אני פנתרה: תכירו את קבוצת הכדורגל נשים "מכבי פנתרות"

שיפור מקצועי – ותכנון לעלות ליגה:

הילה מספרת כי לאחר שהתחלפה ההנהלה הקודמת, הייתה נסיגה משמעותית ברמה המקצועית – שגררה שורת הפסדים על הדשא שהעכירו את האווירה:

"היום אנחנו מרגישות ורואות  את השיפור מאז ימינו בקבוצה הקודמת, היינו מנצחות משחק אחד בעונה שלמה, שזה מעט מאוד. עכשיו הכול יותר מסודר, אנחנו במקום השני בליגה מתוך 9 קבוצות שרצות יותר זמן מאיתנו. קבוצות ושחקניות וותיקות יותר מוכרות ומנוסות יותר מאיתנו"

"קבוצה שהפסדנו להם 8-0 לפני 3 שנים  נכון להיום זה כבר 4-0 , משמע שיש שיפור” אומרת הילה בהתרגשות. "נכון לעונה זו, ניצחנו את כל המשחקים שלנו מול עירוני, מה שמוכיח את ההבדל בגישה של המועדון עצמו. בסופו של דבר הכול עניין של השקעה, לנו מאוד היה חשוב היחס, התמיכה העידוד וההשקעה. והינה ויד ביד עם ההנהלה הגענו להישגים.”

“הבנות, הן היו הטריגר להקמת הקבוצה.” אומר סער גינזבורסקי , ספונסר וחבר הנהלה. ”הם רצו שאנחנו נמשיך יחד אנחנו והן, משם כל הרעיון התחיל. הקבוצה הוקמה גם במטרה להתמקצע יותר, להשקיע יותר, לנצח יותר, גם אם בהתחלה לא היה פשוט בכלל. ראש העיר ד”ר יחיאל לסרי גם מאוד תומך בכדורגל נשים ובכלל בספורט שנשים משתתפות בו ואני מאוד מעריך אותו על כך".

אחת בשביל כולן, כולן בשביל אחת (צילום :חן קריפיצר)

כולן שוות על המגרש:

הפנתרות מורכבות מנשים בכל מיני גילאים , יש בנות 16 ויש בנות 30, כאשר לכולן יש מטרה משותפת "ברגע שיש לכולם את אותה המטרה, זה כבר לא משנה מי אתה חשוב שאתה רוצה את זה מספיק. זה לא משנה אם את קופאית ברמי לוי או עובדת בהייטק כאן כולן שוות!" מדגישה הילה.  כנראה שאפקט המדים עושה את שלו כאשר כולן עם מדי הקבוצה, הופכים לאחד…או…אחת במקרה הזה. בכל אופן, זה דבר יפה לראות ולחוות ובאמת לתת הזדמנות לכל אחת באשר היא.

כדורגל זה לא רק ספורט גברי

בתקופה כזאת שאנחנו יותר מודעים לתזונה ולספורט, למה לנו לקטלג ספורט לנשים וגברים? הרי כדורגל משלב ריצות, עבודת רגליים, סיבולת לב ריאה. בנוסף מלמד שותפות בין השחקניות, מחשבה ואסטרטגיה. נו מה רע? ובפן נוסף, העולם כיום בכלל שועט לעבר קבלת השונה, ומשתדלים כבר לא להגיד שוורוד זה לבנות וכחול לבנים. שכל אחד יעשה מה שמתאים לו והוא אוהב.

לאחרונה נפתחה קבוצה של ילדות טרומיות גילאי 10 , ויש היענות מטורפת של ההורים שהבינו כבר מזמן שצריך ללכת עם מה שהילדה אוהבת ולא כולן אוהבות בובות איפור וריקודים . יש בנות שאוהבות לבעוט בכדור לשער.

הילה רבייב (21), המשחקת בתור בלמית, אוהדת כדורגל מאז ומתמיד, באה מבית ארגנטינאי מה שכנראה חייב אותה להיות קשורה לעולם הזה. “גם הנשים גם הגברים כולם חלק מזה” מדגישה בפניי. את שירותה הצבאי עשתה בכיפת ברזל , לרוב הייתה קרובה לבית במרחק שעה-שעתיים נסיעה ועדיין הגיעה לאימונים.“הייתי בחוגים של כדורגל מגיל קטן , לשחק זה היה מאוד חובבני מצידי עד שהבנתי שיש קבוצה והתחלתי לשחק בצורה מקצועית. עד שהגעתי לעירוני לא היה לי קשר למשחק בליגה לפני זה."

איך אתן מול החברות לשעבר בעירוני, הקבוצה הקודמת?

“יריבות אין, אנחנו הרבה זמן בליגה ואנחנו כבר מכירות את השחקניות שפעם ניצחו אותנו. על המגרש קשה להיות יריבים. ככל שעולים ברמה חייבים להיות מרוכזים, אי אפשר לנסות לריב, מנטלית גם יוצאים מהמשחק בהרגשה רעה, כי התעסקנו בשטויות .”

לקבוצה הגיעו רק נשים עם ניסיון בכדורגל?

“בכלל לא, יש בנות שבחיים לא נגעו בכדור והגיעו לקבוצה שלנו. זה מצחיק אבל עלה המשפט “לא נוגעים בכדור עם היד” כמה פעמים בהתחלה."

עד כמה זה מהותי הקשר מול ההנהלה בעינייך? הרי בסופו של דבר אלה אתן שם על הדשא… 

“לא חסר לנו שום דבר. הם תמיד שם בשבילנו גם כשקורה שמשחקים ומשהו מתפקשש בדינמיקה והכל, ההנהלה עוצרת את כולם ומתכננת יום גיבוש. אין מצב שיש משהו לא טוב שקורה ומטאטים מתחת לשטיח. אמנם השחקניות הם אלו שבסוף על המגרש אבל חלק גדול מאיך שהמשחק שלנו יראה זה ההנהלה, אם ניכנס למשחק בלי צעקה אחרונה מהמאמן שלנו ניכנס לא מרוכזות. כל העיסוק המקצועי בכדורגל זה משהו מאוד מנטלי גם, האימונים המשחקים. ההכנה למשחק והכנה לאימון שונ,ה לאט לאט את לומדת מה את צריכה לעשות. המאמן שלנו למד להכיר אותנו ולתת לנו מה שאנחנו צריכות.”

רואה בזה פרויקט חיים (בצילום : יגאל זריהן מתוך אתר ההתאחדות לכדורגל בישראל)

אגדת עבר על הקווים:

המאמן של הקבוצה לא אחר מאשר יגאל זריהן – שחקן העבר האגדי של עירוני אשדוד המיתולוגית, , אשר אימן במכבי עירוני ועבר מאוגוסט 2021 לאמן את הפנתרות כאשר הוקמו .

“כשהוא הגיע היינו כולנו בהלם שמדובר בו, הוא סוג של אגדה פה באשדוד. יגאל תמיד היה מאמן של קבוצות גברים, פעם ראשונה שהוא אימן נשים זה היה איתנו. היה לו קשה בהתחלה להתרגל כי המנטליות היא שונה קצת. יש הבדל בין לצעוק על גבר לצעוק על אישה, עם הזמן הבין שאפשר לצעוק עלינו באימונים בלי לפחד שנלך לבכות בצד". מספרת הילה.

"הוא רואה בזה פרויקט חיים,כולנו רואים בזה סוג של שליחות. היום יש אימון כולן מגיעות זה רציני. הרבה מאמנים לא עפו על הרעיון. גם לו לקח יומיים לחשוב ושהחזיר תשובה אמר שהוא בפנים ,ובפנים בכל הכוח”, מספר גינזבורסקי.

 אני שואלת את הילה מה החלום שלה… 

“החלום והמטרה-בשנה הנוכחית לעלות ליגה. בשביל לעלות ליגה צריך לעלות ל2 המקומות הראשונים, אפשר להישאר היכן שאנחנו שזה מקום שני או לעלות למקום הראשון .

הקבוצה מקבלת פנתרות חדשות המעוניינות להצטרף למשפחה,

אז אם את מעוניינת ותרצי להתנסות בכדורגל בקבוצת נשים , הדרך לשם קצרה>

נייד משה פרץ בן משה- מנהל בפועל 051-2382812

טל אספרומס – יו”ר אחראי על כל הפרויקט 052-2523410