בשבוע הבא: מופע הבכורה של לבנת בן חמו בפסטיבל מדיטרנה

תעשיית המוזיקה היא אחת הקשות, לא? מה הכי קשה מבחינתך עכשיו כשאת "בצד השני"?

"אני חושבת שהכי קשה זה להיות בסטטוס שבו אני נמצאת בשלב ה"פריצה" – כלומר אישה בשנות ה- 30, נשואה ואמא לשתי בנות שמצד אחד צריכה להמשיך לנהל בית ומצד שני לנסות להחזיק את כל הדבר הגדול הזה ולהתפרנס במקביל, יחד עם החלום הזה שדורש לא מעט השקעה כספית – עלויות של הפקה, קליפים וכל הנדרש – עבודה בדיגיטל, מופעים, חזרות, נגנים, גרפיקות… אני עושה הכל וזו עבודה לא פשוטה, בטח בהתחלה. כמו עסק קטן בצמיחה. כל אמן שאנחנו רואים שמצליח היום יש מאחוריו צוות ונכון להיות אני הצוות. יש איתי אנשים טובים שאני מתייעצת איתם ונותנים לי המון טיפים כמו למשל איפה כדאי להופיע, מה קצת ההתקדמות הנכון וכו'. זה לא פשוט. גם מאוד קשה למצוא מנהלים טובים ויש אתגר, אין ספק – בעיקר לקום כל בוקר ולהחזיק את האמונה בעצמי: שאני טובה, ראויה, יש לי מה לתת וגם אם אמרו לי כל השבוע האחרון לא מחר יגידו לי כן".

עוד לא ראינו אותך בהופעה (בקרוב, כן), אבל ממה שראינו עד כה את 'חיית במה' ופורחת באור הזרקורים…

"קודם כל תודה. עם זאת אני מוצאת שיש הבדל גדול בין להיות אשת התוכן, לעמוד על הבמה ולהנחות אירוע או לראיין מישהו ביחס ללעמוד על הבמה ולהיות רגע בצד השני – זו שאולי בוחנים אותה עכשיו, אולי שופטים אפילו. במיוחד כשמדובר ביצירה אישית שלי, במוזיקה שלי… לתת שיר חשוף שאני מספרת דרכו על עצמי. עבורי זה ממש אתגר, בעיקר כשאני נוגעת בנושאים אישיים שי כמו המשפחה שלי, או זוגיות… הרבה פעמים אני מרגישה שיש "לבנתיות" – לבנת של אשדוד, לבנת של גלי צה"ל ולא תמיד אני מצליחה לחבר בין הדברים. קל לדבר על שיר שכתבת על אמא שלך למשל אבל כשמישהו מכיר את אמא שלך, או שאמא שלך יושבת מולך זה קצת שונה ומורכב".

הסינגל הראשון שלך – לא צמצמת את הקהל שלך בבחירה לפרוץ דווקא איתו? הוא שיר מאוד נשי יחסית…

"כשגבר שר בלשון גבר אף אחד לא אומר שזה שיר גברי, אבל לרוב כאישה שרה מנקודת המבט שלה זה הופך לשיר נשי. אני רואה בשיר הזה שיר לכולם… לכל אחד ואחת יש את האמא שלהם, בין אם היא חיה או הייתה משמעותית או פחות ולכל אחד היא כואבת בצורה כזו או אחרת. גם אם אני מדברת בלשון נקבה זה לא אומר שאחרים לא יכולים להתחבר לזה. נכון, זה שיר מאוד ספציפי ולא גנרי או פופולארי. זו הייתה הבחירה האמנותית שלי – לא הבחירה הכי מיינסטרימית בעולם, על אף שההפקה שלו די 'פופית' מבחינת הז'אנר. בחרתי בו כי אני חושבת שהסינגל הראשון חייב להיות עם אמירה ועם זהות – משהו שרק אני יכולה לשיר".

איך את מגדירה את הזהות שלך כאמנית?

"יש לי כמה משבצות שאני יושבת עליהן, והן לא חדשות: מרוקאית, דתייה, האישה מהפריפריה שהצליחה להתברג בעולם הברנז'ה, אמא… הזהות המוזיקלית שלי עדיין לא כזו מוגדרת בעיניי הקהל, בעיקר מכיוון שעד כה שחררתי רק שיר אחד. הרבה פעמים בעבר ידעתי מי אני כלבנת כאשת תקשורת אבל כמוזיקאית – באיזושהי נקודה הבנתי שמי שאני כשדרנית, זו אותה לבנת, אני פשוט כותבת שירים – לפעמים עם אחרים אבל אני תמיד על הטקסטים. אני מאמינה שככל שאני אפרסם יותר שירים כל הקצוות יתחברו ויבינו מי אני. אני פועלת בעיקר מהלב ואני חושבת שזה מה שמחבר את הכל. אני כן יכולה להעיד על עצמי שהמטרה שלי היא לאו דווקא לבדר אלא לומר משהו על העולם. אולי לנחם, לחזק, להשתתף עם מישהו במשהו שהוא חווה. השאיפה שלי זה להגיע לאנשים במובן הכי רחב שאפשר. אני לא מתכוונת לעשות מוזיקה כדי לרצות מישהו ושואפת הכי רחב שאפשר, זה יתבטא גם במוזיקה מבחינת ההפקה המוזיקלית ויחד עם זה אני לא מוותרת על הטקסטים".

מה החלום? רואה את עצמך עושה "ערב טוב קיסריה"?

"בעתיד? לגמרי כן. במופע שלי אני מתכוונת לפתוח דלת, ומזמינה את כל מי שרוצה לשמוע מקרוב עליי, על התהליך שלי מהמקום שהגעתי ממנו – משפחה דתית מאשדוד למקום מאוד שונה באופי שלו – המרכז של המרכז וכל הדבר הזה, הדרך הזו מהבית אל סוג של גלות והחזרה הביתה, כשאני אחרת – לא מי שהייתי… זה סיפור של זהות ועד כמה אני יכולה להיות חופשיה להיות מי שאני. אני חושבת שכל אחד יכול להתחבר לזה".

היה לך ברור שמופע הבכורה יהיה באשדוד?

"כן היה לי רצון כזה ואני מאוד שמחה שזה מתאפשר. פניתי למנהל האמנותי של פסטיבל מדיטרנה ואכן המופע יתקיים במונארט – יהיה מופע מאוד אינטימי. אני יודעת שיגיעו משפחה וחברים וגם אנשים שבא להם לחוות תרבות שהיא קצת שונה ממה שרגילים לשמוע, להיחשף לדברים חדשים ויש בהם פתיחות וכמובן לתמוך במוזיקאים צעירים, בתחילת הדרך המוזיקלית".

לכרטיסים לחצו כאן