"משהו של פעם בחיים": חיים כהן האשדודי שלנו באולימפיאדת פאריז

האולימפיאדה השנה היא לא עוד סתם תחרות עבור המשלחת הישראלית שמונה כ-88 ספורטאים וספורטאיות. בזמן שכל אחד ואחת מהן יעלו לזירות השונות וינסו לקטוף מדליה, מיליוני אנשים במדינה, כולל לא מעט מפונים מהצפון והדרום, וכן חיילים שמסכנים את חייהם בעזה ובגבול לבנון – ייצפו בהם בגאווה גדולה.

לצד תחושת המחויבות והאמפתיה של אנשי המשלחת בצל המלחמה בארץ, יש גם רגעים לא נעימים שהם נאלצים לחוות רק בשל היותר ישראלים. בימים האחרונים מספר ספורטאים קיבלו איומים על חייהם, כשמה שמציף את המשלחת זה אותו אירוע טראגי שהתרחש באולימפיאדת מינכן ב-1972, עם הטבח הנורא שגבה את חייהם של 11 ספורטאים ישראלים.

בתור אחד שהוא יותר מהמבוגרים במשלחת. איך אתה חווה את החשש הזה?

"ביום יום בתוך הכפר אתה לא מרגיש עוינות ורוב הספורטאים מגלים אמפטיה וחיבה אחד לשני . יכול להיות שבמשחקים עצמם תהייה עויינות והפגנות. הכפר האולימפי מאובטח בצורה בלתי רגילה כך שאין מקום לדאגה".

שמעת על ספורטאים שקיבלו הודעות איום כאלו?

"חלק קיבלו הודעות אבל זה הועבר למי שצריך".

עד כמה בשנה כזאת יש התרגשות ושליחות גם אצל השחקנים?

"כל השחקנים וגם החריגים שמחו להיות מוזמנים ולהיות חלק מהקבוצה האולימפית. כולם גאים ומתרגשים ומרגישים מחויבים להצלחה ביחוד בימים קשים אלו".

מה המטרה המקצועית של הנבחרת בטורניר?

"המטרה הראשונית לנצח את מאלי במשחק הראשון ולאחר מכן יהיה קל לסמן מטרות. יש לנו גם משחקים נוספים בשלב הבתים נגד פרגוואי ויפן".

חיים כהן. לא חושש מהעוינות כלפי המשלחת הישראלית (באדיבות ההתאחדות לכדורגל בישראל)