בקהילה
מכניס צבע למציאות: תכירו את "אמן המיגוניות" אליסף מיארה
אמן הגרפיטי אליסף מיארה, הוא אשדודי במקור שגר בעוטף עזה. לפני כ-14 שנים, לאחר מבצע 'עופרת יצוקה' פנה לוועד ביישוב שלו (שוקדה) ושאל האם הוא יכול לצייר על המיגוניות. מאז ועד היום הפך מזוהה יותר מכל עם הפיכת המיגוניות האפורות למיצג אמנותי המשתלב במרחב, מכניס מעט אופטימיות וחיוביות אל המציאות הלא פשוטה של ירי ואזעקות. עתה, בעקבות מלחמת חרבות ברזל, הוא הפסיק לצייר ומספר: "אני מבטיח שאחרי המלחמה אחזור לצייר וגם נשפץ את החורים שנעשו במיגוניות בעקבות הירי"
555 
תגובות
הדפסה
אליסף מיארה: "רציתי ''לנרמל'' את המציאות של התושבים". צילום - שלומי טרבלסי
מוסיף צבע למציאות: כבר למעלה מעשרים שנה של מציאות בלתי מתקבלת על הדעת של ירי מרצועת עזה, כשאזעקות חוזרות ונשמעות כל מספר חודשים. החרדה עולה ויורדת בכל פעם מחדש ואולי הפעם, כולנו מקווים, יהיה סוף אחר לסרט הרע הזה.
מי שבכל השנים הללו ניסה מעט לשדר אופטימיות ורוגע הוא אמן הגרפיטי אליסף מיארה, אשדודי במקור שעבר לגור במושב שוקדה לאחר שהתחתן. מזה 14 שנים שאליסף מצייר על מיגוניות, בניסיון להפוך אותן למשהו פחות קודר ואפרורי בנוף, כשהן מגיעות לישובים וסביבתם.
האמנות של מיארה חצתה מהר מאד את גבולות העוטף וגם באשדוד הוא זכה לעטר פרויקטים, כשבין היתר הוא אחראי על ציורי הקירות בריבועים בטיילת, ציורים ברובע י"א, בשוק, פרויקט ברובע א' על עמודי חשמל, בבתי ספר וכדומה. "אני מאד אוהב לצייר באשדוד, נוף הילדות שלי" מספר לנו מיארה וממשיך: "כנראה שזה יצא טוב כי מכל עבר החלו לזרום אלי פניות עם בקשות לצייר גם אצלם".
אליסף מיארה בפעולה. צילום - שלומי טרבלסי
מנסה "לנרמל" את המציאות
בתחילת דרכו הוא היה מורה וגם כיום הוא ממשיך לשלב בין חינוך לציור, אבל עם הזמן הציור תפס יותר מקום, עד שהעיסוק המרכזי שלו כיום הוא ציורי קירות. כאשר ניסינו להבין מה הניע אותו לצייר על מיגונית, הוא הסביר: "מיגונית היא מקלט והניחו אותה בהקשר של הפצצות מעזה. אצלנו במרחב העוטף יש המון 'צבע אדום' וזה משמעותי בנוף חיינו לצערי. ביום-יום , אתה הולך ויש סביבך המון מיגוניות, שלא היו שם לפני שבאת – פשוט מניחים אותן והולכים. צריך להיות שם כדי להבין ששמים אותן במקומות אסטרטגים כמו גינות שעשועים, בתי ספר וגנים. הדבר הזה חוסם את כל המרחב, במבנה שהוא מקלט".
מיארה הוסיף: "מהמצב הזה רציתי "לנרמל" את המציאות של התושבים. התפקיד של מיגונית הוא חשוב כי הוא משרה ביטחון לילדים, וזה שהתפיסה היא של התמגנות במקום התקפה זאת בעיה אחרת. אני הקטן, שנמצא בקצה מול עשרות מיגוניות, רציתי לעשות משהו נחמד שיהיה נעים להיות בו. עבור ילדים שסובלים מפוסט טראומה, הצבע והציור על המגיונית הופך את זה, עבור הילדים, למשהו נוח יותר כי יש לה 'שם'. מיגונית תותים, נוף, חמניות, גלידה, ירקות. כך אני נותן למבנה שם חדש וזה מקל על הילד".
צילום - שלומי טרבלסי
לאחרונה מיארה חזר אל העוטף, אחרי שעבר עם משפחתו לגור בי-ם בגלל המלחמה: "אני מבטיח שאחרי המלחמה אחזור לצייר וגם נשפץ את החורים שנעשו במיגוניות בעקבות הירי. בסופו של דבר התושבים אוהבים את זה, במיוחד שאני מתוכם. ברגע שאתה גר שם זה לא ששלחו מישהו מהמרכז שיבוא ויצייר. זה צמח מהשטח ולכן זה פרויקט שהצליח בהרבה מובנים. צורך שעלה בטבעיות עבור כל הצדדים".
צילום - שלומי טרבלסי
עוד כתבות
עוד כתבות
מבזקים - אשדודי
