"חוויה שאין כמותה": האשדודים שיצאו להתנדב במטעים החקלאיים
ענף החקלאות חטף מכה קשה מאוד מאז פרוץ המלחמה. אלפי פועלים תאילנדים עזבו את הארץ והשאירו את השדות החקלאיים ללא עובדי קטיף, ליקוט ואריזה. על מנת לסייע, אלפי ישראלים התנדבו להגיע ולעבוד בשדות. בין המתנדבים, גם אשדודים שהגיעו אל השדות ומספרים: "מעכשיו כל פרי שאני אוכלת, מוערך הרבה יותר".
צאו להתנדב בחקלאות!
אשדודים מתנדבים בשדות: המלחמה שפרצה לפתע, הביאה לפגיעה קשה בכוח האדם העובד בשדות החקלאיים. החקלאים שנכנסו למצוקה ביקשו מעם ישראל, מי שיכול – שיגיע לקטוף. מבין המתנדבים, ישנם כמובן גם אשדודים ואשדודיות שיצאו לעבודה וכעת מספרים לנו על החוויה.
"באנו עם בקבוק מים וכובע על הראש" – סיפור ההתנדבות של קארן טובול
הפעילות בחברת ההסעות בבעלותה של קארן ירדה משמעותית מאז פרוץ המלחמה. אחרי כמה ימים של הלם וחוסר מעש, הבינה שכך אי אפשר להמשיך. לכן, היא יצאה לקטוף רימונים ביישובי גדרות עם בעלה וצוות העובדים, בהתנדבות.
"אנחנו אנשי לוגיסטיקה שכל היום פעילים. מאז השבת הנוראה, נוצר לנו הרבה מאוד זמן פנוי אז העדפנו לתעל אותו למטרות טובות. שבוע שעבר נתקלנו בפרסום שמחפשים מתנדבים לקטיף, התייצבנו 5 חבר'ה ביום ראשון בבוקר ועברנו חוויה מדהימה. ממש רואים את עם ישראל בעוצמתו. כולם היו גברים ונשים בגילאי 50 פלוס שהגיעו עם בקבוק מים, כובע על הראש, נעליים סגורות ונכונות לקטוף. זה היה מדהים לחוות את ההתגייסות. אנחנו הגענו ליום אחד אבל אנשים מילאו טבלאות להתנדבות למשך שבועיים. זו עבודה לא קלה אבל מצאתי את עצמי קוטפת עוד ועוד מבלי להרגיש כלום".
מגיעים לעצים מלאי פרי, ועוזבים כשהם ריקים
למרות שהעבודה בקטיף הייתה לא פשוטה, קארן והצוות חוו סיפוק גדול באותו היום כאשר ראו את התודה בעיניהם של החקלאים, ואת ערמות הרימונים שקטפו. עבורה, זאת הייתה הפעם הראשונה שקטפה רימונים, ובעיקר הפעם הראשונה שהיא רואה שאין פילוג בחברה וכולם עומלים למען מטרה אחת "אני שמחה שזכיתי להיות בעשייה הזאת. מאותו רגע אני מעריכה הרבה יותר כל פרי שאני אוכלת. אנחנו קונים בסופר עגבניות למשל, אבל מישהו דאג שהעגבניות הללו יגיעו, מישהו שהשקה ונתן את נשמתו עבור זה".
קארן בקטיף הרימונים
אריזת הירקות הירוקים – ההתנדבות של לילי קורל:
עבור לילי כמו גם עבור הרבה עסקים אחרים, זו הפעם השנייה בשלושת השנים האחרונות שהכול נעצר. לאחר שבועיים שהיא הייתה צמודה למסכי החדשות בחוסר חשק ועצבות גדולה, היא החליטה לעשות משהו עבור עצמה ועבור החקלאות, והגיעה ביום ראשון למשק זנזורי בשדה עוזיהו והתנדבה בבית האריזה.
"ארזתי את כל הירקות הירוקים: חסה, ברוקולי, כרוב, כרובית וסלרי. הגעתי לבדי בבוקר ונשארתי עד השעה 16:00. היו שם עוד אנשים שהגיעו להתנדב, כאלו שפינו אותם מהצפון מבתיהם. ראיתי את המודעה בפייסבוק שפרסם בעל המשק הקורא למי שיכול להגיע ולעזור ואני חיפשתי משהו יחסית קרוב כי ילדיי קצת פחדו שאסע לאזורים מסוכנים יותר".
החדשות השוטפות, והמתח באוויר עם העובדים הבדואים
לילי, שהגיע להתנדבות ראתה נשים עם לבוש ערבי. היא שאלה את האחראי אודותן והוא ענה שמדובר בנשים בדואיות מרהט שאין כל חשש לגביהן. אך למרות זאת, לא הרגישה הכי בטוחה ומסבירה לנו שעכשיו המצב מתוח מתמיד: "כמובן שחששתי, עכשיו כל דבר כזה מייד מלחיץ וגורם למתח באוויר. אך למרות זאת, נשארתי וארזתי את הירקות. הייתי בטוחה שאגיע להתנדב בכל יום, אך בעקבות הקושי הפיזי בעבודה זו ובעקבות המצב שהעלה בי שוב תחושות כבדות לא יכולתי. בכל זאת, אני אשתדל לעשות זאת פעם בשבוע ואשמח לדעת על עוד מקומות קרובים".
לילי עם הירוקים במשק זנזורי
חוויה חריפה – ההתנדבות של דוד משולם
דוד משולם הגיע ביום שני דרך מקום עבודתו לעזור לחקלאים בקיבוץ חצור בקטיף של פלפלים חריפים. עבורו זאת הייתה חוויה לראות איך הקטיף עובד מקרוב ובעיקר הבין כמה משמעותית העזרה הזאת כרגע "הגעתי לקיבוץ והייתי שם מהשעה 10 בבוקר עד 1 וחצי בצהריים. היינו 7 אנשים ממקום עבודתי וחברנו לעוד צוות ממקום עבודה שהגיע מבאר שבע. היה מעולה וחוויה ענקית, עבדנו קשה ונהנינו מכל רגע"
דוד והצוות, הגיעו עם המון מרץ ומוטיבציה לעזור ורוצים מאוד להגיע לעשות זאת שוב בעוד מטעים חקלאים
"זה מאוד משמעותי, אנחנו למעשה מילאנו את מקומם של התאילנדים שעזבו, מי היה מאמין שחסרונם ישפיע כל כך על כל ענף החקלאות. אנחנו באותו יום אספו 3 משטחים מלאים שזאת כמות גדולה. מחכה לפעם הבאה!"
דוד והצוות בקטיף הפלפלים החריפים