"בגלל צביקה פיק כמעט התגרשתי" > שמוליק דואק חושף סיפור אישי

שני המאסטרויים יחד - שמוליק דואק וצביקה פיק ז"ל (אלבום פרטי)

מעצב השיער ופעיל הציבור האשדודי שמוליק דואק, פרסום היום בעמוד הפייסבוק את הפוסט הבא:

"בגלל צביקה פיק כמעט התגרשתי בשנת 95'.
זה היה 3 שנים אחרי שנישאנו.
בהתחלה לא רצינו להביא ילד לעולם כשאנחנו כ"כ צעירים. אבל בשנה השנייה והשלישית זה כבר התחיל לבעור בי.
ואז כשסוף סוף הצלחתי לשכנע את אשתי דאז להפסיק להשתמש באמצעי מניעה, והציפייה להיריון היתה כ"כ גדולה, פגשנו את צביקה באירוע פרטי במלון "גני שולמית" באשקלון.

אשתי הגיעה לשם כזמרת ששרה בחתונה שנערכה במלון (זמרת בחסד עליון עם קול שעוד לא נשמע כמותו בארץ). צביקה הגיע כאורח מוזמן ואני הגעתי כמלווה.
כשצביקה שמע אותה שרה, הוא נדהם ! נעמד על רגליו בזמן שכל הקהל יושב, ומחא כפיים בהתלהבות.

בסוף האירוע הוא ניגש לשולחן שלנו. פרגן בלי סוף ושאל "מה את עושה בלהקת אירועים ? מדוע את לא מקליטה חומר מקורי משלך ?".
מיד הציע לכתוב לה שירים, והזמין אותנו לפגישה ב"קפולסקי" רמת השרון.
בפגישה הוא התרברב וסיפר איך כל שיר שהוא חתום עליו מקבל השמעות ברדיו. לראייה נתן כדוגמה את "אני לא יכולה בלעדיך" שכתב לדנה אינטרנשיונל והפך ללהיט היסטרי (ועל הדרך סיפק לנו פרט פיזיולוגי אודותיה).

כשחזרנו הביתה, אשתי דאז הודיעה לי שהיא חוזרת לשמור לא להיקלט להיריון, כי חשוב לה קודם לעשות משהו עם הקריירה שלה.
אני שהמתנתי כבר 3 שנים, לא הייתי מוכן להמשיך להמתין ולדחות את האבהות שלי, והצהרתי בפניה שאם היא מתכוונת להמשיך לשמור, מבחינתי אפשר לסיים את הנישואים האלה.. עד כדי כך !
היא נפגעה, נעלבה, הייתה קצת ברוגז. אך תוך כמה ימים גילתה שהיא כבר נקלטה להיריון והשמחה חזרה לחיי  .

14 שנים אחר כך ב-5.7.2009 פגשתי את צביקה פיק שוב. זה היה כשהושיבו אותי באותו שולחן עם צביקה, בחתונה של פבלו רוזנברג .
לא פניתי אליו ולא ניסיתי לשאול אם הוא זוכר אותי.. פשוט לא אהבתי שהוא יושב עם משקפיים כהים באולם סגור שאין בו שמש, ומשדר ריחוק וחוסר עניין לתקשר עם הסביבה.

אבל אז חשבתי לעצמי, שמצד שני אי אפשר לשבת כל הערב בלי להחליף מילה, והרגשתי צורך לשבור את הקרח.
אמרתי לו "צביקה אתה יודע שגם אני מאסטרו ?"
הוא הפנה אלי מבט תוהה ושאל "מה זאת אומרת ?"
אמרתי לו "אתה מאסטרו במוזיקה ואני מאסטרו בתחום השיער" .
הוא השמיע אנחת הקלה, חייך סוף סוף וענה בקולו המיוחד "נבהלתי לרגע".
ואז החומה נפלה. הוא התחיל להתעניין מאיפה אני, איפה אני עובד, איך אני קשור לפבלו וכו'.

צביקה ייזכר לעולם כגדול היוצרים והזמרים. מלחין דגול ומוכשר שלדעתי זכה הכי הרבה פעמים בתואר "זמר השנה" משנות השבעים ועד היום.
נכס תרבותי ופורץ דרך שאין הרבה שמשתווים לו.
יהי זכרו ברוך