דרבי הנשים נצבע הפעם בצהוב: 2:0 לדולפינות על הפנתרות

שמחת המנצחות. שחקניות הדולפינות חוגגות (צילום: מדיה עירוני)

לא הבאתי גרעינים:  התכוננתי למשחק הדרבי מצוידת בבגדים חמים בעיקר, אולי למי שרצה אחרי הכדור חם אבל לכל השאר בטוח קר, ואתמול היה ערב קריר בהחלט.  העדפתי תחילה לעמוד איפה שחברי ההנהלה וספסלי השחקניות כדי להיות קרובה להתרחשות, אך מאחר והייתי ללא חולצת "עיתונאית" ולא חתמתי על טופס (מי יודע שיש דברים כאלה בכלל..), "גורשתי אחר כבוד" אל היציע לעמוד לצד האוהדים.

אציין שאני לא הולכת למשחקי כדורגל וזאת הייתה הפעם הראשונה, אז למזלי (כמה טוב השם) נוכחתי לדעת שיש לי המון פינות לעמוד בהן ולצפות במשחק. כתבתי בעבר על הפנתרות ועל סמך תוצאות מפגשי העבר, הייתי בטוחה שהן ינצחו שוב את הצהובות, אך הכדור הוא עגול וכך גם הגורל והפעם הן הפסידו לבנות עירוני ולא זכו להבקיע אף לא גול אחד.

הדולפינה שהביסה את הפנתרה: מעל ראשן של הקבוצות מרחף עדיין סיפור הפיצול שהביא להקמתן של קבוצת  הפנתרות, עליו כתבנו בעבר. הסיפור מסרב לעזוב ועדין מעסקי את חברי ההנהלה, גם של עירוני וגם של הפנתרות, שאולי כלפי חוץ משדרים עסקים כרגיל אבל את המתח והיצרים ניתן להרגיש באוויר.

מודה שבתור מישהי שלא ראתה הרבה גולים בחייה, לא ממש הבנתי אם איכות המשחק היא גבוהה. הרבה מסירות מצד לצד, כדור שעף מעבר לגדר וכמעט התגלגל לכביש, המון בעיטות באוויר ודווקא כישורי תאטרון לא רעים בכלל שהציגו חלק מהשחקניות.

אבל למען האמת, אל מול המתח על הספסל וביציע,  לחיצות הידיים בין השחקניות בסוף אחרי שהבנות מעירוני ניצחו בזכות שני שערים אל מול אפס של הפנתרות, היה מחזה ספורטיבי יפה לעין ובהחלט שווה את ההגעה.