר אני מוצא את עצמי גם פסיכולוג”

 

התחום של אימוני כושר אישיים וקבוצתיים הפך להיות לטרנד עצום בישראל. יותר ויותר מיזמים ומאמנים ניצלו את אותה היציאה ממשבר הקורונה כדי להעלות את המודעות לספורט, כמו למשל בפיתוחים כמו ‘אבא חטוב’, ‘הרבלייף’ ועוד תוכניות אימונים שונות שחלקן הגדול בעיקר עובד על הצד הממוסחר.

 

ש: מה דעתך על כל הטרנדים החדשים?

 

“חלק מהשיטות היום של אימוני כושר באים מקטע עסקי והולכים פחות על הכיוון של השירות עבור הלקוח. אני מאמין שגם אם אתה הולך בדרך ישרה ואיכותית בסופו של דבר הכסף יבוא, אבל קודם כל צריך להעניק את העזרה הנדרשת לכל בן אדם. לפעמים יש מישהו שתגיד לו ‘אתה תותח’ ואז הוא יסתדר לבד. אצלי בניגוד לחדרי כושר אחרים וגופים אחרים, אם בן אדם משלם כסף כל חודש ואני רואה שהוא לא מגיע עוד יום ועוד יום, אז אני מטלפן אליו, מנסה להבין למה הוא לא מנצל את הכסף שהוא משלם בשביל זה. פה אנשים מבינים שהם באים להתאמן ויש פה גם ‘וייב’ טוב ומשפחתיות בין הרבה אנשים שהכירו דרך פה. יש פה מתאמנות שמספרות לי על הזוגיות שלהן ובסופו של דבר אני מוצא את עצמי גם פסיכולוג. מתאמנים מדברים איתי בטלפון גם ב10 וחצי בלילה”.

 

ש: יש יתרון בלהתאמן בבית ולא להגיע לצאת החוצה?

 

“לדעתי אין שום יתרון בלהתאמן בבית. קודם כל ברגע שאתה לא יוצא מהבית אז קל מאוד גם להתעסק בדברים אחרים כמו לרצות את הילד או לפתוח את המקרר. בשביל להתאמן הכי טוב ולהיות ב”זון” הנכון, אנשים עוזבים את הבית לשעה-שעתיים, באים לפה להתאמן ולהשתמש בזמן שלהם לעצמם וגם לצאת קצת משגרת החיים שלהם. התוצאות שהם מגיעים אליהן זה רק הבונוס”.

 

ש: מה דעתך על אלו שמנסים לפתור את בעיית המשקל דרך ניתוחים והזרקות?

 

” נכון שהיינו יותר צעירים והיה שיעור מתמטיקה בבית ספר והיינו יכולים לתת את התשובה הנכונה ישר ואם לא היינו מראים את הדרך אז התרגיל היה נכשל? זה בדיוק אותו דבר. אז עשו לבן אדם ככה קסם והוא נהיה רזה. יש אנשים שאוכלים עם העיניים וצריך להסביר להם לאכול עם הבטן ולהרגיש שאתה שבע – זה תהליך נפשי. למה להכניס חומרים לגוף כשאפשר לחיות חיים יותר בריאים ועל הדרך להשיג את אותה התוצאה? אני לא רואה בזה שום יתרון אלא אם נשקפת סכנת חיים”.

 

 

חי את עולם הספורט מגיל 5. ניב כרמל עם החלוק הלבן בתוך הסטודיו שברובע יא' (פרטי)

מעבר ל-“רק לעשות ספורט”

 

ש: מתי אתה מבין שהייעוד הבא שלך זה לאמן אנשים ולעזור באופן אישי?

 

“כשפרשתי מהג’ודו בגיל 21 התחלתי לעסוק בספורט כי הייתי צריך כסף בשביל עצמי ומיד עלה לי הרעיון של לעשות אימונים אישיים, וגם בצבא הייתי מאמן כושר של יואב גלנט. הייתי מעביר אימונים בטיילת של יא’ בחוץ בשביל זוגות ואחרי שנה עברתי ל’ביג’ שם היה לי סטודיו שם 50 מטר שגם גדל אחרי שנתיים. היום ברוך השם אני עם מתחם ענק פה של 360 מטר, 115 מתאמנים מגילאי 16 ועד זוג בני 84 ואין יותר מאושר ממני שאני מפתח את מה שאני אוהב כרגע”.

 

ש: מה דווקא מיוחד בתפקיד כזה עבורך?

 

“זה הרבה מעבר ל- “רק לעשות ספורט”. יש כאן דינמיקה בין אישית שלמה ומרתקת. אין דבר שיותר מספק אותי מזה שלפעמים מגיעה בחורה ששנים מסרבת לרדת במשקל והאמונה העצמית שלה מאוד קטנה ובסוף מגיעה לפה ומורידה 20 או 30 קילו ומרגע אחד שבו היא נכנסת עם ראש למטה ולא מסתכלת על עצמה במראה, היא מתמלאת בגאווה פנימית והביטחון אצלה רק עולה.

אני פוגש אנשים שעוברים פציעות ואני עוזר להם גם לשקם את עצמם (למשל אחרי תאונות דרכים ) ועצם זה שאני עוזר להם להשתקם בטח כשגם אני יודע בעצמי מה זה לעבור פציעה לא פשוטה, זה גם מעלה לי את הסיפוק”.

 

ש: תקופת הקורונה פגעה במתאמנים ולא מעט באלה שמתפרנסים מהענף – מאמני הכושר. איפה זה פגש אותך?

 

” הקורונה הייתה תקופה נוראית ואני בטוח שגם לא רק בשבילי ובמיוחד בהקשר הספורטיבי. אני שילמתי שכירות מלאה וכולם קיבלו סטירה והרבה מאמני כושר כמובן נאלצו לסגור את הסטודיו שלהם וחלק עברו לאמן דרך הזום והמחשב. גם המתאמנים עצמם, יש כאלו שזקוקים לספורט גם לא רק בקטע גופני, אלא גם נפשי שזה סוג של פורקן. אני פחות מאמין באימוני זום של לקחת מקל עם ג’ל כביסה ולקרוא לזה אימון”.

 

ש: לסיום, מה המוטו שלך לחיים?

 

“תחיה את האתגר. כל יום יש אתגר אחר ואפשר להשתפר בכל דבר”.

 

ניב כרמל עם המתאמנים. "מדברים איתי בטלפון גם ב10 וחצי בלילה". (פרטי)

imageעוד כתבות

imageתגובות

בודק...