קבלת שבת – קורל אסולין
בגיל 18 עברה תושבת רובע ט''ו, קורל אסולין, לגור אצל אביה, יחד עם אחים שלה. מאז היא על תפקיד ה-אמא של הבית וזאת שדואגת לבישולים ניקיון וכמובן שגם לסעודת שבת. היא עוסקת בתחום היופי, הבישול והאפייה – ועכשיו היא מדברת על השבת האשדודית שלה.
מארגנת תיק, פירות והולכת לים ברגל. קורל אסולין
קורל אסולין היא בעלת קליניקת יופי לטיפולי ציפורניים וריסים אשר מנוהלת בביתה. היא מעידה על עצמה שכבר בגיל 22 הגשימה חלום מאחר וברשותה עסק עובד "עם עבודה שלא ארצה להחליף לעולם", לדבריה. מצד שני, היא טוענת שדבר אינו מובן מאליו בחיים והיא מודה על ההצלחה אליה הגיעה.
אסולין אוהבת לקום בבוקר ללקוחות שלה ולתת להם שירות: "אני מאושרת שיש לי את האופציה לגרום למישהי להרגיש טוב יותר עם עצמה ולעשות שינויים כמו חידוש ציפורניים, ריסים או סידור רגליים.
מעבר לכך היא עוסקת בתחום הבישול והאפייה: כבר בגיל קטן היא הייתה נכנסת למטבח עם אמא שלה ומתחילה לאפות עוגות ממתכונים שהייתה רואה בספרים: "אמא הייתה חוזרת מהעבודה ולא מאמינה שזה מה שהכנתי בגיל 8 לבדי".
אגב, לא הרבה יודעים אבל אסולין שקלה 120 ק"ג כאשר התגייסה לצבא וברגע שקיבלה החלטה לרדת במשקל היא עמדה בה – היום היא כבר 55 ק"ג פחות והשאלה המתבקשת היא איך עשתה זאת? התשובה: "כח רצון. להתחיל לשנות את הרגלי האכילה ולהוסיף ספורט – זאת הדרך המנצחת – אין קיצורי דרך".
מתי את מתחילה לתכנן את הסופ"ש שלך?
"הארגונים לסופ״ש מתחילים מיום רביעי, אם זה לרדת לשוק של אשדוד לקנות ירקות ופירות לבישולים. ביום חמישי אני סוגרת את הקליניקה וממשיכה לניקיונות. בערב יוצאת עם חברות לדרינק ב-ברבריני או בג'ודה".
מי אחראי על סעודת השבת?
"אצלי בבית מאוד אוהבים אוכל מסורתי עדתי מרוקאי. אני עושה קוסקוס, דגים, מטבוחה, קציצות ועוד. גם בשישי בצהריים, ברגע שאני מסיימת לבשל הכל אני עושה כריך של שישי עם שניצל ומטבוחה – אני מזמינה חברות וחברים".
איך נראית שבת בבוקר אצלך במשפחה?
"שבת בבוקר בקיץ תמיד מתחיל בלקום בכיף, לאכול עוגה, לשתות קפה יחד עם אבא שלי והאחים שלי. כרגע אח אחד בטיול של אחרי צבא בדרום אמריקה והשני בארה"ב, אז בינתיים, גם בלעדיהם אני מארגנת תיק ופירות והולכת לים ברגל – זה ממש חמש דקות הליכה מהבית שלי. כאשר מתחילה השקיעה אני ואבא שלי עולים על בגדי ספורט ועושים הליכה בכל הטיילת".
שתפי אותנו בזיכרון ילדות שלך משבת?
"הזיכרון הכי טוב שהיה לי בילדות בשבת זה שהיינו הולכים לים אני, אבא שלי ואחים שלי. היו מדוזות על החוף והיינו ״צדים מדוזות״ – חופרים להם בריכה בחול ושמים אותם שם. תמיד היה נדבק עלינו זפת ואבא שלי תמיד היה יושב ומנסה להוריד לנו את זה".