לימור אוזן, אלמנתו של אלי אוזן ז"ל: "אם רק מישהו היה מגיע, הם היו יכולים להינצל"

אלי אוזן ואביו אריה השם יקום דמם

בלתי נפרדים, בחייהם ובמותם: אריה אוזן הי"ד (68) קצין הביטחון בשגב שלום ושני בניו, אלי אוזן הי"ד (42) שף במסעדת "סלון יווני" באשדוד ורון יבדל"א, אחיו הצעיר ממנו בעשור- היו מבלים יחד כמעט בכל סוף שבוע, יוצאים לדוג יחדיו בחוף זיקים.

בשבת השחורה ב-7 באוקטובר, רון לא התעורר ובכך ניצל מהטבח הנורא. הוא מתאר את השעות האחרונות בהם היו יחד בארוחת שישי, עדיין באווירת החג, וכמובן כמו שהיו רגילים לעשות תמיד – ארגנו כל אחד את ציודו לדייג למחרת.

רון: "כיוונתי שעון לעשרים לחמש בבוקר. את השעון מעורר לא שמעתי, אבל שמעתי את הרעש של האוטו שלהם מניע ושהם יוצאים לדרך. עצמתי את העיניים וקמתי שוב ב-6 וחצי בבוקר לאזעקה רצופה של כמה דקות, שלא הפסיקה".

עשרות מחבלים חדרו מהים לכיוון החוף

הדייגים הרבים באזור שהעבירו את ליל החג בים, חשבו שמדובר בעוד מטח רקטות, אבל מהר מאוד התברר להם שמדובר במשהו אחר. אריה ובנו ניסו לתפוס מחסה ורצים עם עוד 8 אנשים למיגונית שמוצבת ליד השירותים בחוף זיקים. על החוף כבר היו עשרות מחבלים שחדרו מהים והחלו לירות לכל כיוון ולזרוק רימונים למיגוניות.

לימור אוזן, אלמנתו של אלי מספרת: "התקשרתי לאלי בעלי, הוא ענה לי מיד. האזעקות עוד היו ברקע שדיברתי אתו ושאלתי אותו 'איפה אתה?', הוא ענה 'זה בסדר אל תדאגי, אני מסתתר פה מאחורי בטונדה כמה דקות זה יעבור ואנחנו נגיע'״.

דקות ספורות לאחר מכן, אדם שנמצא ליד אריה ואלי מנסה להזעיק עזרה ומחייג למד"א ולמשטרה:

"מהר לבוא אלינו לחלץ אותנו, ירו עלינו מחבלים ויש פה מלא הרוגים. כולם מתים פה!". ברקע, שומעים את זעקותיו של אריה כלפי אלי בנו: "אלי…אלי מת. אלי!"