'סובה' למסיבה: הד'יג'יי האשדודי שהפך לדבר הכי חם בסצנה

היה 'קרן האור' של הבליינים באשדוד בימי הקורונה

סובה חשמל. חבר תיאר אותו במילים הבאות: "לפעמים הוא עולה לנגן גם כשלא מתוכנן. אנשים אשכרה שולחים הודעות לאנשים ופתאום את רואה את הרחבה מלאה וכולם רוקדים. משהו שאין כזה באזור, אף אחד לא מנגן ככה באשדוד. יש אולי 10 דיג'יים ברחבי הארץ שמנגנים ככה. יודע להחזיק רחבה. 4 שעות אף אחד לא זז מהרחבה".

איך אתה מסביר שדווקא אתה בולט היום ביחס לשאר הדיג'יים?

"יש לי את הסגנון שלי, המיקסים שלי, יש שקוראים לזה ייחודיות… אני יכול לומר שבליינים, מי שמכיר אותי מזהה שזו מוזיקה שלי. אני כן אגיד משהו שיש הרבה מוזיקה אלקטרונית בארץ שלנו. ואם אתה רוצה להתפרסם אתה חייב להתמסחר טיפה, לנגן מה שכולם אוהבים – אם הקהל צמא למשהו ואתה לא נותן לו את זה "בשם האומנות" אתה יכול להחמיץ את הקהל. אני מנסה לנגן מה שאני אוהב אבל להנגיש לכולם, בווייב, בקצב מסוים שאי אפשר לפספס אותו".

הייתה איזו נקודה ספציפית שפרצת בה?

"אני לא חושב שממש פרצתי עדיין, אני חושב שזה עוד לפניי ויש לי עוד דרך ארוכה, בין אם זה פה בארץ או בחו"ל. התחלתי להיכנס יותר לעניינים בעיר אשדוד דווקא בימי הקורונה, כשאנשים לא ידעו מה לעשות והשתגעו בבתים, היינו עושים מסיבות מחתרתיות של 150 איש במקומות סגורים, ב'שושו' – אנשים היו באים לרקוד 8-10 שעות רצוף. אני חושב שזה מה שבנה לי את הקהל בעיקר".

 איפה אתה מנגן בעיר?

"האמת שאני מקבל לאחרונה מלא טלפונים – או שאין תיקלוטים בכלל והכל יבש או שהכול בא במכה. אני שמח שזה ככה בינתיים. לאחרונה יצא לי לנגן בלא מעט מקומות שונים בעיר, גם ב'ווייב' שלהם, בין אם זה בצהריים, מוזיקת רקע כזו או ממש מסיבות… וכמובן שאני בליין קבוע של היפ הופ בנאפו – שזה הבית".

סובה יום – סובה לילה

 מה היית שומע כנער?

"מוזיקת אלקטרונית, מאטל, היפ הופ… כשהגעתי לארץ בגיל 6 היינו מושפע מהמוזיקה שאחותי הגדולה הייתה שומעת למשל, כמו ביגי ופאף דדי וכאלה. אחר כך, בשנות ה-90' הרוקנרול היה חזק, היינו מבלים ב'רוק עצמאות' וכאלה … מוזיקה תמיד הייתה אצלי בבית וידעתי שזה יהיה חלק משמעותי בחיים שלי. כשהתבגרתי יותר התחלתי לבלות יותר במועדונים ומשם הבנתי מה שאני רוצה ולאן אני רוצה לקחת את זה".

בוטח במוזיקה שלו: "אם אתה מאמין שהקטע גמור והוא שם מבחינת סאונד וגרוב, אם לא אל תשמיע אותו" – זה האני מאמין שלי. אני עושה את מה שאני אוהב יותר ממה שאנשים אוהבים, אבל אני מנסה לשלב… היום אני גם יוצר מוזיקה משלי, יוצר מוזיקה משלי וחולק אולפן משותף יחד עם חבר שלי בוריס אזיזוב, השף של אידי ומוזיקאי".

סובה של היום וסובה של הלילה: בחור שקט, ביישן, נחבא אל הכלים יחסית, עד שהוא עולה לעמדה ומשם – משהו אחר קורה. הייחודיות שלו היא בעיקר מפני שהוא בחור צנוע, אבל כשהוא עולה לנגן כאילו יוצאת ממנו חיה. יש לו מוזיקה 'אאוט אוף ספייס', סקסית, בועטת, לא שיגרתית והוא ממש ורסאטילי. אף פעם לא מונוטוני. ביטים שונים ממה שיש לכולם.

איך החיבור שלך עם הקהל?

"את יודעת לא מדברים יותר מידי כשמנגנים. אני מתלבש רגיל, אין לי גאג או איזה שטיק מיוחד. אני בתקשורת עם הקהל תמיד… אני נותן למוזיקה לדבר, רוקד, משתגע… נותן לדברים לזרום ולצאת תוך כדי, זה מגניב קורים דברים מטורפים לפעמים, כמו שמרגישים ווייב מסוים, איזו אחידות יפה של כולם ביחד… דבר כזה גרום לי לאופוריה, לחזור הביתה מרוצה – כשדבר כזה קורה אנשים מדברים איתי גם הרבה אחרי על מה שקרה שם, סוג של טראנס טבעי, הכל פיקס".

שאיפה מקצועית?

"בגדול לקבל במה בינלאומית, להפיק מוזיקה, למצוא טאלנטים אחרים, לפתוח לייבל משלי… לפרוץ באמת ובגדול".