מנוע חיפוש: אחרי שחיפשה את אביה הנעדר, עדן וסלי יצאה לחפש את חברת הילדות במסיבה ב"רעים"
לפני כעשור, עדן וסלי מאשדוד חיפשה במשך ארבע שנים את אביה הנעדר, דניאל ז"ל, שנמצא ללא רוח חיים. ב-7 באוקטובר יצאה עדן שוב בחיפושים, הפעם אחרי חברתה הטובה שהייתה במסיבה ברעים, עד שהתברר כי נחטפה לעזה. צילומיה של עדן במהלך החיפושים בשטח, הפכו עדות מטלטלת מזירת הטבח. התמונה של "האישה בשמלה השחורה" ועוד תמונות אחרות שצילמה שימשו עדות מרכזית בתחקיר ה"ניו יורק טיימס" על מעשי האונס באותו יום - ועכשיו היא רק מחכה שחברתה תשוב: "מה שעברתי עם אבא שלי ממש מזכיר את מה שאני חווה עכשיו מחדש. אי אפשר להסביר את זה במילים"
עדן וסלי במהלך החיפושים באתר המסיבה ברעים. בתמונה הקטנה:האב דניאל וסלי ז"ל
בשבעה באוקטובר, יצאה מביתה עדן וסלי (30), מכונאית רכב במקצועה מאשדוד, לחפש את חברתה הטובה (אנו נמנעים מלפרסם את שמה לבקשת המשפחה), שבילתה ב'נובה' ומאז נעדרת ומוגדרת כחטופה בשבי חמאס. במהלך החיפושים, עדן תיעדה בזירה את המראות הקשים שראתה. אחד מהצילומים שלה "האישה בשמלה השחורה" הפך לסמל לזוועות האונס שהתרחשו ואף פורסם בניו יורק טיימס. בהתחלה, היא נודעה בפשטות כ"האישה בשמלה השחורה". באחד מהסרטונים אפשר לראות אותה שוכבת על הגב, השמלה קרועה, הרגליים פשוקות. פניה שרופות כך שלא ניתן לזהות אותה, וידה הימנית מכסה את עיניה. הסרטון צולם בשעות המוקדמות של ה-8 באוקטובר, יום לאחר הטבח של מחבלי חמאס שרצחו שם 364 ישראלים, רובם צעירים.
בימים הראשונים שלאחר אותה השבת, נסעה וסלי מידי יום, במשך שבועיים ימים למקום הטבח ותרה אחר חברת הילדות שלה. על הדרך, הצליחה לתעד ולעזור למשפחות הנעדרים והנרצחים שהיו אבודים במשך ימים ארוכים מבלי שקיבלו מידע על יקיריהם והתמונות שראתה שם, רודפות אותה עם פלאשבקים וסיוטים בלילות.
"העליתי תמונות של אנשים לרשתות, בעקבות הסטוריז שלי אנשים גילו שיקיריהם נרצחו. קיבלתי מאות הודעות של משפחות שחיפשו את בני המשפחה שלהם", היא מספרת ומוסיפה: "אני מתעוררת יום כן יום לא עם סיוטים מאז המראות שראיתי. קמה מתוך שינה ושומעת תינוקות בוכים. שיתפתי בעיקר חברים קרובים בדברים הזויים שראיתי ושמעתי. הדחקתי את זה אבל זה לא באמת עוזב אותי… לא משנה כה אני אנסה להדחיק את זה זה מתפוצץ לי בפרצוף. אני מבינה שיש בעיה אבל עוד לא טיפלתי בזה".
עדן וחיילי צה"ל בשטח
החיפוש אחר האב
וסלי, ידעה בחייה מה המשמעות של לחפש אחר אדם קרוב ואהוב, כשאביה דניאל וסלי ז"ל נעדר מביתו ורק לאחר ארבע שנים נמצאה גופתו. החיפושים אחריו החלו לפני כעשור ובמשך ארבע שנים, בני משפחתה חיו בחוסר וודאות לגבי מה שעלה בגורלו, עד אשר נתגלה כי שרידי גופה שנמצאו במקרה בירידה מרובע א' רחוב ההדס לחוף הים בתוך סבך שיחים וחורש, זוהו כשגופתו של אביה המנוח.
באותם ימים, אבא שלה דניאל ז"ל יצא מהבית ביום שבת ב-14:00 בצהריים ומאז לא חזר. באותו היום בשעה 18:00 אמא שלה התקשרה למשטרה להגיש תלונה ומיד פתחו בסריקות, נפתח חפ"ק והרימו מסוקים לאוויר. הוא היה בן 68 כשנעלם וחולה בפרקינסון.
"מה שעברתי עם אבא שלי ממש מזכיר את מה שאני חווה עכשיו מחדש. אי אפשר להסביר את זה במילים. לא ישנתי ימים ולילות. אני מרגישה שהברק היכה בי פעמיים. XXX היא חלק ממני, גדלתנו ביחד ועברתי איתה המון. יש לי תקווה גדולה שהיא תחזור בחיים. היא פייטרית, היא מאוד אהובה והיא תגרום למחבלים לאהוב אותה ממש. היא בחורה ששורדת. אני לא רואה אפשרות אחרת".
באותם ימים של חיפושים אחר אביה, פרסמה וסלי שיר שכתבה. המילים הקשות, מתקשרות באופן מצמרר לחיפושים אחר חברתה הילדות שלה:
"ואין מקום שלא חיפשתי הפכתי כל פינה
אני לאט לאט מתפרקת, ימים ללא שינה
מחכה שתהיה דפיקה בדלת ואתה תופיע
אני חולמת מתפללת שהיום הזה יגיע…
נסעתי למרחקים רק כדי למצוא תשובות
זועקת לשמיים, אך אין כוח לתפילות"
האזינו לשיר:
עוד כתבות
המלצות נוספות
15:22 | 29/10/2024