עורף חזק: בני ובנות הזוג האשדודים של המגוייסים למילואים

לימור אדרי, אחות בביה"ח 'אסותא' ואמא של ריין בת השנתיים, נמצאת כבר מתחילת המלחמה בבית עם הילדה לבדה.

בעלה אביעד, שעובד בימי שגרה כמפעיל ואחראי הבריכה ב'בית לברון'- נמצא כעת בצפון בתפקיד לוגיסטי וחשוב. היא, מתוקף היותה עובדת חיונית, ממשיכה במשמרות ומשתדלת להסתדר בצורה הטובה ביותר, כאמא, כאחות בבית החולים וכאישה בפני עצמה- עם כל הקושי שבדבר.

"אמרתי לריין שאבא במילואים, שומר על ארץ ישראל. היא כל היום שואלת עליו ואומרת שהיא רוצה את אבא. מבחינתי, אני בסדר עם הלבד כי גם ביום יום יוצא לנו בדרך כלל לעבוד משמרות הפוכות, אבל בלילה מאוד קשה ומפחיד".

היא מסכמת: "אני משתדלת לתפקד רגיל עד כמה שניתן, גם העבודה שלי במחלקת הילדים דורשת ממני סוג של חסינות וריכוז. לפעמים אני הולכת לעבודה להתנתק מהמצב, אבל זה הולך איתי לכל מקום- אבל אנחנו חזקים, גם בשביל המשפחות שלנו, גם בשביל החיילים ובשביל כל המדינה".

במקום האהוב עלייהם בימי השגרה- לימור, אביעד וריין

יובל לבני, הוא בן זוגה של ג'יסל צ'רביס, לוחמת קרק"ל במילואים – אשדודית במקור, והיום הם מתגוררים יחד ברמת גן. ביום יום, ג'יסל עובדת בסטארטאפ ויובל הוא שחקן תיאטרון. בבוקר של ה-7.10, היא נקראה להגיע לאזור אשקלון למילואים לזמן בלתי מוגבל והוא נשאר בביתם, צמוד לטלפון.

"בבוקר שבו הכול התחיל בדיוק חזרנו מ-4 ימים באילת" מספר יובל "קמנו ב-6 בבוקר במיטה שלנו לאזעקות על גוש דן. אני מודה, בהתחלה כשקראו לה לאזור אשקלון זה היה מאוד מפחיד ואפילו ביקשתי ממנה שלא תלך, אבל הבנתי שזה חשוב לה ושהיא הולכת לעשות משהו משמעותי.

מאוז מוזר להיות זה שנשאר בבית כשהיא הולכת, אני שוחררתי ממילואים לפני שנה וחצי וביקשתי גם כן להגיע, אבל זה לא הסתדר בינתיים. ג'יסל היא האישה הכי חזקה שאני מכיר, לא רק בגלל שהיא הייתה לוחמת קרק"ל, זה רק חלק מהעוצמות שלה ומבחינתה ללכת למילואים היה דבר מובן מאלייו".

איך זה מרגיש עכשיו, אחרי 21 יום?

"זה לא פשוט, הדאגה השתנתה ועכשיו זה בעיקר התחלף בגעגוע. כולם רוצים שזה כבר ייגמר ונוכל לחזור לחיים שלנו. אני מאוד מתגעגע אליה ומוזר לי לישון לבד, פתאום לחזור לחיות כמו סוג של רווק. אבל אני מעסיק את עצמי, אני מופיע המון עבור חיילים וילדים בהתנדבות, וזה שומר אותי שפוי".

נהנים מאפטר בבית הוריה של גי'סל באשדוד

בני/בנות הזוג שלכם יצאו למילואים? הנה 5 טיפים שיעזרו לכם מפי הזוגות שלנו:

1. מצאו לעצמכם פעילות שתגרום לכם להרגיש שאתם תורמים- זה לא משנה אם זו עזרה מחוץ לבית או מרחוק בזמן שאתם בבית, כל עוד תעשו משהו שגורם להם להרגיש סיפוק ותרומה, התחושה שבני/בנות הזוג שלכם תורמים ואתם לא, תתנדף.
   
2. התעדכנו עד כמה שניתן עם האהובים שלכם, והתעדכנו פחות בחדשות- הדאגה לא תחלוף ושום דבר לא ישתנה אם תשבו מול מסך הטלוויזיה או הנייד. הקפידו להתעדכן עם בני ובנות הזוג כשהם פנויים ויכולים, אך אל תשקעו לעדכונים רצופים מדי שרק יגבירו את החרדה והדאגה. 
3. הקיפו את עצמכם באנשים שנמצאים סביבכם ועוזרים לכם- משפחה, חברים, מסגרות חברתיות שפועלות בזמן חירום- כל אלו יכולים לעזור לכם לעבור את התקופה הזו בקלות ולא להרגיש בדידות לא רצויה. 
4. התחברו לאנשים נוספים שנמצאים באותו מצב- מספיק רפרוף ברשתות החברתיות כדי למצוא עוד בני או בנות זוג של מילואימניקים שכנראה חולקים איתכם את התחושות שבליבכם, ולדבר על הדברים עם אדם נוסף שמבין יכול מאוד לסייע לתחושה הכללית שלכם. 
5. זכרו שגם הם מתגעגעים ורוצים לחזור הביתה- אל תעדכנו את בני ובנות הזוג שלכם על כל נפילה וכל דבר שמתרחש ברחבי הארץ, הם מעודכנים במה שהם צריכים לדעת כרגע מפי המפקדים שלהם. גם אל תכעסו עלייהם על כך שהם לא בבית כל כך הרבה זמן, אל תגרמו להם להרגיש שהם 'נטשו' אתכם או שהם העדיפו ללכת למילואים מאשר להיות איתכם בבית. הבינו שאם לכם קשה בבית הנעים והבטוח, להם קשה פי כמה. תמכו בהם ותנו להם חיבוק, גם מרחוק.

שכולם יחזרו בשלום!